מביט פנימה ושקט.

מרחוק על גבול האופק, תחושה

מהססת של דופק רכה.

מחשבה מבליחה בתנועה מהירה

לרגע קורעת חור בחשיכה

מביאה איתה משהו ממציאות מקבילה.

מנסה לפגוש את הרגע,

מציאות חמקמקה.  מעבר לפינה

מתגנב זיכרון שחובש מסיכה.

חזרה, חזרה, לגעת במשהו

שיהיה עכשיו, שלא יהיה עוד הזיה.

אני נושך, חזק, רוצה להרגיש.

עוד מחשבה מבליחה, מתפרצת,

מביאה איתה שיטפון, הדרך חסומה.

הרצון נותר בועה יבשה,

משהו מנוון שמצביע על כוונה.

במורד, הזרם כבר סחף את התודעה.