יום שישי את יודעת
יום שישי, את יודעת, זה יום מטורף. יום שישי כבר לא נראה אותו דבר, מאז שנכנסו הילדות לתמונה... יותר סידורים, פחות שעות.
הניסיון לא עוזר במקרה הזה, אנחנו נפרגן לעצמנו בכל ליל חמישי ולא נשים שעון מעורר לבוקר. וכשיפציע השחר אנחנו עדיין נישן. עד שלא תתיישב יונה על החלון ותעיר אותנו עם הגור גור שלה... יש סיכוי גם נמשיך לישון. פתאום- מזנקים מהמיטה. מה השעה? 8:25 ! הילדות צריכות להיות בגן עד 8:30 ! טוב הקצנתי... בד"כ ביום שישי יש לנו פחות או יותר 30 דק' להלביש את הילדות, להפשיט כי לא נוח, להלביש שוב, לנעול נעליים, לחלוץ כי לא נוח, לנעול שוב, לסרק, לבחור סרטים לשיער, לצחצח שיניים, להפריד כשהן מתכסחות, להפריד כשהן מתחבקות חזק מידי, לפתוח טלויזיה, לסגור טלויזיה, לפתוח ולסגור שוב- כי השנייה רוצה לסגור בעצמה, להחליף שוב חיתול כי יש קקי, להכין משהו לנשנש, להחליף חולצות שהתלכלכו מהמשהו שהכנו לנשנש, להכין את התיקים לגן, להכין ארנק עם כסף לצדקה בגן...זהו. מוכנים. יש 4 דק' להגיע לגן של הגדולה. יורדים עם פיג'מה ועם הכלב והולכים יחד לגנים. זאת הסיבה שרואים אותי עם פיג'מה בשישי על הבוקר. וגם לא מאופרת ... ולא מסורקת... ועם משקפים. ועכשיו הדילמה (אחרי שהתלבשתי כמובן)- ארוחת בוקר או סידורים? אה... אה.... מתחילים בסידורים. עד שהבטן תקרקר והעצבים יגברו ולא ניתן יהיה לתקשר איתי יותר. לפעמים, כשאני מנסה להיות יעילה אני מכינה רשימת קניות ערב לפני- בד"כ הרשימה מתפרסת על פני כל העיר ולפעמים גם חוצה לערים שכנות. בד"כ גם לא מספיקים / שוכחים לקנות או לעשות חצי מהדברים. כשאין רשימה אנחנו פשוט יורים לכל כיוון... מה שזוכרים עושים. מה שלא זוכרים פשוט לא זוכרים. לחם, ירקות ובשר לא קונים באותו מקום אז צריך לנסוע גם לסופר, גם לירקן (יקרן) ולקצב (אה כן, עוף לא קונים היכן שקונים בקר- שתי קצביות שונות. או יה). מיכה עושה זאת. אני מודה. בד"כ בזמן שמיכה עורך את הקניות של הירקות הבשר הלחם ושות' אני עומדת בתור למשהו: קופת חולים, חנות בגדים (יש זיכוי לא חבל?), סופר פארם... כמובן שיש את הביקור השבועי בסופר פארם וכמובן שאני יוצאת מהסופר פארם עם הכל חוץ מהדבר שבאמת הייתי צריכה ולשמו התכנסתי. ואז נפגשים באמצע, במרכז. פרועי שיער ועצבניים... צריך אוכל ומהר. עוד מעט אוספים את הילדות. מתפשרים על בית הקפה שנמצא באמצע, במרכז, ואוכלים בהנאה מרובה. לבד. רק אנחנו... וכל ההורים מהשכונה שנראים פתאום ערומים בלי הילדים, אבל מרוצים. ובהזדמנות זו מיכה, אני חייבת להדגיש כי בית הקפה במרכז מבחינתי אינו התפשרות... אני מכורה לבייגל שלהם עוד מימי חופשת הלידה הראשונה. מ כ ו ר ה. לא התפשרות! זהו, אמרתי את זה. כן, ואם אין זמן לבית קפה- סביח עושה את העבודה.
ביום שישי האחרון חויתי שדרוג. קבלו את זה- עולמות מקבילים חוסכים זמן: מיכה מחנה- אני נכנסת לתפוס מקום בבית הקפה מיכה מתיישב ומזמין- אני נכנסת למלא עגלה בסופר פארם ולקחת מספר בתור לבית המרקחת האוכל מגיע- אני חוזרת ו... (הנה הטריק) מסתכלת כל הזמן על המספרים המתחלפים בבית המרקחת בתוך הסופר פארם (כן, התיישבנו ממול! גאוני!) מסיימת לאכול (בערך) כשמגיע המספר שלי... רצה לבפנים ומגלה שלא פירקו את העגלה שלי (ארזתי לבד את המזוודה), מגיעה בריצה עם העגלה לבית המרקחת ומספיקה (בערך). בזמן הריצה אני מסמנת וי על הדבר הכי מעצבן שיכול לקרות ביום שישי- התקלות עם דיילות (היופי?) בסופר פארם ו/או עם הנשים שהן עוצרות משפירצות ומורחות עליהן כל מיני דברים במעברים. אין מקום! מספיק! זה מפריע בדרך...אי אפשר לרוץ ככה. זהו, משלמים פה, משלמים שם ורצים לגן. בדרך מתפצלים, נפגשים שוב, מתפצלים ונפגשים שוב. משהו כזה. מה קורה אם לא מספיקים? מתקשרים לזוג חברים שיוציאו בשבילנו מהגן... ומה קורה אם גם הם לא מספיקים? מתקשרים לחברה אחרת שתאסוף את כל הגן בשביל כולם. אפשר גם לשים זין על כל הסידורים וללכת לאכול ארוחת בוקר שווה במיוחד ובכיף שלנו, אבל אז- הילדות ילכו יחפות, לא יהיו להן בגדים חמים לחורף, גם לא פיג'מות, לא יהיה מה לאכול בבית, אפילו אי אפשר יהיה לעשות חביתה, לדיקסי גם לא יהיה אוכל והוא לא יהיה מחוסן, השיער של מיכה יצמח פרא, אני אצטרך להפסיד שעות עבודה כדי ללכת לקופת חולים בתחילת השבוע, נצטרך להתחיל לגמול את הקטנה כי לא יהיה חיתולים, וגם לא יהיה פלסטרים של חיות עוד שבוע שלם, לא תהיה מתנה (למי שצריך באותו השבוע), נישאר עם זיכוי שנשכח להשתמש בו, לא יהיה מכשיר אדים, לא יהיה טישו... נהיה חולים. אבל שבעים. וגם אולי עם יותר כסף בבנק... תלוי עד כמה ארוחת הבוקר תהיה שווה. שבוע טוב לכולם! סמדר סוף אוקטובר 2012
 ארוחת בוקר במזה. צילום: אפרת נחושתאי גילוי נאות- אף פעם לא הייתי שם. רק משתמשת בתמונה... |