צטט: אורלינג 2012-10-30 14:17:37

"הזדעזעת"?

מכך שילד(!) גילה לך את שידוע, והוא שאבני הכותל המערבי אינן מקוריות?

האמנם זה עירער משהו אצלך?

ואתה עוד ממשיך ומנסה לכרוך את תולדות הארץ והציונות עם ספרות-האגדה-והניסים של התנ"ך כאילו אחד הוא המשך היסטורי של השני, זה לא קצת.. אהממ... מעוות ופרימיטיווי?? - ואז לתהות בכנות על דרכו האובדת של "עם שאינו יודע את עברו"? - משל היו אברהם-יצחק-ושו"ת העבר שלך, האמנם?..?

מוטב שתקומם לפחות מעט ממעמדך הדיאלקטי מהמקום המביך שבו התאפשר לילדים מהחינוך הערסי של גוש דן – הם, ולא תלמידי "ליד ה" או ה"אמנויות" – להעמיד אותך, הלאומן-הארכאי שמחלק פלאיירים עם "אמנוֹת" שאף ישראלי ערכי במאה ה-21 לא יחתום עליהן ומזהות אותנו עם אבנים וקוצים במקום עם חיי יצירה עברית - להעמיד אותך על העובדה הפשוטה שלשיר את ההמנון שלנו למרגלות הכותל הכבוש מבטא, איך לומר, סימבוליות מעיקה, דוחה, ובעיקר כזו שחושפת באור-יקרות את האינדוקטרינציה הדתית ש"מורי דרך" מסורים מבצעים כבשגרה לאנשים תמימים כאמצעי לקרב אותם לעמדות של אדנות טריטוריאלית ואתנית

כציוני שרוף הייתי במקומך מתבייש מכדי לשתף קהל ב'תגליות' האבולוציוניות האלה שחווית עם אותם נערים שבאו מרחוק, ההבדל הוא שעבורי מה שאותם לועסי-מסטיק 'גילו' לך הוא המובן מאליו: הסירוב של אחדים מהעם – והנה היום אחד מהם קיבל במה בהארץ וטוב שכך – להתנער מחשכת ימי-הביניים של הזיהוי הקולקטיווי שלנו עם דמויות בדיוניות-למחצה, מבטא את נכונותם של אלה לגזור ממערכת יחסי הכוחות התנ"כית גם אל ימינו-אנו תוך חתירה להגשמה של אותם קודים באמצעים פוליטיים, מרחביים וקורבניים. אה... אתה מורה דרך, סליחה, "אין פוליטיקה".

 

אתן לך אתגר, להתחלה:

הספרות המקראית היא (אולי) מכוננת מבחינת המסד התרבותי ואוצרות המשל שלנו. זה בסדר.

האירועים והדמויות שם, להבדיל, ***אינם*** מכוננים ואינם רלוונטיים בשום צורה, עבור רובנו, אותו נתח מהעם שאותו הגדיר היטב הנער שציטטת - ש"אינו מאמין"; עבור הנתח הזה, קווי המתאר שבהם מתעצבת הזהות הלאומית שלנו הם השפה המשותפת, ההיסטוריה המשותפת כקבוצה אתנית, וההתארגנות המדינית בטריטוריה משותפת (מוסכמת!). הדת אינה חלק מזה, וכפי שאתה עצמך מצביע בסיוריך - היא נכרכת בדם רב שנשפך בגאיות ובין החומות, לא משהו לאסוף למזכרת!.

לא נעבוד את הפולחן הזה, ואת הפרדיגמה של ה"המשכיות" עם גיבורי התורה נשאיר לקראים, קנאים ואיסיים לסוגיהם שטבעם לעבור מן העולם עד המצאת הכת הבאה.

אני פשוט תוהה בנקודה הזאת אם אתה וקבוצת ההתייחסות שלך יודעים להבחין בין אבות האומה (בן-גוריון, הרצל, טשרניחובסקי, ויצמן, חנה סנש וביאליק) לבין ה"אבות" המקראיים שאתה מזכיר. על פניו זה מדאיג.

 

 

(מעניין באיזה "ירושלים" אתה גר, בטח שכונת שמעון הצדיק...)

בקטנה.

 

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל"

 

 

"אתה מבין, אורלינג? זו הנקודה. נגיעה בנימי הנפש, תחושה שאתה מתהלך בארץ ופוקח עיניים סביב ומכיר את המקומות, ובעצם אתה מסתובב עם ובתוך אלבום התמונות המשפחתי של העם שלך".

 

לעדיאל היקר,

 

לרוב אני לא כותבת תגובות ובטח שלא מקדישה זמן להירשם לכל מיני אתרים כאלה, אך הפעם הרגשתי צורך לחזק את ידיך. בתגובתך לאותו אדם הוצאת לי את המילים מהפה. ישר כוח!

מניסיוני כמורה לביולוגיה וכמדריכת טיולים אני יודעת שכיום הרבה ילדים אינם מחוברים לערכים ולמורשת ולכן חובה עלינו, אנשי החינוך, להכיר להם את הארץ בה הם חיים. ממקום אמיתי של אהבה ולא ציני ומתנשא.

מקווה שתמשיך להדריך ולחבר את הנוער הישראלי אל הטבע והמורשת הנפלאים של ארצנו.

בהצלחה!

 

יעל

 

 

 

צטט: jo051 2012-10-30 16:19:47

למר עדיאל הנכבד אזכיר רק אמירה קצרה של אפלטון "מיתוס הוא שקר שיש בו תועלת חברתית"

מר jo הנכבד עד בלי די, אני לא יודע אם אפלטון אמר את זה או לא, הוא בעצמו מיתוס לא קטן. מיתוס יכול להיות שקרי או  אמיתי, מבחינת העובדות. זה שהוא משרת מטרה, לא אומר אוטומטית שזה שקר. למשל, זה לא ממש משנה לעצם העניין אם טרומפלדור אמר או לא אמר את משפטו המפורסם. מה שמשנה זה השימוש בו כמיתוס הקרבה, או כדוגמה לשטיפת מוח לאומנית, תלוי את מי שואלים. ואם אתה נתקל באפלטון הנ"ל, תגיד לו שלא יבלבל ת'מוח.

אורלינג יקר שלום רב.

לקח לי קצת זמן לענות, מה לעשות, יש עיסוקים נוספים, אבל עכשיו אני מתפנה לכך.

ראשית, תודה על התגובה שלך ועל כך שישיבת לכתוב ולהגיב לדברים.

זה לפחות אומר שאתה לא אדיש ושהדברים נגעו בך בנקודה כלשהי, גם אם בנקודה מכעיסה.

וכעת אעבור לענות לך דבר דבר.

מה זאת אומרת "שאבני הכותל אינן מקוריות"? 

אם התלמיד או אתה מתכוונים לשיפוצים ותיקונים שהכותל עבר במהלך התקופות,

על כך אין חולק. הדברים ברורים ומחקרים רבים כבר נכתבו על כך וניתן להבחין בצורה ברורה 

מהן האבנים המקוריות שניצבות במקומן מימי הורדוס ואלו מן האבנים הינן תוספת ושיפוץ מאוחרים. 

החל מימי הארמונות האומאיים שעמדו בסמוך לכותל

וכלה בימי העות'מאנים והשיפוץ-תוספת של האבנים הקטנות יותר בשורות העליונות.

מעבר לכך כל האבנים הגדולות החשופות וגם אלו שאינן חשופות, ניצבות במקומון.

וראה עצמך מוזמן לעיין גם בפרסומים אודות התגליות החדשות בחפירות הן של המקווה החשמונאי המצוי תחת בסיסו של הכותל והן במבנים מתקופת הבית הראשון המצויים באזור הקרוי 'חפירות הליבה', כלומר אזור הקארדו המשני שנחפר מאחורי רחבת הכותל. 

ואם אולי אתה ממש משכיל ובקי בתחום, ואתה מדבר על "הגשר הגדול" שאינו מקורי, גם זה כמובן ידוע, שהגשר הראשון, נבנה בימי החשמונאים, הורדוס הרחיבו ושינה מעט את הזוית שלו, המורדים במרד הגדול החריבוהו בעצמם והוא נבנה שוב בתקופה מאוחרת יותר (שעליה חלוקים החוקרים), אך ככל הנראה עדיין מן האבנים המקוריות! שנותרו כערימות באתר ההריסה המקורי שלהן.

בתגובתך כתבת:

"ואתה עוד ממשיך ומנסה לכרוך את תולדות הארץ והציונות עם ספרות-האגדה-והניסים של התנ"ך כאילו אחד הוא המשך היסטורי של השני, זה לא קצת.. אהממ... מעוות ופרימיטיווי?? - ואז לתהות בכנות על דרכו האובדת של "עם שאינו יודע את עברו"? - משל היו אברהם-יצחק-ושו"ת העבר שלך, האמנם?..? "

ואני אענה לך שאני בהחלט כורך את תולדות הארץ והציונות עם התנ"ך כי הם בפירוש המשך אחד של השני. המשך בכלל לא חייב להיות עניין היסטורי בלבד. להמשכיות יש רבדים משמעותיים ועמוקים הרבה יותר, בתודעה ובחוויה אישית וקולקטיבית.  הדיון והשאלה פה היא לא אם כל מה שכתוב בתנ"ך הוא עובדות היסטוריות, כי זה לא העניין, אלא האם יש המשכיות וקשר בין הדברים.

ומדוע אני אומר שיש קשר? הרשה לי להביא פה ציטוט מפורסם מאוד:

 

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית."

 

האם אתה מזהה את המקור? אני מאמין שכן. זוהי הפתיחה של מגילת העצמאות שקרא דוד בן גוריון ז"ל מעל דוכן הנואמים בבית דיזינגוף בתל אביב בקומה הראשונה ב14/5/1948 ה' אייר התש"ח.

ואתן לך עוד כמה ציטוטים של אנשים שפעלו רבות פה בתקופה שהציונות עוד לא היתה מילה גסה.

כאשר ניגש דוד בן גוריון להעיד בפני ועדת פיל ב1937 הוא אמר כך בפני הועדה: "העם היהודי זכאי להיות ולחיות חופשי למענו ובזכותו- הוא. זכותנו לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. יושב הראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות, שהמנדט על ארץ ישראל הוא ה"בייבל" של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך: התנ"ך הוא המנדט שלנו על ארץ ישראל..."

ואם זה לא מספיק, אוסיף מדברי משה דיין:

"לי שנולדתי בארץ-ישראל, לא היתה אהבת המולדת אהבה מופשטת. חבצלת השרון והר הכרמל היו ממש שבממש, פרח נותן ריח והרי שרגליי דרכו בשביליו... ראיתי לנגדי לא רק את הקישון העובר בשדות נהלל וכפר יהושע, אלא גם את הקישון נחל קדומים הגורף את צבא סיסרא. כשם שביקשו הוריי, הבאים מן הגולה, לעשות את ארץ  ישראל הרוחנית של הספרים למולדתם הגשמית, כך ביקשתי אני להקנות למולדתי הגשמית עומק רוחני-היסטורי, ולהפיח בחורבות ובתלים השוממים את נשמת העבר, ולהחיות את ישראל של ימי האבות והשופטים והמלכים"

 

אז יש קשר או אין קשר? דוד בן גוריון, משה דיין, לא אנשים שחשודים על דתיות-יתר.

אבל אם זה לא הבהיר מספיק את הנקודה, אביא גם את דבריו של אהרון דוד גורדון:

"הנה אני יושב לי עתה, בשעה שאני רושם דבריי אלה, על ראש הר גבוה, על שן סלע, עיני מקיפות מרחק גדול, ונפשי מקפת הרבה יותר... הנה הואל נא, אחי, וקח לך את האלבום היותר נאמן של מראות הטבע הזה, את התנ"ך החביב שלנו. ואני ארשום לך בזה נקודות אחדות וראית, כי אך נגוע אגע באחת הנקודות- ונגעתי באחד הנימים היותר דקים והיותר כמוסים שבנפשך..."

אתה מבין, אורלינג? זו הנקודה. נגיעה בנימי הנפש, תחושה שאתה מתהלך בארץ ופוקח עיניים סביב ומכיר את המקומות, ובעצם אתה מסתובב עם ובתוך אלבום התמונות המשפחתי של העם שלך. 

אני לא יודע אם האישים שהבאתי מדבריהם תפסו את כל סיפורי התנ"ך כמציאות היסטורית ברמה של 100%, אך האם זה שינה משהו ביחס שלהם אל התנ"ך או אל הארץ? לא ולא. מדוע?

כיוון שהרובד המדובר הוא לא וויכוח אקדמי-היסטורי-ארכיאולוגי, אלא רובד של נפש, של הרגשה ושל תחושה. רובד של תודה וזהות.

אשאל אותך שאלה: כאשר ביום השנה לרצח רבין, עולים ישראלים רבים אל קברו בהר הרצל, דתיים וחילונים, תנועות נוער ומבוגרים,

האם הם עולים לשם כי הם חושבים שיצחק רבין עודו שם תחת האבן? ודאי שלא. 

גם כאשר משפחה עולה ביום השנה לקבר של סבתא או סבא, ואפילו פונים אליהם בדברי הזיכרון,

זה לא כי הם חושבים שסבא או סבתא שוכבים מתחת ומקשיבים. והם אפילו לא חושבים כמה עוד נשאר בכלל ממה שקברו שם.

הם מגיעים אל המקום, וחושבים על סבא ונזכרים בו ומעלים נקודות של אור לחייהם מדמותו ושואבים ממנו השראה ועידוד ועוד לחייהם שלהם.

כך גם כאשר מדובר בדמויות מן התנ"ך ובמקומות עליהם מסופר בתנ"ך.

שולמית אלוני, באחד מנאומיה בכנסת, בהיותה שרת החינוך, טענה כלפי המפלגות הדתיות שהציקו לה: "מדוע אתם מתנהגים אליי כך? הרי גם אני הייתי אתכם בהר סיני. אפילו אם זה לא היה!"

אני הקטן, מאוד מעריך את שולמית אלוני, על היכולת להגיד משפט בעל עומק ומורכבות שכאלה.

כוונתה היתה שגם אם היא כחילוניה ואתיאיסטית לא תופסת את מעמד הר סיני כסיפור היסטורי בכלל, זה עדיין סיפור מהותי ומכונן בזהותה כאישה יהודיה ובסיפור זה, גם היא היתה.

אז גם כל אלה הם מעוותים ופרימיטיביים כל כך? 

ואעבור לנקודה הבאה בדבריך.

מעבר לכך, שאני לא בטוח לגבי הסגנון התוקפני והפוגעני שמשום-מה בחרת להתבטא בו, אני לא יודע כיצד אתה יכול לכנות אדם בשמות "לאומן ארכאי" ועוד, כאשר אינך מכיר אותו כלל. אני מוכן בשמחה להזמינך לביתי שבירושלים, לשיחה בוגרת ומכובדת של שני אנשים תרבותיים, שנוהגים כבוד זה בזה, גם אם דעותיהם חלוקות. ואני מקווה שאיני מאכזבך, אני לא גר בשכונת שמעון הצדיק, אלא בשכונה נורמטיבית ליד צומת פת. 

מעבר לכך, גם את אמנת ירושלים,שאמנם לא אני כתבתי וניסחתי, הייתי מציע לך לקרוא לפני שאתה תוקף וקובע "שאף ישראלי ערכי במאה ה-21 לא יחתום עליהן". 

ובנוגע לכך ש"שירת ההמנון הלאומי למרגלות הכותל הכבוש מבטאת סימבוליות מעיקה ודוחה", אני לא בטוח שחיילי חטיבות הצנחנים, גולני, נח"ל, חיל אויר ועוד שמקיימים שם השבעות שלהם, חשים או סבורים כמוך. וכנראה שגם כל אותם 3 מיליון תיירים שהגיעו השנה לבקר בירושלים, סבורים אחרת. לגיטימי.

ואמנם איני אחראי לדברים שמורי דרך אחרים אומרים בהדרכותיהם, אך אני חושב שאין שום בעיה להחזיק בעמדות משלך, ללא שום סתירה עם היכרות גם לצד השני ולעמדותיו. יש לי גם חברים ערבים מן הצד השני של המתרס, זה לא סותר את הכבוד שאנו רוחשים זה לזה ואת חילוקי הדעות שלנו בנושאים כאלו ואחרים.

(שאגב- אם אתעלם מן ההערה הצינית שלך, הרי שאתה באמת לא מכיר את עמדותיי הפוליטיות וגם בנוגע אליהן יכול להיות שתופתע, אך זה לא הדיון). 

אני באמת לא מדבר על פוליטיקה, למרות שישנו שיר מפורסם שאומר שאצלנו אפילו לנשום זו אמירה פוליטית.

אך אני לא מנסה להטות מסיירים לשום צד. אני בכנות מעוניין שהם יכירו את מגוון הצדדים שיש.

אני לא חושב שהיכרות עם ארצך ועם המורשת שלך, בהכרח מוביל לאיזושהי אדנות והתנשאות על האחר שגר פה. 

אולם אני כן חושב ומנסה להעביר למסיירים שלי רעיון שמבוטא יפה בדבריו של פרידריך ניטשה: "מי שיש לו "למה" שלמענו יחיה- הוא יוכל לשאת כמעט כל "איך".

ה"איך" שלנו בארץ, הוא לא פשוט- לכל הדעות. ואני חושב שאם לא מכירים מספיק טוב את ה"למה" פשוט קשה להתמודד עם ה"איך".

אני כמורה דרך, מנסה ללמד את מודרכיי לפחות מעט מן ה"למה",

כי אני חושב שיותר מדי אנשים לא מספיק מכירים אותו. אני לא אומר "להכניס דם" לשקית המזכרות מהטיול,

אך אני כן מדבר על זיכרון ועל מורשת ועל סיפורים ועל דמויות,

שלעניות-דעתי, מכולן יש לנו מה ללמוד גם למציאות ולחיים שלנו כאן בהווה.

אם תרצה, אשמח להזמין גם אותך לסיור בהדרכתי. 

ואני מקווה שנוכל לשוחח בנועם ובצורה תרבותית ומכובדת וללמוד אחד מן השני.

בברכה,

ובברכת שבת-שלום,

עדיאל איש שלום

 

בןקר טוב שי.

 

אני מסכים שלא כל התלמידים כך וזה משתנה בין בתי ספר,

אבל היה לי רצף של כמה ימים כאלה ולכן זה היה לי מאוד חזק.

אני שמח שלא כולם כך ומקווה שרבים אחרים חושבים אחרת ולא רק אדישים.

אין ספק שהבורות היא עמוקה מאוד היום ולא משנה מהי הדעה הפוליטית. 

אני בהחלט מסכים איתך על האופי הפוגעני והרמה הירודה של התגובות שקיבלתי עד כה,

אבל אם יותר מ700 איש קראו ו5 אנשים הגיבו לא יפה, אני מקווה שזה האחוז שהם מייצגים בחברה.

תודה על התגובה החיובית, היא מעודדת :-)

יום טוב,

עדיאל 

שום דבר מהתגובות של התלמידים ששיתפת לא הפתיע אותי, אוכל לשתף אותך בציטוטים לא פחות מקוממים ומטרידים ששמעתי אני בתקופה שבה מימנתי את לימודי כחובש מלווה.

הבורות של תלמידים מסוימים בנוגע להיסטוריה שלנו, ואני לא נכנס לרמת התכנים שניסית להעביר אליהם, לצערי די ידועה לגבי אוכלוסיות מסוימות, אבל לא משקפת בתי"ס אחרים.

גם אני נחשפתי לרמה של תלמידי בי"ס (כיתות ט') ליד ה(אוניברסיטה), שבטיול אחד הוכנסו לבריכה שהיה בה מציל ונאמר להם שבשעה 23:00 כולם יוצאים ממנה, כי המציל הולך. בסמוך לשעה הזאת רוב הבריכה הייתה ריקה וכשהוכרז שצריך לפנות אותה כל הילדים יצאו מיד מבלי להעיר הערות או להתמרמר. למרות שהם יכלו לגשת חזרה לבריכה בלילה (כי השינה הייתה באוהלים על הדשא הסמוך לה), אף ילד לא נכנס אליה, פשוט כי אמרו להם שאסור. מעבר לזה שכנראה רמת המחנכים שם גבוהה יותר, עיקר ההבדל לדעתי הוא החומר האנושי

אותי יותר מטריד מהפוסט הזה חלק מהתגובות שהן תוקפניות כלפי הכותב. לא אהבת את הפוסט, אל תגיב. ואם הגבת יש דרך מנומסת להגיב כלפי הכותב, גם אם בתגובה אתה מוכיח שהוא טעה באמירותיו...  

אני כן אהבתי את הפוסט ותודה ששיתפת. 

צטט: אורלינג 2012-10-30 14:17:37

"הזדעזעת"?

מכך שילד(!) גילה לך את שידוע, והוא שאבני הכותל המערבי אינן מקוריות?

האמנם זה עירער משהו אצלך?

מר אורלינג הנכבד, מ'זתומרת אבני הכותל אינן מקוריות? הן עשויות מפיברגלס או או חומר מרוכב כלשהו ורק נראות כמו אבנים? או שאתה רומז שהאבנים בכותל הן רק חיקוי ושהאבנים המקוריות שמורות בכספת של מוזיאון ישראל או איפה שלא יהיה?

בנאדם, עירערת אותי לגמרי....

"הזדעזעת"?

מכך שילד(!) גילה לך את שידוע, והוא שאבני הכותל המערבי אינן מקוריות?

האמנם זה עירער משהו אצלך?

ואתה עוד ממשיך ומנסה לכרוך את תולדות הארץ והציונות עם ספרות-האגדה-והניסים של התנ"ך כאילו אחד הוא המשך היסטורי של השני, זה לא קצת.. אהממ... מעוות ופרימיטיווי?? - ואז לתהות בכנות על דרכו האובדת של "עם שאינו יודע את עברו"? - משל היו אברהם-יצחק-ושו"ת העבר שלך, האמנם?..?

מוטב שתקומם לפחות מעט ממעמדך הדיאלקטי מהמקום המביך שבו התאפשר לילדים מהחינוך הערסי של גוש דן – הם, ולא תלמידי "ליד ה" או ה"אמנויות" – להעמיד אותך, הלאומן-הארכאי שמחלק פלאיירים עם "אמנוֹת" שאף ישראלי ערכי במאה ה-21 לא יחתום עליהן ומזהות אותנו עם אבנים וקוצים במקום עם חיי יצירה עברית - להעמיד אותך על העובדה הפשוטה שלשיר את ההמנון שלנו למרגלות הכותל הכבוש מבטא, איך לומר, סימבוליות מעיקה, דוחה, ובעיקר כזו שחושפת באור-יקרות את האינדוקטרינציה הדתית ש"מורי דרך" מסורים מבצעים כבשגרה לאנשים תמימים כאמצעי לקרב אותם לעמדות של אדנות טריטוריאלית ואתנית

כציוני שרוף הייתי במקומך מתבייש מכדי לשתף קהל ב'תגליות' האבולוציוניות האלה שחווית עם אותם נערים שבאו מרחוק, ההבדל הוא שעבורי מה שאותם לועסי-מסטיק 'גילו' לך הוא המובן מאליו: הסירוב של אחדים מהעם – והנה היום אחד מהם קיבל במה בהארץ וטוב שכך – להתנער מחשכת ימי-הביניים של הזיהוי הקולקטיווי שלנו עם דמויות בדיוניות-למחצה, מבטא את נכונותם של אלה לגזור ממערכת יחסי הכוחות התנ"כית גם אל ימינו-אנו תוך חתירה להגשמה של אותם קודים באמצעים פוליטיים, מרחביים וקורבניים. אה... אתה מורה דרך, סליחה, "אין פוליטיקה".

אתן לך אתגר, להתחלה:

הספרות המקראית היא (אולי) מכוננת מבחינת המסד התרבותי ואוצרות המשל שלנו. זה בסדר.

האירועים והדמויות שם, להבדיל, ***אינם*** מכוננים ואינם רלוונטיים בשום צורה, עבור רובנו, אותו נתח מהעם שאותו הגדיר היטב הנער שציטטת - ש"אינו מאמין"; עבור הנתח הזה, קווי המתאר שבהם מתעצבת הזהות הלאומית שלנו הם השפה המשותפת, ההיסטוריה המשותפת כקבוצה אתנית, וההתארגנות המדינית בטריטוריה משותפת (מוסכמת!). הדת אינה חלק מזה, וכפי שאתה עצמך מצביע בסיוריך - היא נכרכת בדם רב שנשפך בגאיות ובין החומות, לא משהו לאסוף למזכרת!.

לא נעבוד את הפולחן הזה, ואת הפרדיגמה של ה"המשכיות" עם גיבורי התורה נשאיר לקראים, קנאים ואיסיים לסוגיהם שטבעם לעבור מן העולם עד המצאת הכת הבאה.

אני פשוט תוהה בנקודה הזאת אם אתה וקבוצת ההתייחסות שלך יודעים להבחין בין אבות האומה (בן-גוריון, הרצל, טשרניחובסקי, ויצמן, חנה סנש וביאליק) לבין ה"אבות" המקראיים שאתה מזכיר. על פניו זה מדאיג.

(מעניין באיזה "ירושלים" אתה גר, בטח שכונת שמעון הצדיק...)

בקטנה.