0

0 תגובות   יום שני, 29/10/12, 09:31

אתמול היה פשוט יום רע.. מתיש נפשית..

 

סיפרתי לכם כמה אהבתי פעם את ימי ראשון..

 

אתמול פשוט ישבתי בחוסר מעש כל היום.. משחקת משחקים טיפשיים ברשת, בורחת מהעולם האמיתי לתוך המחשב.. הפעמים היחידות שהקמתי את עצמי מהמיטה היה כשהייתי צריכה להוציא את הכלבה שלי לטיול..

 

והטיול עם הכלבה.. וואו כמה שזה היה קשה.. פתאום קלטתי כמה שאני לבד, כמה שאני צריכה להתמודד עם זה לבד... זו רק אני והכלבה שלי.. מסתכלת על הרחובות, ואני לא מרגישה שייכת.. לא מרגישה רצויה.. ואני פשוט בוכה.. הגעתי הביתה, לדירה שלנו.. ולא יכולתי להפסיק לבכות.. 

 

כמה עצב יש בבית הזה, כמה רע.. כמה געגוע.. וככה עברו לי שעות ארוכות.. מחכה לו..

 

כל מה שאני רוצה זה שהוא יכנס מעבר לדלת הזו, עם חיוך ויגיד שהוא אוהב.. אל תחבק, אל תנשק, רק תגיד שאתה אוהב..

 

ולא יכולתי להפסיק לבכות... שעות ארוכות..

 

אתמול אמרתי לו שאני רוצה לדבר.. שאני ממש צריכה.. אז הוא חזר מהעבודה "נו, רצית לדבר, מה רצית?".. וכל מה שהיה לי להגיד זה שבעצם לא בריא לנו לברוח כל פעם שרע.. הרי זו לא פעם ראשונה שהוא עוזב הכל כשרע.. ניסיתי להגיד, ניסיתי להסביר כמה שאני מוכנה לתת למענו, כדי שיהיה לו טוב, כדי שלנו יהיה טוב.. כמה שקשה לי להרפות, כמה שאני לא אמיצה מספיק כדי פשוט לעזוב..

 

והוא.. "לא נשאר יותר כלום.. אין בשביל מה.. במקביל לעלייה שלך, אני כל הזמן יורד, ונהיה מדוכא יותר ורע יותר ויותר ויותר.." אבל לכל ירידה של עלייה.. בוא נעבור את זה יחד.. היה לנו כל כך טוב.. עד כדי כך רע לך? "אני רוצה לשקוע בזה לבד, לגור לבד ולהשתעמם למוות.. הכל רק לא איתך.. אין לי למה להיות איתך יותר.."

 

הרגשתי שמיליון חרבות, סכינים, להבים חודרים אל תוך הלב שלי, מסתובבים ועוקרים אותו... 

 

באמת? כל כך רע לך איתי? אבל בשלב הזה כבר סתמתי את הפה.. כמה אני יכולה להגיד שאני אוהבת ורוצה ומוכנה? 

 

לא, אני עדיין לא מוכנה להרפות..

 

כל כך רע לי בכל מקום שאני מסתכלת.. מרגישה כל כך לבד..

 

אני לא מוכנה להתמודד עם זה עדיין.. לא.. עוד לא..

דרג את התוכן: