מחק אותי, אמחק אותך
אחת מהתופעות הבעייתיות והאכזריות, בעיניי, בעולם של הרשתות החברתיות היא 'תופעת המחיקות'. הליך פשוט שאינו דורש מאמץ מיוחד: לוחצים על מקש קטן ומשמידים את האדם שאינך חפץ עוד בקיומו במילייה הווירטואלי שלך. אני יכולה להבין את הרצון למחוק מישהו שפגע בך או הטריד אותך. אבל אינני מבינה את האנשים שהכרת וקיימת עימם איזושהי אינטראקציה וירטואלית או אפילו ממשית, ואז בלי שום הכנה או הודעה מוקדמת - נמחקת!. עכשיו, במקום 546 חברים, יש לך 545 חברים ולכי תחפשי מי קם הבוקר עם מצב רוח מיליטנטי והחליט להסירך מרשימת חבריו. אחרי שהבנת מי הברנש, לכי תביני מה עוללת לו? אחרי שעשית ניתוח מקרה מהיר, וחרדת המחיקה ויצר הנקמה החלו להשתלט עלייך אט אט, תרגישי צורך עז להיכנס מיידית לכל הרשתות שבהן אתם חברים על מנת לבדוק אם גם שם הוא מחק אותך. ואם גילית לשמחתך שהוא "פספס" אז תכף תגיע פעולת התגמול ותעשי לו בדיוק מה שעשה לך ותחושי סיפוק מפוקפק על שנקמת ותבעת את עלבונך.
מניסיוני, למדתי שתופעת המחיקות אופיינית לגברים, יותר מאשר לנשים. האגו הגברי אינו מוחל על דחייה מכל סוג שהוא, דבר הגורם לו (לאגו) להיות מחובר לכפתור ה- Delete ולהעלים את כל המסרבות שבהן הוא נתקל בשיטוטו ברשת, בלי שום מחשבה.
אני ככלל לא מוחקת אנשים! אני בעד קשרים חברתיים באשר הם. אל תטעו, לא אזמין את כל מי שנמצא ברשת החברתית שלי לארוחת ערב לאור נרות בביתי, אבל גם לא אמחק אותו וזאת הבטחה!
|