פרשת לך לך שמו של אברם נודע לתהילה, בין אנשי תקופתו כבן אצולה. התרועע גדל בחצרות נסיכים, ובני שיחו צאצאי מלכים. אברם הצעיר התבלט וזכה, בחוגי נסיכים להמון הערכה. קלס הלל, ורוב שבחים, בעיקר על תכונת הכנסת האורחים. האמון בו זכה, הבטחון ששידר, ללבבות בני שיחו בנועם חודר. בפניו יריבים ניצבו נבוכים, והיה בורר בהרבה סכסוכים. בתודעת הסביבה נתפס ונקלט, כחכם בעל חוש צדק מוחלט. פרסומו בקהילה הניע רבים, לנסות לחקות מעשיו הטובים. אברם ושרי נהגו בחכמה, וצברו עם כך נכסים ועוצמה. אזי בחלל חייהם הושלכה צווי האל לאברם לך לך. אברם בגיל שבעים וחמש כשצו האל מתחיל לממש נוטל את כל אשר לו ואיתו צאנם ובעירם אחינו, ואשתו דמות אברם בפסיפס של עצמה שעובדת יחוד אלוהים מפנימה יצור אנושי ראשון שידע שאלוהים הוא אחד וזוהי עובדה פורץ נתיבה מהותית חדשה מלאת חתחתים, מהמורות וקשה על כך נחרטה דמותו, וזכה לברית עם האל לאות הערכה ברית עם עולם לבני סגולה למול כל זכר לכרות העורלה חתימה לא תמוש לעצוב העם בין הבורא לבני אברהם ויעצם אברם וכוח צבר ועם מלכים נלחם וגבר ויבוא אברם עם הנפשות שהגדילו הוא ושרי לעשות למלא מצוות אלוהים ממהר אץ לציית ואינו מהרהר נענה בשקידה לצו הבורא מגיע לשכם ולאלון מורה והלאה בית אל נטהאהלוה עם כל אנשיו,רכושו וחילו שם לאלוהים הקים מזבח ויקרא בשם ה’ וישבח ויולך צאנו ובקרו עדרים נגבה פנה הלך והדרים ותהי תקופת בצורת בלי מים אברם החליט לרדת מצרים לשבור הרעב ומזון לאגור אצל המצרים שהטילו מגור מוראם גבר, ושרי אשתו הוצגה בפניהם שהיא אחותו זאת משום שרב חששו ובגינה יינצל ותהיה לו נפשו כי ידע אברם טיבו וטבעו של המולך במצרים, פרעה ויוגד לפרעה יופייה של שרי ויצו הביאוה אל חדרי ולאברם תמורה רכוש ובקר סוסים, חמורים, כבוד ויקר אזי אל הכבוד הרעים ויטל בפרעה וביתו נגעים כשנודע לפרעה כי שרי לא אחות וישיבנה לאברם עם עבדים ושפחות ויצאו אברם, אשתו ורכושם כי שילחם פרעה שילכו לנפשם והרכוש עצום, גדול ורב וגם בן אחיו איתו אחריו ויתקוטטו רועי עדרי לוט עם רועי אברם עד כלות ויאמר אברם ברוח טובה ראה הארץ גדולה ורחבה למה נריב ואנו אחים קח וברור לך שטחים ויפרדו שניהם מתוך בחירה אברם בכנען ולוט בעמורה ויאמר אלוהים לאברם שא עיניך כי נתתי ארץ זו לבניך קום התהלך לארכה, לרחבה כי לך מעדניה וכל אשר בה ובאו ימים גדולים, סוערים בהם נלחמו מלכי הערים שנער, אלסר, תדעל ועילם נאבקו עד חורמה במלכים שמולם ברע ברשע שנאב ושם אבר ויפוצו הללו נסים לכל עבר גם לוט ורכושו מזלם איתרע ופליט לאברם הגיד הבשורה כי בן אחיו הוכה ונחבל אויביו כלאוהו בשבי הובל ויאסוף אברם אנשים מהרה וישחרר את לוט והמלכים חזרה רדף אויביהם משמאל לדמשק גאל הנשים הצאן כל המשק ויצאו מולו מלכי סדום ושלם ודמי פדותם רצו לשלם אך אברם נשבע בגבורה אם יטול הנאה מטוב ועד רע כך השיבם אברם ואמר עלי אל עליון משמים שמר רק תנו לנערים מזון לאכול וחלקם בשלל לענר ואשכול ויפרד אברם מהם לשלום ויבוא אלוהים אליו בחלום ויאמר עבדי אברם אל תירא מצוותך שפדית גדול שכרה וישב אברם ויאמר אדוני כלו דימעותי כנחלים בעיני כי הנה אני ערירי ובדד ואותי יורש אין לי אחד ויאמר האל עבדי אברם ראה כוכבים התמנה מיספרם? כך הרבה ארבה זרעך ואת אלה אשר יצאו ממעיך ותיתן שרי את הגר שיפחתה לאברם בעלה ומייד היתחרטה כי האמה זקפה את ראשה ובפני גבירתה שוב אינינה בושה ששה לאידה גאה מרגזת בזה לשרי שמחה ועולזת ותיבער חמת שרי להשחית וציווי גרוש דאגה להנחית הציקה עינתה באופן מוגבר עד כי נסה הגר אל המדבר וירד מלאך ויאמר לשיפחה עליך לשוב לאותה משפחה אף שגבירתך בך תיתעמר האל עליך נוטר ושומר הנה את הרה ובנך ישמעאל כפרא אדם יגדל כנואל יעשה תמיד אשר עם ליבו ידו בכל ויד כל בו בן צ’’ו אברם והוא אבא במלוא אונו והוא גברא רבא ויהי מקץ י’’ג שנים ויתגל אלוהים לאברם מול פנים ויכרות איתו הברית והאות עדות לעד לשנים הבאות ויצווהו דבר כריתת העורלה המוכרת היום כברית המילה ויוסף מלאך האל ויאמר זכור דברי ונצור למשמר כי לעת חיה שנה תמימה אישתך שרי תינוק מרימה וישב אברם וצחוקו הנאה הכיצד והלוא אני בן מאה ועוד שכנינו כולם יודעים אשתי שרי מלאו לה תישעים ויצווהו האל חיוכו למחוק להאמין באלוהים לחדול מלצחוק ובטרם פנה וממנו רחק ציווהו קרא שם בנך יצחק וגם ישמעאל, בנך אחשיב ועל כיסא נשיאים אותו אושיב ומשום שהיית אב המונים שזרעך ימנה מיליונים מונים לא עוד שמך יהיה אברם מכאן ואילך תקרא אברהם ושרי זוגתך שמה מהיום שרה על גויים תארה יהלום ויבצע אברהם את ברית המילה עם כל זכרי פמליתו הגדולה בנו בן י’’ג והוא צ’’ט עם כל עבדיו הנאמנים בהחלט.
פרשת וירא ביקור המלאבים. וההבטחה לבן יורש על אף הגיל המבוגר ששמו ניגזר מעובדת הספק של האם שרה ביכולתה לממש היריון וללדת. יצחק הוא ביטוי לכך כשאמרה בצחוק ‘‘כל השומע יצחק לי‘‘ פרשת ‘‘וירא‘‘ פרשה המשקפת דמות נערצה של מנהיג ששמעו לשבח יצא. נאמן מסור אמיץ ואוהב עז רוח בקרב עם אויב. מנהיג שניהל משא ומתן כיבד אנשים מגדול עד קטן. ניחן בסמכות , וכבוד מלכים והשכיל לפתור מצבים סבוכים. ראשון שניפץ צלמים ופסלים ובז לכל עובדי אלילים. צלמים ופסלים מחרס נשבר לא רואים שומעים ואומרים, שום דבר. אדם שהבין באופן מדהים שאת היקום מנחה אלוהים. אברהם ושרה בחלוף השנים באים בימים ,קמוטי פנים. ניהלו חיים שופעים וקולחים נודעים באזור בהכנסת אורחים. אברהם החשיב את זו התכונה ולה ייחס חשיבות עליונה. כך היה כשפגש אנשים שהבינו דבריו כי הם מתבקשים. לבוא אוהליו לשעת מנוחה לרחוץ לשתות, לאכול ארוחה. והוא כמלצר עמד והגיש בהיענות לחובה פנימית שהרגיש. שם לפניהם חלב וחמאה לחם בשר מלוא הסאה. ויאכלו השלושה ולפני כלותם הבטיחו בטרם שנה זו תיתם. אשתו שרה בן חובקת וזו באוהל שומעת צוחקת. ויקומו אורחיו מבטיהם קשים ויאמרו הם הולכים להטיל עונשים. להרוס את סדום להצית עמורה עדי כלותן בשריפה ובעירה. ויבקש אברהם רחמים על העיר בבקשה ותמיהה שאל והעיר. הן אפשר ובעיר אנשים ישרים צדיקים חמישים שלושים או עשרים. המלאך נעתר לאברהם במיוחד באומרו חפש התמצא גם אחד. ויתור אברהם הבעתו חמוצה כי גם צדיק אחד לא מצא. ובאו לכן מלאכי חבלה להפוך הערים בבעירה גדולה. ויצא לקראתם האחין לוט כי רצה פניהם כנהוג לחלות אותם בביתו שיכן ואירח ולמען ביטחונם שוקד וטורח. משום חששו שהסדומים ‘‘הופכים‘‘ וביקשו לדעת את האורחים. וחברו תושבים לחצם מתגבר ורצו דלתו לפרוץ ולשבר. בראות לוט כי כלתה הרעה פנה לסדומים הגיש הצעה. שלא תהיינה אי הבנות הרפו מאורחי קחו הבנות. ויטילו האורחים מכת סנוורים והפכו הסדומים תועים ועיוורים. על כי ביקשו אותם לאנוס העיר תהרס לא יהא לה מנוס ויאמרו ללוט אל תהרהר קח משפחתך ונוסה מהר. וימלטו לוט בנותיו ואשתו חתניו לעגו, לא באו איתו. יצאו מהעיר הסתתרו במערה וסדום נשרפה בגופרית ובעירה. ותשקינה הבנות ביין את לוט עד כי סומם משיכר עד כלות. ושכבו אביהן כל אחת בתורה כי חשבו בעולם שום נפש נותרה. כך נולדו מזרע האב בנים ממזרים עמון ומואב. ואברהם המשיך בארץ לתור וישב בגרר בין קדש ובין שור. יצחק נולד כתום השנה וימול אותו אברהם בשמונה. ביום היגמלו ערך כירה ושמחו האורחים עם אברהם ושרה ישמעאל ויצחק אחי משפחה. אחד משרה והשני משיפחה ויגדלו יצחק ואחיו ישמעאל והגדול בקטן מציק מתעלל. אז שלח אברהם את הגר ובנה ובידה חמת מים ודבלת תאנה. ותיאש הגר כי כלו המים ותישא עיניה אל השמים. אז מלאך גלה לה באר ותחליט במקום הזה אשאר. אלוהים על הנער ברכתו שת ויגדל ויהי רובה קשת. וישב פארן ליד נוה מים ותיקח לו אימו אשה ממצרים. בזמנו אבימלך שליט הסביבה לרועיו ולרועי אברהם מריבה. ויפגוש אברהם אותו לשיחה כדי לצנן האוירה המתוחה. שם כרת אברהם ברית בשבועה ויתן לאבימלך כבשים שיבעה. אות ועדות אשר תתאר כי אנשי אברהם חפרו הבאר למען לא תהא עוד סיבה לרועים וצאנם להמשיך במריבה. אברהם מגדל את בנו מחמדו. שפינק ואהב בכל מאודו. הרעיף עליו עדנה וחיבה. הנחה הליכותיו בכל אשר בא. טיפחו לחוכמה ככל שידע. ולפתע ניצטווה לערוך עקדה. עקידת יצחק מדגימה בבהירות את עוצמת הציות וכל המסירות. מצד אחד אברהם לאלוהיו המציית להקריב את בנו שאהב וציות הבן יצחק לאביו שלמרות שיכול וידע לא הגיב. התיר לאביו לעשות כרצונו הושיט למאכלת את גרונו. אך מלאך אלוהים עצר בעדו מנע עקידה ואחז בידו. פתרון אלוהי למצב מסובך נתגלה לאברהם האייל בסבך. שם אלוהים מחדש הבטחה ברך אברכך ארבה זרעך. וישוב אברהם לבאר שבע העיר ואורח גילה את אוזנו והעיר כי לאחיו נחור ואשתו מילכה נולדה נכדה ושמה הוא רבקה. זו אשר לבתואל נולדה והיא לאישה ליצחק יעודה. כשנחשפה העקידה בכל עוצמתה. לשרה האם שרגשה והמתה. וכשאך בפניה העקידה נחשפה. עובדה שקרבה את קיצה וסופה. על כך נשוב נילמד וניקרא בפרשה הבאה ‘‘חיי שרה‘‘
הגר
חול מדבר והוד שממה ושם אישה וילד שרב לוהט וכאב צמא והאם שואלת אל רחם נא על אמה לךהיא מייחלת היא אל-על פרשה כפה הושיטה הידיים גופה כפוף דמותה רפה בצימאונה למים רוחה דואבת עיפה ליבה אל השמים כמטחווי קשת ישבה לרחק ממות הנער ליבה רחש לו אהבה ובגינה היה לו צער אזי רוח אל נשבה ובשמים בוקע שער לה מלאך האל אמר שאי אישה עינייך ריבון הבטחתו שמר נוטר הוא אורחותייך אל נא כלל תיראי הגר ברך האל בנייך קומי טלי את הצעיר ברכתי מעשיו לו נכון יעוד מסעיר אשר יחל עכשיו שימעו ירום כנשיא העיר והוא מורא אחיו פקח האל עיני אישה גילה לה הבאר וכשהשיבה במים נפשה אלוהים מהרה לפאר ותאמר בעת סער לב כבשה במקום הזה אשאר
|