כותרות TheMarker >
    ';
    0

    לא הבטחתי שלא אדמם - שיר מאת שולה ניסים

    29 תגובות   יום רביעי, 31/10/12, 12:58

    לא הבטחתי שלא אדמם

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

     

    לא הבטחתי שלא אדמם, כמו שיירה של נמלים

      

    מסתור צערי אעזוב, בריצפת החיים גרגרי סוכר אלקק

      

    ולעוד ממתקים אשתוקק, לא הבטחתי שלא אדבר

      

    מן המוכר אל המוכר פחות כמו תלמידה סוררת

      

    במדרגות לחות של עובדי ניקיון אחליק ואז אעלה

      

    דורשי רעתי אל ריצפת בטן רכה לגלגלם ארצה

      

    בקצה מחודד מדם אל דם אשוטט, במילים ריקות מאדם

      

    עיקבות להשאיר אחרי את כל שירי לתת

      

    אל ריצפה מלוכלכת אל שיש מלוטש כך הולכת

      

    שירתי אל קוטב קר

     

    כאן לא דרסה רגל אפילו אחת

     

    כאן ציפורן מתארכת לא שרטה, כאן כביסה כמו מטוטלת

     

    מעלית זיכרונות מגלגלת קולם כפעמונים ברוח משוטט

     

    כך אדבר, וגם המטלית לחה, לא הבטחתי שלא אדמם.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    מצטערת על השיר הקשה. כתבתי בקיץ 2011.

    לקח לי זמן להחליט לפרסם.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/12 19:43:
      תודה גדולה לכולם וגם לאלו שהעניקו כוכב ללא תגובה.
        4/11/12 10:11:

      צטט: ביייבי 2012-11-02 21:32:23

      שולה,את מזכירה לי את השיר "שובב עם לב זהב" למרות שיש כאן כעסים רבים ורצון לנקום.שיר נפלא ואפשר להזדהות עם הדוברת. תודה ושבת שלום.

       

      חחח... אהבתי מאוד את השיר בזמנו. אולי בגלל שהדובר בשיר היה אנטיתיזה לכל מה שאני הייתי.

      תודה.

       

      שובב עם לב זהב
      ששי קשת
      מילים: תמר פרימור
      לחן: יאיר מילר



      שובב אני, אני שובב
      אך לב לי לב זהב
      שובב אני, אני שובב
      אך לב לי לב זהב

      יום שבת עת מנוחה
      חג לי ושמחה
      אל תוך השקט וההס
      אשרוק שריקת קונדס

      אבי עלי צועק חמאס
      שדי לו ונמאס.
      ראו מיד, בבת אחת
      וכבר ליבי נמס.

      שובב אני...

      כך קרה שבכיתה
      והמורה גילתה
      אצלי תמיד דרוך מוכן
      רוגטקה בשולחן.

      מן הכיתה נזרקתי חיש
      זה מזלי הביש
      אבל אני את מורתי
      אוהב על פני כל איש.

      שובב אני...

      ברחוב איזו בושה
      נתקלתי באישה
      ומסלה התפוזים
      קפצו כחפוזים

      פרחח אתה! כך לי אמרה
      ברחתי בלי ברירה
      ולו בקשה רק בלחישה
      הייתי בעזרה

      שובב אני...

        4/11/12 09:50:

      צטט: רוקם 2012-11-04 09:22:14

      לא לדמם ולא לשבת דומם נחילי כאב עולים ובוקעים והקוטב הקר מעלה חום ורוגז בלב

      תודה רוקם!

       

        4/11/12 09:40:

      צטט: נערת ליווי 2012-11-01 19:22:49

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 16:12:14

      צטט: איריסחן 2012-11-01 12:17:57

      אני שמחה שפרסמת. שיר טוב. כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. כך הולכת שירתך אל קוטב קר...ומגיעה אל לב חם.

      כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. 

      מסוג השירים שאני רוצה שככה הם ייקראו.

      תודה איריס.

       

       

      מסכימה עם איריס לחלוטין. נקרא בנשימה אחת! תודה שולה. תודה רבה.

      תודה !

       

        4/11/12 09:22:
      לא לדמם ולא לשבת דומם נחילי כאב עולים ובוקעים והקוטב הקר מעלה חום ורוגז בלב
        2/11/12 21:32:
      שולה,את מזכירה לי את השיר "שובב עם לב זהב" למרות שיש כאן כעסים רבים ורצון לנקום.שיר נפלא ואפשר להזדהות עם הדוברת. תודה ושבת שלום.
        1/11/12 19:22:

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 16:12:14

      צטט: איריסחן 2012-11-01 12:17:57

      אני שמחה שפרסמת. שיר טוב. כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. כך הולכת שירתך אל קוטב קר...ומגיעה אל לב חם.

      כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. 

      מסוג השירים שאני רוצה שככה הם ייקראו.

      תודה איריס.

       

       

      מסכימה עם איריס לחלוטין. נקרא בנשימה אחת! תודה שולה. תודה רבה.

        1/11/12 16:12:

      צטט: איריסחן 2012-11-01 12:17:57

      אני שמחה שפרסמת. שיר טוב. כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. כך הולכת שירתך אל קוטב קר...ומגיעה אל לב חם.

      כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. 

      מסוג השירים שאני רוצה שככה הם ייקראו.

      תודה איריס.

        1/11/12 16:08:

      צטט: esty.d 2012-11-01 11:26:39

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 11:19:22

      צטט: esty.d 2012-11-01 11:14:15

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 10:56:06

      צטט: esty.d 2012-11-01 10:33:23

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

      אם יורשה לי לתקן  אותך - חורף 2013, ולא חורף 2012. ושנעבור את ה- 21 בדצמבר בשלום...

      האם בני המאייה צודקים בתחזיות שלהם????????????????

      המשך יום נעים והמון תודה :)))))))))))))))

       

       כמובן כמובן 2013!!! מה קורה ב 21/12 ומהי תחזית המאיה? (סליחה על הבורות...)

       

       

      סוף העולם!

       

       וואללה? כל סוף הוא התחלה חדשה.... אז יש למה לחכות...-:)

       

      אכן. :))) לקום מן ההריסות.

       

        1/11/12 12:17:
      אני שמחה שפרסמת. שיר טוב. כאילו נכתב בנשימה אחת ארוכה וקשה מתחילתו ועד סופו. כך הולכת שירתך אל קוטב קר...ומגיעה אל לב חם.
        1/11/12 11:26:

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 11:19:22

      צטט: esty.d 2012-11-01 11:14:15

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 10:56:06

      צטט: esty.d 2012-11-01 10:33:23

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

      אם יורשה לי לתקן  אותך - חורף 2013, ולא חורף 2012. ושנעבור את ה- 21 בדצמבר בשלום...

      האם בני המאייה צודקים בתחזיות שלהם????????????????

      המשך יום נעים והמון תודה :)))))))))))))))

       

       כמובן כמובן 2013!!! מה קורה ב 21/12 ומהי תחזית המאיה? (סליחה על הבורות...)

       

       

      סוף העולם!

       

       וואללה? כל סוף הוא התחלה חדשה.... אז יש למה לחכות...-:)

        1/11/12 11:19:

      צטט: esty.d 2012-11-01 11:14:15

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 10:56:06

      צטט: esty.d 2012-11-01 10:33:23

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

      אם יורשה לי לתקן  אותך - חורף 2013, ולא חורף 2012. ושנעבור את ה- 21 בדצמבר בשלום...

      האם בני המאייה צודקים בתחזיות שלהם????????????????

      המשך יום נעים והמון תודה :)))))))))))))))

       

       כמובן כמובן 2013!!! מה קורה ב 21/12 ומהי תחזית המאיה? (סליחה על הבורות...)

       

       

      סוף העולם!

       

        1/11/12 11:17:

      צטט: ג.ע. 2 2012-11-01 10:42:14

      שולה יקרה,

      חשבתי לעצמי להגיב באופן כללי מבלי להיכנס מבין השורות, אבל אני מרגישה צורך בכל זאת לעשות זאת, ואני מקווה שזה בסדר גם אם אחצה את השורות, כמו שאני קוראת את השיר, לצורך הפרשנות.

      לא הבטחתי שלא אדמם, כמו שיירה של נמלים

        

      מסתור צערי אעזוב,

       

       

       

      השורות לעיל נראות לי באות לרמוז למעשה משהו לגבי המשך השיר או סיומו, ובאות להגיד שלא קל לעזוב את העצב, הוא משתרך כמו שיירה של נמלים מאז להיום.

       

       

       

      בריצפת החיים גרגרי סוכר אלקק

        

      ולעוד ממתקים אשתוקק,

       

       

       

      השורות לעיל הן התיאור היפה ביותר בשיר בעיניי והוקסמתי מאוד מהחיבור והדימוי הזה שלהן כבר בקריאה הראשונה - ממש גאוני!!

      הן מבטאות בצורה יפהפיה איך מרגישים בתחתית, שם יכולים ללקט רק גרגרים ולהשתוקק לעוד ועוד מהדברים המתוקים, התחושות המתוקות והטובות.

       

       

       

      לא הבטחתי שלא אדבר

        

      מן המוכר אל המוכר פחות

       

       

       

      ושוב הרצון להגיע מהמקום המוכר - אל הפחות מוכר, ואפילו להעיז להגיד את זה, את  התשוקה להגיע מהמצב הקיים אל מצב אחר, לחלום על שינוי המצב.

       

       

       

      כמו תלמידה סוררת

        

      במדרגות לחות של עובדי ניקיון אחליק ואז אעלה

        

      דורשי רעתי אל ריצפת בטן רכה לגלגלם ארצה

        

      בקצה מחודד מדם אל דם אשוטט, במילים ריקות מאדם

        

      עיקבות להשאיר אחרי את כל שירי לתת

        

      ובכל זאת, השורות לעיל מספרות על ההישארות בתחתית ועל הרצון לנקום בדורשי הרעה, לרצות לגלגלם ממך. "בקצה מחודד מדם אל דם אשוטט" יכול להיות מהדם הניגר שלך על הדם השייגר מהם אחרי הנקם (כמובן הכל כמטאפורות).

       

       

      במילים ריקות מאדם

        

      עיקבות להשאיר אחרי את כל שירי לתת

      המילים שנכתבות לבד ונשארות במגירה והרצון להשאיר את עקבותיהם, להוציא אותם מן המגירה, ולהעלות בזכותן מהתחתית. להראות שאת שווה משהו לאלה שניבו לך להיות תמיד בתחתית.

      אל ריצפה מלוכלכת אל שיש מלוטש כך הולכת

        

      שירתי אל קוטב קר

       

       

      והנה שוב (לעיל) ההרגשה הזאת של הפספוס של הצורך להוציא מהמגירה, והקוטב הקר יכול להיות "קוטב" מבחינת ההרגשה הפנימית כלפי מה שרואים בחוץ אל מה שיש בפנים, אבל גם יכול להיות "קוטב" במובן של חוסר יכולת למצוא מי שיגשים לך את החלום ויוציא את שירייך לאור.

       

       

      כאן לא דרסה רגל אפילו אחת

       

      כאן ציפורן מתארכת לא שרטה, כאן כביסה כמו מטוטלת

       

      מעלית זיכרונות מגלגלת קולם כפעמונים ברוח משוטט

       

      כך אדבר, וגם המטלית לחה, לא הבטחתי שלא אדמם.

       

       

       

       

      ארבע השורות האחרונות האלה באות ומדגישות שלפחות במה שבינך לבין עצמך  - כתיבת השירים - אף אחד לא יכול לחדור ולמנוע ממך את הכתיבה הזאת. כאן זה המקום הפרטי שלך בו אף אחד לא יכול להיכנס ולהזיק לו, אבל למרות זאת, הזכרונות מכל דורשי הרעה לא מרפים ומהדהדים כפעמונים ברוח המשוטט. ואת, תדברי את זה (תכתבי את זה), למרות שהמצב חיצונית עדיין לא השתנה. ולהבנתי, את אומרת שלמרות שאת יודעת את מה שיכולת לתת ולהיות ומכירה בכשרונותייך, זה לא אומר שהדימום לא ממשיך.

       

       

      שיר קשה, מורכב, עצוב, אבל כתוב עם מטאפורות מאוד יפות ומעניינות.

       

       

      וואו! תודה ענקית. מאוד התרגשתי לקרוא את תגובתך.

      כמעט גנזתי את השיר.  לא ידעתי מאיפה לוקחים את הכוחות לפרסם דבר כזה.

      הדימוי של הנמלים מופיע בעוד שיר אחד שלי לפחות. אולי יותר. ולא בכדי.

      בילדותי כשהייתי יושבת בחצר בית הורי אהבתי להביט על הנמלים ולהתפעל מאיזו נמלה שמתאמצת לסחוב איזה גרגר או קליפה של פיצוח או משהו מעין זה.

      אפילו יש לי איזו עבודת אמנות שעשיתי בהשראת קיני נמלים.

      (אך היא לא מוצגת כאן בגלרייה שלי ).

      ושוב תודה, והמשך יום נעים!

       

       

       

       

       

        1/11/12 11:14:

      צטט: שולה ניסים 2012-11-01 10:56:06

      צטט: esty.d 2012-11-01 10:33:23

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

      אם יורשה לי לתקן  אותך - חורף 2013, ולא חורף 2012. ושנעבור את ה- 21 בדצמבר בשלום...

      האם בני המאייה צודקים בתחזיות שלהם????????????????

      המשך יום נעים והמון תודה :)))))))))))))))

       

       כמובן כמובן 2013!!! מה קורה ב 21/12 ומהי תחזית המאיה? (סליחה על הבורות...)

        1/11/12 10:56:

      צטט: esty.d 2012-11-01 10:33:23

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

      אם יורשה לי לתקן  אותך - חורף 2013, ולא חורף 2012. ושנעבור את ה- 21 בדצמבר בשלום...

      האם בני המאייה צודקים בתחזיות שלהם????????????????

      המשך יום נעים והמון תודה :)))))))))))))))

       

        1/11/12 10:42:

      שולה יקרה,

      חשבתי לעצמי להגיב באופן כללי מבלי להיכנס מבין השורות, אבל אני מרגישה צורך בכל זאת לעשות זאת, ואני מקווה שזה בסדר גם אם אחצה את השורות, כמו שאני קוראת את השיר, לצורך הפרשנות.

      לא הבטחתי שלא אדמם, כמו שיירה של נמלים

        

      מסתור צערי אעזוב,

       

       

       

      השורות לעיל נראות לי באות לרמוז למעשה משהו לגבי המשך השיר או סיומו, ובאות להגיד שלא קל לעזוב את העצב, הוא משתרך כמו שיירה של נמלים מאז להיום.

       

       

       

      בריצפת החיים גרגרי סוכר אלקק

        

      ולעוד ממתקים אשתוקק,

       

       

       

      השורות לעיל הן התיאור היפה ביותר בשיר בעיניי והוקסמתי מאוד מהחיבור והדימוי הזה שלהן כבר בקריאה הראשונה - ממש גאוני!!

      הן מבטאות בצורה יפהפיה איך מרגישים בתחתית, שם יכולים ללקט רק גרגרים ולהשתוקק לעוד ועוד מהדברים המתוקים, התחושות המתוקות והטובות.

       

       

       

      לא הבטחתי שלא אדבר

        

      מן המוכר אל המוכר פחות

       

       

       

      ושוב הרצון להגיע מהמקום המוכר - אל הפחות מוכר, ואפילו להעיז להגיד את זה, את  התשוקה להגיע מהמצב הקיים אל מצב אחר, לחלום על שינוי המצב.

       

       

       

      כמו תלמידה סוררת

        

      במדרגות לחות של עובדי ניקיון אחליק ואז אעלה

        

      דורשי רעתי אל ריצפת בטן רכה לגלגלם ארצה

        

      בקצה מחודד מדם אל דם אשוטט, במילים ריקות מאדם

        

      עיקבות להשאיר אחרי את כל שירי לתת

        

      ובכל זאת, השורות לעיל מספרות על ההישארות בתחתית ועל הרצון לנקום בדורשי הרעה, לרצות לגלגלם ממך. "בקצה מחודד מדם אל דם אשוטט" יכול להיות מהדם הניגר שלך על הדם השייגר מהם אחרי הנקם (כמובן הכל כמטאפורות).

       

       

      במילים ריקות מאדם

        

      עיקבות להשאיר אחרי את כל שירי לתת

      המילים שנכתבות לבד ונשארות במגירה והרצון להשאיר את עקבותיהם, להוציא אותם מן המגירה, ולהעלות בזכותן מהתחתית. להראות שאת שווה משהו לאלה שניבו לך להיות תמיד בתחתית.

      אל ריצפה מלוכלכת אל שיש מלוטש כך הולכת

        

      שירתי אל קוטב קר

       

       

      והנה שוב (לעיל) ההרגשה הזאת של הפספוס של הצורך להוציא מהמגירה, והקוטב הקר יכול להיות "קוטב" מבחינת ההרגשה הפנימית כלפי מה שרואים בחוץ אל מה שיש בפנים, אבל גם יכול להיות "קוטב" במובן של חוסר יכולת למצוא מי שיגשים לך את החלום ויוציא את שירייך לאור.

       

       

      כאן לא דרסה רגל אפילו אחת

       

      כאן ציפורן מתארכת לא שרטה, כאן כביסה כמו מטוטלת

       

      מעלית זיכרונות מגלגלת קולם כפעמונים ברוח משוטט

       

      כך אדבר, וגם המטלית לחה, לא הבטחתי שלא אדמם.

       

       

       

       

      ארבע השורות האחרונות האלה באות ומדגישות שלפחות במה שבינך לבין עצמך  - כתיבת השירים - אף אחד לא יכול לחדור ולמנוע ממך את הכתיבה הזאת. כאן זה המקום הפרטי שלך בו אף אחד לא יכול להיכנס ולהזיק לו, אבל למרות זאת, הזכרונות מכל דורשי הרעה לא מרפים ומהדהדים כפעמונים ברוח המשוטט. ואת, תדברי את זה (תכתבי את זה), למרות שהמצב חיצונית עדיין לא השתנה. ולהבנתי, את אומרת שלמרות שאת יודעת את מה שיכולת לתת ולהיות ומכירה בכשרונותייך, זה לא אומר שהדימום לא ממשיך.

       

       

      שיר קשה, מורכב, עצוב, אבל כתוב עם מטאפורות מאוד יפות ומעניינות.

       

        1/11/12 10:33:

      נכון. יד פתוחה להכניס וגם להוציא.

      מאוד יפה הדימוי של יד קפוצה שאין נכנס ואין יוצא בא...

      המשך יום נפלא שולה וטוב שקיץ 2011 מאחורייך וחורף 2012 בפתח...

      שיהיו רק גשמי ברכה...-:)

        1/11/12 09:04:

      צטט: esty.d 2012-10-31 23:22:11

      כשאנחנו נפצעים אנחנו מדממים. הנוכל להבטיח שלא ניפצע אלא אם נעטוף את עצמנו בחומת מגן שלא טוב ולא רע נכנסים בה? מבטיחה שאדמם...,
      כתיבתך מרגשת שולה. אני יכולה לחוות ממש את הדימויים בהם בחרת.

       

      הזכרת לי את זה שמישהי אמרה לי פעם: יד סגורה לא יוצא שום דבר אבל גם לא נכנס שום דבר. יד פתוחה יוצא, אבל גם נכנס...

      תודה אסתי.

       

       

       

        1/11/12 08:59:

      צטט: איילת הלר 2012-10-31 18:43:45

      שיר חזק. כאב יש לתרגם ליצירה רק שם יש לו ערך.

      תודה איילת.

       

        31/10/12 23:22:

      כשאנחנו נפצעים אנחנו מדממים. הנוכל להבטיח שלא ניפצע אלא אם נעטוף את עצמנו בחומת מגן שלא טוב ולא רע נכנסים בה? מבטיחה שאדמם...,
      כתיבתך מרגשת שולה. אני יכולה לחוות ממש את הדימויים בהם בחרת.

        31/10/12 18:43:
      שיר חזק. כאב יש לתרגם ליצירה רק שם יש לו ערך.
        31/10/12 18:39:
      חחח... תראי איך התבלבלתי. איזו שורה השחרתי...
        31/10/12 18:38:

      צטט: ~גאיה~ 2012-10-31 18:35:19

      יש בחיים רגעים כאלה בהם הלב נשפך ארצה כבל עם, פועם בחוזקה וזועק את מילותיו, וזה קרה כאן בינות המילים, והסיומת פשוט חזקה וחונקת.
      ציטוט...לא הבטחתי שלא אדמם.

      תודה גאיה.

       

        31/10/12 18:35:

      יש בחיים רגעים כאלה בהם הלב נשפך ארצה כבל עם, פועם בחוזקה וזועק את מילותיו, וזה קרה כאן בינות המילים, והסיומת פשוט חזקה וחונקת.
      ציטוט...לא הבטחתי שלא אדמם.

        31/10/12 18:27:
      בא לי לשרוף את השיר הזה. אהייה פרנץ קפקא של האלף השלישי.
        31/10/12 15:45:

      צטט: עמי100 2012-10-31 13:40:22

      בהחלט שיר קשה...אך הצלחת להעביר את תחושתך לקורא.

      תודה עמי.

       

        31/10/12 15:44:

      צטט: תכשיט 2012-10-31 13:38:51

      קשה... כתוב בסגנון מיוחד...

      תודה.

       

        31/10/12 13:40:
      בהחלט שיר קשה...אך הצלחת להעביר את תחושתך לקורא.
        31/10/12 13:38:
      קשה... כתוב בסגנון מיוחד...