ניחוחות ביתה של סבתי, בלב ת"א, זכורים לי כמאוד אוטנטיים,

כיאה לילידיי חלב שבסוריה.

המאכלים הסורים המיוחדים, שתמיד ערבו לחיכנו ואופיה הלבבי,

המסיר כל מחיצה, תמיד היו חלק ממנה.

לימים, כשהגיעה לעולם שכולו טוב, סרנו אל ביתה, המשפחה הקרובה,

כדי לאסוף מחפציה כמזכרת.

כשאני אז הגעתי, נתקלתי בסט כלי הקפה (שצילמתי כאן), בהם נהגה היא,

להכין קפה טורקי, לאורחיה הקבועים, אותם מייד אימצתי אליי,

ואשר נמצאים אצלי עד היום.

כנראה שאז, עוד לא הייתי מודע, לאהבתי, אל "נפלאות עולם הקפה"...