0
אז כן, קשה לי להרפות.. קשה לי כי אני עדיין אוהבת..
קמתי הבוקר, הוא כבר קם לפניי, כבר אחרי מקלחת כבר דיי מוכן..
עיניי עוד כאבו מהבכי בלילה.. ואני מסתכלת עליו.. ונתק מוחלט.. אין מצדו שום רגש, שום הבעה, שום כלום..
וזה עדיין כואב.. אני יודעת שניסיתי.. אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד, נתתי את כל מה שיכולתי, הצעתי את כל כולי..
וכלום..
אמרתי שוב הבוקר שאני אוהבת, ושאני מאחלת יום מוצלח.. ושאני מצטערת על הדרמות.. זה כי פשוט - אני אוהבת.
אחרי טיול קצר עם הכלבה הקטנה, יצאתי לעבודה בחוסר חשק מוחלט..
ראיתי אנשים מתחילים עוד יום, בדרך לעבודה, סידורים, מה שזה לא יהיה.. הם בדרך לאנשהו.. ואני בדרך לעבודה.. בלי חשק, בלי רצון, בלי מטרה..
אחרי שעת נסיעה מתסכלת במיוחד הגעתי. תודה לאל שאני תמיד הראשונה להגיע.. יש לי זמן להירגע ולהתאפס..
חצי שעה אחרי, טלפון מחברה.. איך ששמעתי את קולה התחלתי לבכות.. היא לא הספיקה לומר מילה.. מסכנה.. רצתה רק לשאול שאלה קטנה, ואני עם בכי על הבוקר..
זה פשוט התפרץ, לא יכולתי להחזיק את זה.. סיפרתי לה הכל.. והיא.. "את צעירה, חזקה, ניסית, עשית, קיבלת הזדמנויות, כמה עוד??" ידעתי שהיא צודקת.. נרגעתי וחזרתי למשרד..
בהיתי במחשב.. המחשב מפוצץ ברימיינדרים.. הלקוחות מחכים לי.. שלחו לי עשרות מיילים לשאול מה קורה איתי.. ואני - כלום..
ככה עבר לי חצי יום עבודה..
ניסיתי להתאפס.. אמרתי לפחות אולי תכנסי ליד 2, הומלס, תפרסמי בפייסבוק.. תתחילי לחפש דירה, שוב!! המצב נוראי.. אין כלום.. מחירים בשמיים ודירות קטנות ולא ראויות למחייה.. ניסיתי.. צ'ק..
ככה העברתי עוד חצי יום עבודה..
די.. אני רוצה הביתה..
בערב נפגשתי עם החברה לכוס קפה בשכונה.. כמה שאני אוהבת אותה.. היא מבינה אותי ואת מה שאני עוברת, אבל די, כמה עוד אפשר? כן, היא צודקת..
חזרתי לבית ריק.. השעה כבר תשע.. בטח הלך לצפות במשחק או משהו..
ואני אומרת לעצמי, די, כמה עוד באמת? מה נשאר לך לעשות? חיבקתי את הכלבה שהסתכלה עליי ובמבטה היא כאילו מבינה.. כמו ילדה להורים שמתגרשים..
אני בטח לא אמצא דירה, כבר עדיף להישאר בדירה הנוכחית כי המחיר הוא אותו המחיר כבר.. והוא בטוח עוזב, ככה הוא לפחות אמר.. אז מה איכפת לי? אני כנראה אחליט להישאר.. אעצב את הדירה מחדש כדי שלא יהיה זכר לחיים המשותפים שלנו..
ואני יודעת שזה הולך לכאוב לי עוד יותר..
אבל די, כמה עוד אפשר?
אני אוהבת אותו ואקבל אותו בזרועות פתוחות ובהבנה, אבל אם אתה ממשיך לדחות אותי.. אז למה?
די, הגיע הזמן להתעורר.. |