בספר ילדים שאהבתי שהוא גם לגדולים על גנבי הזמן מספרים על העסוקים

שאין להם זמן לשום דבר  

ובעליזה בארץ הפלאות עליזה רצה אחרי הארנב 

זה עם השעון והוא אף פעם לא עוצר וכל הזמן מאחר 

והנה עברתי מהצפון לעיר הגדולה ומצאתי עבודה ושוב מתחילה לרוץ במסדרונות של המוסד 

כל הזמן מנסה להספיק להבין ויש בזה סיפוק וגם למידה רבה 

לא בטוחה שהגוף צריך ללכת לאט לאט כל הזמן 

עליתי על רכבת של 1000 קמ"ש לשעה 

ויש שיגידו חכי תני לזה כמה שבועות ותתרגלי 

רק שאחרי הרבה שנים של האטה יודעת ומרגישה שהקצב המהיר לפעמים מאבד  

משמעות של העומק , ההתבוננות

קצב שבו אפשר באמת לנשום , להעריך את מה שיש 

להסתכל על הגשם , לשאול את עצמך תגיד מה נשמע ? 

אייך היום הזה בשבילך ? 

אייך עושים את זה כשבכביש אנשים צופרים אם ירדת מ70 בכביש בתוך העיר ? או אם רגע לא שמת גז כשהתחלף הרמזור 

כל הקפיצה הזו והמעברים מדבר לדבר הם לא משהו שנכון למוח להיות בו 

המוח אוהב לראות משהו לאורך זמן , לשרות בדבר אחד , לחקור  להתעמק 

וכל מה שיש בשעת לילה זו זה לזכור מה חשוב באמת

למצוא את האיזון בין קצב ומנוחה ומה נכון עבורך

שכל אחד בפנים יודע רק עבורו על המקצב האישי שלו ולא של אחרים.. 

מה הטיק טק שלו 

כי כמו שהשיר אומר - תגיד זמן והזמן עובר .. אז לפחות שיהיה בקצב נעים 

ובשבילי 

חייבת שעת בריכה, שעת טבע ברגלים יחפות על דשא או חול ים 

ואת השעה הגדולה

שעת לא לעשות כלום

זו שעה הכי הכי חשובה 

לא בטלוויזיה, לא בשיחה או אינטרנט אלא שעה לנשמה 

השעה הזו כבר תגיד לי מה היא רוצה 

אולי גם אשמע בה קול קטן מבפנים , שיכוון ואולי יהיה בה רק שקט מבורך 

שעה וירטואלית שמוסיפים ליממה 

ל  נ ש י מ ה   

לילה טוב

ומחר אפשר להאט קצת מול המירוץ

לצאת 10 דקות קודם , לנסוע בשלווה

מול הזרם 

לפחות ליום אחד