קיבלתי לידי קבוצה חדשה של 5 נערים ונערות

בגילאים 14-15.

הם מגיעים ממשפחות שלא מסוגלות לתת להם את התנאים הכי הכי בסיסיים שלשמם הם התכנסו -  שלושת ה- "ח", חום, חיבוק וחיבה. 

3/1/08 הם חיכו לי כשנכנסתי לחדר, ישובים על כיסאות במעגל, בחדר בלי דלת עם אורות פלורסנט.

התרגשתי.. זאת הפעם הראשונה שלי באימון קבוצה .

חייכתי ואמרתי להם שלום אני נטע, הצגתי את עצמי ואת מה שנעבור יחד.

א' בן 14, יפה תואר, שאל אותי מה הוא כבר יכול לגלות על עצמו שהוא לא יודע??

- חייכתי לעצמי... ולא ידעתי מאיפה בכלל להתחיל לענות לו על השאלה הזאת.. בלב אמרתי "עולם שלם מחכה בפנים."

ג' ו- ה' ישבו שניהם עם כובע על הראש, מעיל והילקוט

על הגב.

כשדיבר ג' הוא הסתיר את פניו וחייך חיוך של מבוכה, הוא אמר שהוא בן 15 והוא אוהב כדורגל...

ה' לא הוציא אפילו מילה, היה בעצמו.

מ' ו-ע' שתי בנות עם הרבה חן היו בהקשבה ורצון לשתף וללמוד..

עברה לי המחשבה.. שלא כל אחר מסוגל ומוכן לעבור אימון, יתכן שזה לא מתאים לכל אחד.. ואולי ג' ו- ה' יפריעו לדינמיקה שתווצר בתוך הקבוצה. ועוד אמרתי לעצמי "אני בטח לא הולכת להתעסק בבעיות משמעת, מי שרוצה את זה צריך לקחת אחריות"

שאלתי אותם מה הם מצפים שיהיה במפגשים ביננו..?

א' אמר "שיהיה משחקים ושיהיה כיף"

מ' אמרה שיהיו משימות מעניינות

ע' אמרה שאני אשאל אותם שאלות מעניינות..

ג' שתק וחייך מתחת לכובע, לא הסכים לדבר למרות שחבריו לקבוצה ביקשו ממנו.

ה' גם הוא לא ידע מה הוא מצפה.. או לפחות נשאר בשתיקתו.

כעבור שעה של שיחת היכרות והכנת הקרקע למפגשים הבאים, סיימתי את המפגש עם כמה משימות לשבוע הבא:

1) מה הם רוצים לשפר בעצמם

2) דמות שהם אוהבים (מהספרים או מהטלויזיה) ולמה הם בחרו להעריץ דווקא את הדמות הזאת.

3)לצייר לי את המשפחה שלהם ואת הקשרים שלהם בתוכה.

כשיצאתי מהכיתה, חיכתה לי מנהלת המקום עם עיניים נוצצות ושאלה: "נו איך היה?"

עוד לא ממש ידעתי בעצמי לנסח במילים איך היה.. עם זאת נתתי לה תיאור מצב של הילדים.. מי היה "בקטע" ומי לא..

ועוד הוספתי.. שמי שיהיה איתי צריך להיות מקשיב, מעמיק ומפשר.. וזה לא מתאים לכל אחד... יתכן שזה מוקדם מידי לג' ו-ה'

סביר להניח שהם יגידו את אותו הדבר עלי..

שזה משעמם אותם והם לא רוצים להיות חלק.

לקחתי נשימה עמוקה... חייכתי לשלום נכנסתי לאוטו בדרך לעוד מתאמן.

אתמול בלילה עלתה לי המחשבה שאולי זה נראה שאני מוותרת מהר מידי על אלה שלא עמדו בקריטריונים ואולי זה לא פייר לוותר כל כך מהר

מצד שני אני נשארת נאמנה למחוייבות שלי כלפי אלה שכן רוצים להיות חלק מקבוצה מעצימה, תומכת ומשתפת..

כי בסך הכל אימון זה רק למי שרוצה להתאמן ורוצה לקחת אחריות על חייו.. ולא לאלה שמוותרים לפני שהבינו מה הם יכולים לקבל בתמורה להקשבה שלהם.