סיפורים רומנטיים רבים נקשרו ברומא, תמונות מפורסמות שלה כבירת תיירות וכן סרטים לא מעטים, כאשר האחרון שבהם נקרא 'מרומא באהבה'.

כל תייר לשעבר שביקר שם ידע לספר על הכנסיות היפות ועל הפורום רומנה ועל הפיאצות, הלא הן הכיכרות היפהפיות והמיוחדות שיש לרומא להציע כפיאצה נבונה לדוגמה וידע לספר על ביקור בוותיקן ובמדרגות הספרדיות ובגטו היהודי.

אבל אני רוצה לספר על חוויה ייחודית שהיתה בביקור האחרון שלי שם.

הזמן: החופש הגדול- תשעת הימים שבין ראש חודש אב לט' באב. נסעתי ביחד עם אשתי למעין ירח דבש מאוחר לקראת סוף השנה הראשונה לנישואין. מסיבות כאלה ואחרות בחרנו באיטליה ואת השהות בה חילקנו ל3 ערים ראשיות- ונציה, פירנצה, או בשמה המקומי- פלורנס ואיך לא, בירת הרומנטיקה- רומא.

הגענו לרומא, התמקמנו בדירה הנוחה, קנינו 'רומא-פס' ויצאנו "לחרוש את העיר". סיבובים ראשונים, הכרה ראשונית, הזמנת כרטיסים ותכנון היום למחרת.

מיד עם שחר ברגע שנפתח הקולוסאום, התייצבנו בכניסה במטרה למצוא קבוצה שמתארגנת לסיור מודרך, לחסוך לעצמנו תורים ארוכים ולשמוע קצת יותר על המקום מעבר לצילום שמוכיח ש"הייתי פה".

מיד ניגשו אלינו סוכני המדריכים ושם כבר היה הרמז הלא מוצלח הראשון- הסוכן התלבט אם אנחנו מישראל או מאיראן! בכל אופן, שני הסוכנים הנחמדים שידכו אותנו למדריך שבדיוק החל להציג את עצמו ושהתגלה כרומאי גאה ביותר.

התחלנו את הסיבוב בקולוסיאום. המדריך בטובו הסביר על שיטת הבניה ועל הלבנים ועל כך שהקולוסיאום היה שלם פעם וסבל מרעידות אדמה ומגניבת אבנים לשימוש משני. והסביר על מקור השם ועל מה שעמד שם לפני ועל עיטורים שהיו ואינם ועל מעיטים שעוד ישנם. כשנכנסנו אל פנים המבנה המרשים לכל הדעות, הוא התחיל לתת רקע על הרחבה ועל הקרבות שהיו שם. ועל מי היו הלוחמים שנלחמו בחיות- לא, אלו לא היו הגלדיאטורים המנוסים והמקצועיים. אלה נלחמו רק לשם ראווה, אחד בשני. באריות הרעבים, נלחמו עבדים, עד מוות!

הארנה, רחבת החול שהיתה במרכז היתה סופגת את דמם. הם הגיעו מתאי המעצר שתחת הרחבה ונזרקו אל תוכה. כמה דקות לאחר מכן, כשהקהל כבר 'מחומם', אולי לאחר מאבק קצר בין שני עבדים, מופיעה במרכז הרחבה מתוך הרצפה המעלית שהביאה את הנמרים והאריות המורעבים. הם זינקו מתוכה והחלו נאבקים בעבדים, אנשים, בני אדם!

מי היו אותם עבדים? המדריך מרתק את הקבוצה וממשיך לספר להם על כך שמזמן, הרבה אחורה בהיסטוריה, לא רחוק מן הזמן והמקום שB.C.  הפך לA.D., בשנת 70 לספירה נערכה במזרח התיכון מלחמה גדולה. ההיסטוריון הידוע פלוויוס קרא לה: "THE JEWISH WAR"- מלחמת היהודים. לכל הדעות היתה זו מלחמה גדולה מאוד. לטענת כמה חוקרים, נהרגו בה מעל בין 100,000 ל220,000 איש. ההיסטוריון הרומי טאקיטוס, מנה כ600,000 הרוגים ואילו יוספוס פלאוויוס, הלא הוא יוסף בן מתיתיהו הכהן, מנה מעל 1,000,000 הרוגים יהודים במלחמה!

וכאן מגיעה החוויה שלנו לשיא- המדריך ממשיך בפאתוס ומצביע עלינו ללא שמץ של הרהור או ספק, מפנה את עיני הקבוצה אלינו ואומר באנגלית: "תשאלו אותם, הם מישראל!"

והוא מתקדם מיד אל שורת המחץ שלו: "And guess who won?" וכאשר כל הקבוצה נמצאת בשיא המתח מן הסיטואציה הלא נעימה ומול פנינו המופתעות, מחזיר המדריך האיטלקי המוכשר את עיני הקבוצה אליו, טופח לעצמו על החזה הנפוח ועונה מלא גאווה "The Romans"!  

ואגב, הוא מוסיף, שכחתי אולי לציין שמכספם של אותם עבדים שנשבו, שנלקח שלל,  נבנה הקולוסיאום האדיר הזה.

(אגב- תנועת האצבע הידועה והמוכרת מרציפי הסלקציה במחנות ההשמדה הנאציים, הבוהן למעלה או למטה, אף היא לקוחה מן המלחמות באותו אמפיתיאטרון עצום של 50,000 צופים שבאו לחזות באדם נשחט ונהרג ובאו לעודד את הקיסר שיורה על הריגתו ע"י הורדת האצבע...)

אותנו בכל אופן, המדריך כבר הפסיד, אבל מעניין אותי מה חשבו שאר המודרכים.

ואולי הייתי צריך לבקש את רשותו ולשאול אותו האם הוא באמת מרגיש גאווה על כך שזו התרבות שלו שאותה הוא מפאר? האם על ברכי הערכים הללו הוא רואה לנכון לחנך את ילדיו?

האם הוא מכיר גם את תרבותם של העבדים (פרט לכך שכאשר הסביר על צורת הישיבה הנפרדת בקולוסיאום בין גברים לנשים, טרח לציין שוב שבבתי הכנסת היהודיים, יושבים כך עד היום...) והאם הוא יודע להראות ולהמליץ לנו על מקומות שניתן לסייר בהם מעבר לארכיאולוגיה ולראות את תפארתה של התרבות הזו היום? אה, את זה הוא כבר לא יוכל. מדוע? כי היכן התרבות הרומית היום והיכן נמצאת התרבות של אותם עבדים?

אולי צריך לבקש ממנו לשאול שוב את השאלה במחשבה שניה  "guess who won?". 

כפי שציינתי, ביקרנו שם בתשעת הימים. וראינו איך 2000 שנה אחרי אותו יום ואותה מלחמה שאנו צמנו עליה בהמשכו של אותו שבוע, משהו אי שם עמוק בתודעה עדיין מציב את רומא מול ירושלים.

סיימנו את הביקור בקולוסיאום, עברנו לפורום רומאנה לבקר את טיטוס בשער הניצחון. לבקר את המקום של התמונה המפורסמת שממנה נלקחה המנורה אל סמל המדינה, ע"פ חזון הנביא זכריה:

"וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה, וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ, וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ... לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת."

                                                                                                                                          זכריה ד, א-ו