| האיכר הגשם ורוכב האופנוע סוף נובמבר, ועדין לא ירד גשם. ג'ורג' וויטני סקר במבט עגום את השדה החרוש שלא ראה טיפת גשם מזה חודשים. יבול החיטה השנה, עמד להיות נקודת המפנה בחיו.זה שנים הוא עומל על טיפח הזן שהביא מדרום אמריקה. השנה ג'ורג' מקווה לקצור פרי עמל של שנים.ג'ורג' רכן לעבר הרגבים השחומים, הרובצים להם כצופנים סוד. חפן בידיו מן האדמה הצחיחה, ממולל את הגרגרים בידיו כאילו מצפה למים שיפרצו מבין גרגירי האדמה ויציפו את ידיו בלחלוחית מבטיחה. אלכסנדרה, כשחיוך ניצחון על פניה, לקחה בידה האחת את קסדת האופנוע, ובשניה את צרור המפתחות הנוצץ. היא חגגה אתמול את יום הולדתה, וכפי שהבטיח לה אביה, חיכה לה ליד דלת הבית, אופנוע חדיש, מבריק ומאובזר. זה שנים היא מפצירה בו שיאות לרכוש לה את "הרוצח הדו גלגלי" כדבריו. "ביום הגיעך לבגרות" אמר, תקבלי את מבוקשך.סוף נובמבר, ועדין לא ירד גשם. הזדמנות יוצאת מהכלל לבצע את רכיבת הבכורה חשבה, לפני שהחורף יקפוץ לבקר.... השעה היתה כבר שבע בערב, וג'ורג' בחן את האופק המאפיר, שקרני שמש אחרונות הסתתרו מאחורי עננים שהחלו לעלות מהמערב. תיקווה ניצתה בעיניו, והוא החל להרגיש את ליבו הפועם בתפילה חרישית, מכה בו בהתרגשות.... אולי הערב....? אלכסנדרה חבשה לראשה את קסדת האופנוע, הביטה דרך המשקף הצלול בעננים המתרכזים להם באופק...מתקבצים כעדת צבועים המשחרים לטרף, אך עדין אינם בטוחים בנכונות המעשה. השעה היתה כבר שבע בערב, ונכונו לה עוד שעתיים של נסיעה עד למרכז העיר, "להשוויץ" בפני חברתה דורין , על המתנה הנוצצת, ולקחת אותה לסיבוב ראשון."רק חסר לי שירד היום גשם" חשבה, והעיפה מבט קודר אל חשרת העננים שאיימו לנתץ את חלומה באחת.. טיפות הגשם הראשונות עשו דרכן הארוכה ממרומי הענן, אל הרגבים השחונים בשדהו של ג'ורג'. טיפות מים גדולות, ריחניות, צופנות בחובן הבטחה ליבול מושלם של חיטה מעולה.ריח האדמה נישא ברוח הקרירה הרחק אל עבר השדות, וג'ורג' מיהר החוצה, כלא מאמין לאירוע השגרתי כל כך, שאחר לבוא. עמד לו נרגש, ליד השדה, כשפניו מקבלות באהבה את מטח הטיפות ששטפו מגופו את שרידי חרדה האחרונים לגורל יבולו. אלכסנדרה חשה בטפטוף המטריד שזרם ללא הרף מקסדתה אל מתחת לצווארונה. פחד החל לחלחל בעצמותיה. זוהי הנסיעה הראשונה שלה באופנוע, וזה ממש לא הזמן הנכון להתמודד עם גשם ראשון... במעלה הכביש המתפתל בדרכו לעיר הגדולה, עשה האופנוע את דרכו כשלפתע נראה לאורו הקלוש של פנס האופנוע גזע עץ המונח לרוחב הכביש.אלכסנדרה בלמה בפתאומיות על מנת להימנע מלפגוע בגזע העץ... בביתו של ג'ורג' הושקו גביעי היין שנשמר במרתף הבית זה משנים. האח החמים הפיץ ניחוח עץ הדרים ריחני, וג'ורג' החבוק בידי אשתו הנרגשת, מזג לשכניו שבאו לברכו על הגשם הראשון, שהביא את ברכתו לעתיד מבטיח של צמיחה ופריחה אחרי ציפייה גדולה.סוף סוף...חשב ג'ורג' בליבו....כמו שחלמתי.את המולת השתייה הפר צלצול הטלפון. ג'ורג' רץ להרים את הטלפון, מחכה לברכות נוספות שזרמו כל העת. "אתה אבא של אלכסנדרה"? שאל הקול בצד השני. "כן" ענה ג'ורג', שצמרמורת מפלחת את עמוד שידרתו.... "מדברים מבית החולים העירוני"...היתה תאונה בכביש הראשי..... בשדה ליד הבית, נספגו טיפות של תקווה אל הרגבים, וזרעים ראשונים החלו לנער את אבק הקיץ מקליפתם. בכביש הראשי החלו טיפות המים לשטוף את שרידי החיים האחרונים שחלפו מעליהם. סביון סגל 2006 |
המקום של יפעת
בתגובה על קורבנות - גורל או בחירה?
Mood
בתגובה על שפעת החזירים - הפיתרון הארומתרפי
CancerHelp
בתגובה על המרכז לרפואה משלימה לחולי סרטן
הלנה היפה
בתגובה על ארגון תמיכה לסכרתיים - מה דעתכם?
גוף שלם
בתגובה על בשעות הקטנות של הלילה
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לך חני!
חג שמח!
סביון
מצטערת ניגמרו כוכביי אך אחזור
קבל חיוך בנתיים
סיפור יפה סביון,
על כוח החיים והטבע והאדם כנקודה מזערית
חווה בתוכו את כל העוצמות האלה...
שני מצבים שונים ,
בנקודת מפגש אחת.
מככבת *
חני
סביון שלחתי לך כוכב.
קראתי את הסיפור הזה מזמן, כשכתבת אותו. הוא צימרר אותי אז וכך גם עכשיו.
שמעתי ממנהל הסופר המקומי שלנו סיפור יהודי. הוא סיפר שכשבית המקדש היה קיים, הכוהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים לתפילה בת חמש דקות. הסיבה לחמש דקות היתה, שאם חס וחלילה יקרה לו משהו, אף אחד לא יוכל להיכנס להוציא אותו משם, משום קדושת המקום.
התפילה שהוא אמר כללה גם תפילה שתבטל את כל הבקשות של האנשים לביטול הגשם.
כשקראתי את הסיפור שלך נזכרתי בסיפור שלו.
באהבה
עופרה