כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    אסוציאציות על שקית תה וגרביים

    57 תגובות   יום שבת, 27/10/12, 21:47

    ''

    אסוציאציות על שקית תה וגרביים

     

    תמונת החלון הענתיקה המקסים הזה וגרביו תלויות בפרונט זרקה אותי באסוציאציות, נו, שוב לאפריקה. ואין מה לבוא אלי בטענות כי ידוע שאסוציאציות הן "משהו" מתעתע, עם הגיון משל עצמן, שלא ניתן להתווכח אתו. בדיוק כמו עם האישה, למי שיודע מה טוב לו, למען יאריכו ימיו...

    ''

    התמונה של סיליביה ר כאן אצלנו בקפה

     

    אז איך שראיתי את התמונה הזו, נזכרתי בשקית תה שהייתה תלויה ליבוש על חבל מאולתר בכניסה לאי קטנטן באפריקה, כמו דגל.

     

    באחד הטיולים לדלתא של נהר האקוואנה בבוטסוואנה (מידע סרטים ותמונות) הגענו ל"אי", פיסת אדמה מבודדת בדלתא כדי להחנות ללילה את "עצמותינו העייפות" ממסע יומי מאובק וארוך. איך שרגלינו דורכות על פיסת האדמה המוצקה ראינו "מחנה" מאולתר מ: מבנה קש קטן, אחר מבטון, רחבת עפר מיושר, ברז מים, יענו ציוד מחנאות מינימאלי. ועל אחד "החבלים" בפרונט השאירו מטיילים קודמים (מעניין לפני כמה זמן זה היה) שקית תה תלויה לייבוש עם אטב. (האמת שצילמתי אותה אך השד יודע איפה זה).

     

    אז והיום זה אומר לי פשוט המון ועושה לי חיוך ענקי, בדיוק כמו הגרביים הללו שראיתי בתמונה, אולי בשל העובדה שלמרות הסביבה בשני המקרים אלה הם יותר מכל :סימני חיים. הבניין העתיק הישן לפעמים מוזנח או מט ליפול, אך אנשים חיים, חיו, בו, מכבסים, תולים גרביים; והמחנה נטוש, מאובק, מצויד מינימאלי וספרטני, אך בהחלט היו בו אנשים, אכלו, ישנו, שתו – ותלו ליבוש שקית לתה לשימוש חוזר.

     

    שם באפריקה כשאתה חי בתנאי שדה לא קלים, אתה לומד בעל כורחך צניעות, לא לבזבז, ולנצל דברים עד תומם. בחיים שלי לא חשבתי למשל שאקנא בבן שבט המסאי שיש לו מבנה בוץ וטיט מוצל לנוח ולישון בו על רצפה שטוחה, לעומתנו שישנים באוהל שהקמנו כל לילה לעצמנו מחדש, שלעיתים רצפתו לא ישרה וזרועת אבנים.

     

    יום אחד התעוררתי בבוקר ולא הבנתי למה אני מרגישה משונה. אמנם תמיד ישנתי כמו אבן, שום דבר לא הפריע או העיר אותי, אך הרגשתי שונה...הסתכלתי, והתחלתי לצחוק. ראיתי שברצפת האוהל היו אבנים ואני עצמי בכלל ישנתי בשיפוע. היינו כל כך עייפים והקמנו אותו בחושך שנרדמנו בלי לשים לב לכלום.

     

    תוך כדי כתיבה, יש מצב שאולי הגעתי לתובנה איך ולמה אני אוהבת כל כך בתים ישנים מוזנחים, בין אם הם מאוכלסים או נטושים. (כתבתי על זה).

    כשהם מיושבים עם "סימני חיים" תלויים על חבלים, זה מסיבות דומות ובדיוק בשל כך, כשהם נטושים אני אוהבת אותם לא פחות אפילו יותר, אולי דווקא בשל העובדה שנטשו והפקירו אותם.

     

    לא אוהבת כשנוטשים כך בלי שמץ סנטימנט, לא אדם, לא בעל חיים, ולא מבנה שמשפחתך גרה שם שנים כה רבות, אני מרגישה שכשאין ברירה גם צעד כזה צריך להיעשות בהתחשבות ומתוך מחשבה וכבוד.

      

    Photo 

      

    כלב מבוגר נטוש בתעלת מים צביקה לזרוביץ מחלץ כלב נטוש בתעלת מים ליד מושב גנות

       

    הידיעה והצילום מכאן

     ב-9.2.2006 התקבל דיווח בתנו לחיות לחיות, על כלב מבוגר מאוד שנמצא בתעלת מים במושב גנות. הכלב ננטש עם אוכל יבש במזג אוויר סוער ליד התעלה ונפל למים. צביקה לזרוביץ', נהג רכב ההצלה של העמותה, הגיע למקום וחילץ את הכלב כשהוא רועד ופגוע ברגליו האחוריות. אף על-פי שחולץ בחיים, הכלב לא שרד.


    אנשים לפעמים לא שמים לב או יודעים לתת כבוד כעניין של גישה, אם זה איש לרעהו, בעל חיים שגר אתך שנים, בניין ישן היסטורי, ואפילו עץ בוגר (מה אתה מסיק? של אפי גבזו).

    ואם לא נותנים כבוד, איך מצפים לקבלו ? (ותהרגו אותי אם אדע כיצד מגרביים ושקית תה הגעתי לכבוד).

      

    שבוע טוב בריא ומחוייך

     '' 

     

     

    

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/14 08:32:
      פוסט נכון מאוד
        9/11/12 06:16:
      בשביל כבוד צריך לעבוד ... יפה *
        9/11/12 06:05:
      מאחורי כל צילום כזה מסתתר סיפור חיים
        5/11/12 06:02:

      צטט: bonbonyetta 2012-11-01 19:27:25

      צטט: קוביקוב 2012-10-28 08:33:28

      לא נראה לי שנהרוג אותך :)

       

      נראה לי שעוד תצטער מרות על ההזדמנות שהוחמצה..... לשון בחוץ

       ---

      חחח... אם כך אתעקש להחיותך :)

        4/11/12 00:06:
      רק אם זו שקית התה של כבוד המלכה אליזבט:-) והגרביים אולי גם.
        2/11/12 09:55:

      צטט: ארזעמירן 2012-11-01 00:58:36

      ולי זה מזכיר (אם כבר אסוציאציות משולחות רסן) את התיאוריה שלי על הגרביים האבודים. אלה שנכנסים זוגות זוגות אל מכונת הכביסה ויוצאים משם רווקים. בני זוגם עוברים ליקום מקביל דרך חור שחור בתוף המכונה (אין לי הוכחות מדעיות, אבל אני לגמרי-בטוח)

      זו לא תיאוריה ארז זה אכן קורה להמון אנשים כל הזמן. יש בגלל זה המוני גרביים בודדים שנתקעו בעולם כאן ואינם יכולים לעבור ליקום המקביל ולהתאחד עם הזוג שלהם, עם השני.

      בעיה כלל עולמית. מופתע

       

        2/11/12 09:40:

      צטט: ליריתוש 2012-10-31 22:51:40

      את יודעת מה, בונבוש - זה מזכיר לי משהו קצת שונה: כשאני באה לבית שמארחיו מתנצלים על מידה של חוסר סדר בו, אני צוחקת ואומרת שזה סימן לחיים של בני אנוש בבית..........:) לא פחות מהגרבים ומשקית התה שהבאת בפוסט הזה.

      בדיוק !  בינגו ! 

      זה סימן לחיים. אהבתי מאד את התגובה שלך.

      אולי בהמשך אצרף אותה לפוסט, זה לב העניין. 

      תודה

      ''

        2/11/12 09:38:

      צטט: Lola Bar 2012-10-31 21:43:24

      גם אני אוהבת בתים עתיקים. הם תמיד מעוררים בי שאלות מסקרנות ורגשות לגבי מי גר בהם ומה ארע איתם. חייכת אותי עם הסיפור על שקית התה על החבל והעצבת אותי מאד עם הסיפור על הכלב. עונש מאסר מגיע לאלו שנטשו אותו במזג אוויר סוער.

      אין עלייך בכתיבת סיפורים. תמיד יש בהם עניין ואמירה.

      תודה

       

      תודה רבה ''

       

        2/11/12 09:36:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2012-10-31 11:53:40

      בונבונייטה יקרה, כרגיל דברים של טעם. נורא הסיפור על הכלב מגנות על אף סופו הטוב. אפריקה...נסיבות החים לקחוני גם לשם בעבר הרחוק. למרות שביקור באותה יבשת ולא משנה מאיזה צד מראה לנו חיים אחרים, שמים אחרים, ואדמה אחרת - במקרה שלי כול תפיסת הצבעים השתנתה - בעיני חלק עולם זה הוא אכזרי במיוחד. לא סתם איני חובבת את ה"אמנות" שקניתי שם. יבשת שבה החיים לא שוים הרבה (וסליחה על ההכללה הגסה). אבל דברים שרואים כשחיים זמן מה במקום לא דומים להסתכלות כתייר.

      אני מבינה את כוונתך, ודרך אגב הטיולים שעשינו שם לא היו טיולי תיירות רגילים אלא יותר של חיים בשטח. נכון שלחיות במקום זה משהו אחר, אבל ההסתכלות שלנו לא הייתה כשל תייר גיל.

      צר לי שחווית את אפריקה אחרת. אני מודעת בהחלט גם לצד האכזרי הקשה שבה. 

      ''

        2/11/12 09:33:

      צטט: lech.alze 2012-10-30 22:13:46

      לקחת אחריות, זה לא פשוט, זה דורש בגרות ומנה כלשהי של חמלה. ואגב האקוואנה, מצאת שם בדרך את קובי אלכסנדר ?

      מי זה הקובי הזה?  

        2/11/12 09:32:

      צטט: באבא יאגה 2012-10-29 22:35:57

      על הבקור בשבט המסאי אני מקנאה מאד מאד. קראתי ספר על תורת החלומות של המסאי. בבוקר מתכנסת המשפחה לשמוע את החלומות שחלמו בני המשפחה . החלומות משמשים מפתח להמשכו של יום, ובני השבט פתחו יכולת להזמין חלומות מסוימים לפי צרכיהם כדי להתמודד עם חרדות ופחדים.

      חלומות זה נושא קסום בפני עצמו, ומבני המסאי למדתי משהו חשוב על חמלה נטולת פוזות, על הערך לחיים .

      ''

       

        2/11/12 09:29:

      צטט: אורי זמיר 2012-10-29 15:08:09

      בשביל כבוד צריך לעבוד קודם כל על עצמך. אי אפשר לתת כבוד לאחרים אם אתה לא מסוגל ראשית להיות אדם שמעניק מעצמו. העיוולת הכי גדולה היא אנשים שיודעים רק לקחת מאחרים ואז מדברים על כך שהם אנשים של כבוד...

      בדיוק...

      לא יודעים לתת כבוד אבל יודעים לקחת

      ולא מבינים שכבוד צריך להרוויח אי אפשר לקחת בכח.''

       

       

        2/11/12 09:27:

      צטט: רומפיפיה 2012-10-29 09:22:36

      קראתי וחיוך מטופש מרוח לי על הפנים

      הסיפור של הכלב מחק לי אותו...

      ועוד מעט אני אחזיר לך אותו. ככה זה, גם בחיים וגם אצלי. לא משעמם, עצב לצד שמחה וחיוך.

      ''

        2/11/12 09:25:

      צטט: Gfaus 2012-10-29 07:37:20

      יש מסתורין עופף לאותם בתים עזובים ... נפלא ותודה *

       

      כן, וענן המסתורין הזה שובה אותי ומושך אותי אליו כבחבלי קסם  ''

       

        2/11/12 09:23:

      צטט: יונה_מ 2012-10-28 21:57:41

      מערכת אסוציאטיבית מפותחת היטב כרכה יחדיו סיפור חובק עולם. נגיעות של תמונות ורגש המאופסנות בלב רחב.

       * united animation - free animations gif & clipart *     יונייטד אנימציות - אנימציות להורדה חינם  תודה

        2/11/12 09:21:

      צטט: טונקס 2012-10-28 21:27:09

      איזה חיבור מלא חן ודמיון עשית פה. בוני את צריכה לבוא לבקר אותי - ואת החתולים - יש לנו תריסים כאלה ורצפה מצוירת ותקרות גבוהות

      יו, כמה זמן חיכיתי שתגידי את זה, בסדר אני באה....אבוא...חתולים, מרצפות ישנות, ותקרות גבוהות הם אלמנטים שבלתי ניתן לעמוד בפניהם. 

       

      ''

        1/11/12 20:07:

      צטט: bonbonyetta 2012-11-01 19:25:27

      צטט: מרב 1956 2012-10-28 07:21:24

      בתים עזובים מעוררים את הדמיון מבלי שהמציאות תקלקל . 

      איך בסוף הגעת לכתוב על כבוד? אסוציאציות, בזה פתחת את הרשומה.

      נראה לי שדרך הכתיבה אני פותחת את הדברים ומתחילה לרדת לעומקם ולהבינם, זה קורה לי לא לראשונה, תוך כדי שאני כותבת על משהו, פתאום אני מבינה משהו אחר.

      אסוציאציות שמסוציאציות, העיקר שמתחילים להבין משהו.... 

      ''

      נהדר לכתוב !

      הכתיבה משחררת.

        1/11/12 19:42:

      צטט: ron294 2012-10-28 18:36:54

      הפגנת המון שנינות בפוסט הנוכחי, הרי כל שנינות האדם טמונה ביכולת האסוציאטיבית שלו לחבר בין צבעים, מילים ודברים.

      אין אדם פיקח שהיכולת האוסיאטיבית שלו דלה? נראה ששנינות לא קשורה לזה, אולי דמיון פרוע, אבל תודה מה שלא יהיה... 

      ''

        1/11/12 19:39:

      צטט: deltag 2012-10-28 16:02:14

      מאד נהנית לקרוא אותך..יש לנו אהבה משותפת..לדעתי פשטות וצניעות של מבנים שהיו בעבר מאד מרגשות...קצת מתקשה להסביר מה יש בעזובה ובהזנחה שכל כך צובט את ליבי...אולי זאת תזכורת לתרבות השתמש וזרוק שבו אנחנו חיים...או אולי געגוע לזמן עבר שהיינו פחות ממוסחרים...ויותר פשוטים.....

      גם בי הבניינים הללו מעוררים דברים בלתי מוסברים. מאז ומתמיד נמשכתי אליהם כבחבלי קסם. מסוגלת להתסכל ולהתבונן בהם זמן רב.

      פעם נתקלתי בבניין כזה, ישן, כמו מימי קדם כשהייתי באנגליה. טירה עתיקה וקסומה. שעה שלמה ישבתי ממול בחוץ והסתכלתי בה עד שהעזתי ודפקתי בדלת. 

      זו אמנם לא הטירה, ההיא, המקורית, אבל זו התמונה שהכי דומה לו.

      היא היתה טירה לא גדולה מכוסה צמחיה סבוכה שמגבירה את המסתורין.

      ''

        1/11/12 19:30:

      צטט: meri karako 2012-10-28 15:53:20

      גם בזכותך השבוע מתחיל מחוייך..כתבת יפה

       

      תודה.

      תגידי, תמונת הפרופיל החדשה שלך ככה באמת או שאני הפסקתי לראות גם עם המשקפיים?

      ''

        1/11/12 19:27:

      צטט: קוביקוב 2012-10-28 08:33:28

      לא נראה לי שנהרוג אותך :)

       

      נראה לי שעוד תצטער מרות על ההזדמנות שהוחמצה..... לשון בחוץ

        1/11/12 19:25:

      צטט: מרב 1956 2012-10-28 07:21:24

      בתים עזובים מעוררים את הדמיון מבלי שהמציאות תקלקל . 

      איך בסוף הגעת לכתוב על כבוד? אסוציאציות, בזה פתחת את הרשומה.

      נראה לי שדרך הכתיבה אני פותחת את הדברים ומתחילה לרדת לעומקם ולהבינם, זה קורה לי לא לראשונה, תוך כדי שאני כותבת על משהו, פתאום אני מבינה משהו אחר.

      אסוציאציות שמסוציאציות, העיקר שמתחילים להבין משהו.... 

      ''

        1/11/12 19:21:

      צטט: ~בועז22~ 2012-10-28 06:40:21

      היה פעם דבר כזה גם פה. בבתי קפה מסויימים יכולת לקנות כוס תה, ואם לא היה די בכיסך, יכולת לקבל כוס תה משקית תה שיובשה..., אחחח, היו ימים...

      אוי איזה יופי.......שקית תה לשימוש חוזר. אם חושבים על זה הרי בהחלט אפשרי. למרות שאת הימים הללו אינני זוכרת ולא הכרתי מעולם בתי קפה כאלה.

      בעיני זה דווקא יפה, לתת אפשרות כזו למי שאין לו מספיק. למה לא בעצם? הייתה אז יותר צניעות ופחות בזבוז.

      טוב, אבל אצלי זו לא חוכמה כל פעם שאני רואה שקית תה לשימוש חוזר אני מתפוצצת מצחוק.... 

      ''

        1/11/12 19:18:

      צטט: אור 2012 2012-10-28 06:35:07

      הכתיבה שלך עושה לי טוב

      עכשיו תורי לעשות wow, מחמאה כזו הרבה זמן לא קיבלתי. תודה רבה 

      ''

        1/11/12 19:13:

      צטט: silviaisr 2012-10-27 23:01:42

      Wow!!!פוסט מקסים...מדהים..לא חשבתי כשצילמתי את התמונה שתקבלי אסוציאציות ויצא פוסט כזה חמווווד!!

      תודה. אי אפשר לדעת לאן זה מוביל, זה יכול להראות ללא קשר ואצל מי שקפצו לו האסוציאציות הן מובילות אותו בשביל מוזר לפעמים. צוחק

        1/11/12 19:11:

      צטט: yonbir 2012-10-27 22:43:44

      יופי של פוסט!

      וזה הזכיר לי, שבימי מלחמת ששת הימים, בדרך מאבו עגילה לקלעת אל נחל, ישנתי כל הדרך בזחל"ם כשכובע הפלדה משמש לי ככרית. החברה סיפרו לי שטלטולי הדרך הקפיצו אותי לגובה של כמה עשרות סנטימטרים מעל ריצפת הזחל"ם ולא התעוררתי...

      כן, מצחיק, אבל רק מי שעבר דברים יודע. גם לי בצבא קרו דברים דומים מצחיקים, אם כי לא בסיטואציות כאלה כמובן. באפריקה קרו לי הדברים הבלתי ייאמנו באמת.

      הבאתי לך כרית כמו שאתה אוהב

      ''

        1/11/12 00:58:
      ולי זה מזכיר (אם כבר אסוציאציות משולחות רסן) את התיאוריה שלי על הגרביים האבודים. אלה שנכנסים זוגות זוגות אל מכונת הכביסה ויוצאים משם רווקים. בני זוגם עוברים ליקום מקביל דרך חור שחור בתוף המכונה (אין לי הוכחות מדעיות, אבל אני לגמרי-בטוח)
        31/10/12 22:51:
      את יודעת מה, בונבוש - זה מזכיר לי משהו קצת שונה: כשאני באה לבית שמארחיו מתנצלים על מידה של חוסר סדר בו, אני צוחקת ואומרת שזה סימן לחיים של בני אנוש בבית..........:) לא פחות מהגרבים ומשקית התה שהבאת בפוסט הזה.
        31/10/12 22:23:

      צטט: דוקטורלאה 2012-10-27 22:36:36

      הבית שצלמת עם הגרביים היה הבית של קרובי משפחתי, וכל השכנים שלהם. הכל היה בדיוק כזה. החלונות והתריסים, לא בדקתי את הגרביים. את מרבית ילדותי ביליתי בסוג בתים כאלה. התריסים היו בעייה נפרדת. כל פעם תריס אחר לא נסגר.

      בתים נפלאים, ותקופה לא קלה אך היו בה תמימות ויופי למרות הקשיים. למשפחתה של אמי היה בניין גדול בזמנו ביפו, חצר מרכזית עם בריכת דגי זה, מטבחון ושירותים משותפים, ומסביב דירות הדיירים. ראיתי כאלה בניינים בנוה צדק, ובדרום תל אביב. איזה קסם הם מהלכים עלי, פשוט קסם. לא זכיתי לגור באחד כזה, אבל הסיפורים של אמי אני זוכרת היטב. הם בכל מקרה הרבה יותר בריאים מבחינה אנרגטית כי אינם נמוכים, הפתחים בהם גבוהים, והתקרות גבוהות. הבניה אז הייתה איכותית יותר לא כמו היום שבונים הכל כמו קוביות בניה קרה כזאת. 

       

        31/10/12 21:43:

      גם אני אוהבת בתים עתיקים. הם תמיד מעוררים בי שאלות מסקרנות ורגשות לגבי מי גר בהם ומה ארע איתם. חייכת אותי עם הסיפור על שקית התה על החבל והעצבת אותי מאד עם הסיפור על הכלב. עונש מאסר מגיע לאלו שנטשו אותו במזג אוויר סוער.

      אין עלייך בכתיבת סיפורים. תמיד יש בהם עניין ואמירה.

      תודה

       

        31/10/12 19:45:

      צטט: שלויימה 2012-10-27 22:10:10

      פעם היו לי גרביים כאלו, נשארה לי רק אחת. אם תמצאי גרב בודדת מחפשת בית מאמץ תחשבי עלי...

      יש לי משום מה כמה וכמה גרביים יחידות שאינני יודעת לאן נעלמו הזוגות שלהן. קראתי על זה פעם איזו רשימה מקסימה, ארץ הגרביים הבודדים או משהו.

      וכיצד נגרום לגרביים הבודדות אצלי להצטרף לגרבים הבודדות שלך שם כה רחוק? הרי אי אפשר לשלוח אותן בפקס וכאלה...

      אגב, יש לי סיפור נוסף על גרביים אבל אם החברים הגיבו ככה לפוסט הזה יותר טוב שלא ידעו את הסיפור השני, אמלא פי מיים במקרה זה. 

      ''

      בונבונייטה יקרה, כרגיל דברים של טעם. נורא הסיפור על הכלב מגנות על אף סופו הטוב. אפריקה...נסיבות החים לקחוני גם לשם בעבר הרחוק. למרות שביקור באותה יבשת ולא משנה מאיזה צד מראה לנו חיים אחרים, שמים אחרים, ואדמה אחרת - במקרה שלי כול תפיסת הצבעים השתנתה - בעיני חלק עולם זה הוא אכזרי במיוחד. לא סתם איני חובבת את ה"אמנות" שקניתי שם. יבשת שבה החיים לא שוים הרבה (וסליחה על ההכללה הגסה). אבל דברים שרואים כשחיים זמן מה במקום לא דומים להסתכלות כתייר.
        30/10/12 22:29:
      IYYYYYYYYYYYYY
        30/10/12 22:13:
      לקחת אחריות, זה לא פשוט, זה דורש בגרות ומנה כלשהי של חמלה. ואגב האקוואנה, מצאת שם בדרך את קובי אלכסנדר ?
        30/10/12 11:20:
      ******
        29/10/12 22:35:
      על הבקור בשבט המסאי אני מקנאה מאד מאד. קראתי ספר על תורת החלומות של המסאי. בבוקר מתכנסת המשפחה לשמוע את החלומות שחלמו בני המשפחה . החלומות משמשים מפתח להמשכו של יום, ובני השבט פתחו יכולת להזמין חלומות מסוימים לפי צרכיהם כדי להתמודד עם חרדות ופחדים.
        29/10/12 15:08:
      בשביל כבוד צריך לעבוד קודם כל על עצמך. אי אפשר לתת כבוד לאחרים אם אתה לא מסוגל ראשית להיות אדם שמעניק מעצמו. העיוולת הכי גדולה היא אנשים שיודעים רק לקחת מאחרים ואז מדברים על כך שהם אנשים של כבוד...
        29/10/12 09:50:
      מרגישה בדיוק כמו המגיבה שלפני... תודה על הפוסט מעורר המחשבה, בונבונייטה.
        29/10/12 09:22:

      קראתי וחיוך מטופש מרוח לי על הפנים

      הסיפור של הכלב מחק לי אותו...

        29/10/12 08:50:
      כתבת יפה וכמו שנאמר חיברת הכל בחן ושנינות וכיצד הגעת לבוד ככה זה אנחנו נ סחפים בכתיבה בדיבור ומגיעים למקומות שלא ציפנו
        29/10/12 07:37:
      יש מסתורין עופף לאותם בתים עזובים ... נפלא ותודה *
        28/10/12 23:45:
      סיפור על רגישות לסביבה ,לאדם ,לבעלי חיים ולעצמנו. נקווה להמשך.
        28/10/12 21:57:
      מערכת אסוציאטיבית מפותחת היטב כרכה יחדיו סיפור חובק עולם. נגיעות של תמונות ורגש המאופסנות בלב רחב.
        28/10/12 21:27:
      איזה חיבור מלא חן ודמיון עשית פה. בוני את צריכה לבוא לבקר אותי - ואת החתולים - יש לנו תריסים כאלה ורצפה מצוירת ותקרות גבוהות
        28/10/12 20:54:
      כמו שחבר שלי אומר, " הכל בראש"
        28/10/12 20:37:
      עשיר ויפה.
        28/10/12 18:36:
      הפגנת המון שנינות בפוסט הנוכחי, הרי כל שנינות האדם טמונה ביכולת האסוציאטיבית שלו לחבר בין צבעים, מילים ודברים.
        28/10/12 16:02:
      מאד נהנית לקרוא אותך..יש לנו אהבה משותפת..לדעתי פשטות וצניעות של מבנים שהיו בעבר מאד מרגשות...קצת מתקשה להסביר מה יש בעזובה ובהזנחה שכל כך צובט את ליבי...אולי זאת תזכורת לתרבות השתמש וזרוק שבו אנחנו חיים...או אולי געגוע לזמן עבר שהיינו פחות ממוסחרים...ויותר פשוטים.....
        28/10/12 15:53:
      גם בזכותך השבוע מתחיל מחוייך..כתבת יפה
        28/10/12 08:33:
      לא נראה לי שנהרוג אותך :)
        28/10/12 07:21:

      בתים עזובים מעוררים את הדמיון מבלי שהמציאות תקלקל .

      איך בסוף הגעת לכתוב על כבוד? אסוציאציות, בזה פתחת את הרשומה.

        28/10/12 06:40:
      היה פעם דבר כזה גם פה. בבתי קפה מסויימים יכולת לקנות כוס תה, ואם לא היה די בכיסך, יכולת לקבל כוס תה משקית תה שיובשה..., אחחח, היו ימים...
        28/10/12 06:35:
      הכתיבה שלך עושה לי טוב
        27/10/12 23:01:
      Wow!!!פוסט מקסים...מדהים..לא חשבתי כשצילמתי את התמונה שתקבלי אסוציאציות ויצא פוסט כזה חמווווד!!
        27/10/12 22:43:

      יופי של פוסט!

      וזה הזכיר לי, שבימי מלחמת ששת הימים, בדרך מאבו עגילה לקלעת אל נחל, ישנתי כל הדרך בזחל"ם כשכובע הפלדה משמש לי ככרית. החברה סיפרו לי שטלטולי הדרך הקפיצו אותי לגובה של כמה עשרות סנטימטרים מעל ריצפת הזחל"ם ולא התעוררתי...

        27/10/12 22:36:
      הבית שצלמת עם הגרביים היה הבית של קרובי משפחתי, וכל השכנים שלהם. הכל היה בדיוק כזה. החלונות והתריסים, לא בדקתי את הגרביים. את מרבית ילדותי ביליתי בסוג בתים כאלה. התריסים היו בעייה נפרדת. כל פעם תריס אחר לא נסגר.
        27/10/12 22:10:
      פעם היו לי גרביים כאלו, נשארה לי רק אחת. אם תמצאי גרב בודדת מחפשת בית מאמץ תחשבי עלי...

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין