כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנשמה שלי

    הרהורים מהרהורים שונים,
    על אהבה ומשפחה,
    על חברים,
    על המדינה,
    על החברה,
    על החינוך.....
    בקיצור - הכל........

    מדוע המאבק בתאונות הדרכים הוא חסר סיכוי

    2 תגובות   יום שישי , 4/1/08, 18:12

    והרי הקדמה קצרה:

    לפני שנים רבות, כאשר התגייסתי לצבא, לקחו אותי בעל כורחי לחיל המשטרה הצבאית.

    במשטרה הצבאית הגעתי ליחידה שמתמחה בפיקוח תעבורה (ימל"ת - מישהו מכיר?).

    קשה לומר שנהניתי שם (אבל זה כבר נושא לסיפור אחר), אבל דבר אחד לימדו אותי בקורס ונכנס טוב טוב לראש:

    "3 דברים זה כמו קיר - אסור לעבור:

    רמזור אדום

    פס לבן

    תמרור עצור"

    המנטרה הזו לא עזבה אותי גם כשעזבתי את החיל והשתחררתי מהצבא.

    התחלתי להיות פריק של נהיגה נכונה וכל פעם שראיתי נהג מבצע עבירה חמורה ומסכן חיים של עוברי דרך אחרים - הייתי לוקח את זה ללב.

     

    וכאן מתחיל הסיפור:

    לפני כמה שנים גיליתי שאפשר בתור אזרח לשלוח מכתב תלונה לאת"ן במשטרת ישראל והם מתייחסים לתלונה ברצינות גמורה.

    התחלתי לשלוח פקסים למשטרה ולהתלונן על עבירות שונות. כמובן לא על כל שטות אלא על עבירות חמורות באמת (כמו נסיעה בשולי הכביש, עקיפות מסוכנות, אי שמירת מרחק, נסיעה ברמזור אדום, נסיעה באין כניסה וכו').

    שמחתי מאוד לראות שמשטרת ישראל ממש הגיבה על כל פניה שלי וטרחה לעדכן אותי בכל שלבי התהליך, ובסיכומו של דבר מעל 50% מהנהגים נגדם התלוננתי קיבלו דוחות!!!

     

    אז איפה ה-CATCH, תשאלו, מה הבעיה? למה המאבק הוא חסר סיכוי, כפי שכתבתי בכותרת?

     

    או-קיי, אז הגיע יום אחד שאחד הנהגים לא הודה והזמינו אותי לתת עדות.

    הגעתי למשפט, הנהג לא הגיע, נשפט שלא בפניו אבל קיבל קנס מגוחך בלבד.

     

    לאחר זמן מה זומנתי לעדות נוספת, נגד נהג שהשתולל על הכביש, עקף מכל הכיוונים ונדבק לרכבים שמלפניו.

    במשפט הנהג סיפר סיפורי אלף לילה ולילה, האשים אותי שאני רוצה להתנכל לו, ועדותו היתה בלתי הגיונית לגמרי.

    הוא גם הביא איתו עדה ששיקרה על ימין ועל שמאל בצורה שקופה ביותר.

    השופט התייחס ברצינות רבה מאוד לגרסת הנאשם במקום לסתום לו את הפה לאלתר.

     

    ואז הגיעה ההזמנה השלישית לעדות, מה ששבר אותי ואת רוחי לגמרי.

    מדובר בנהג שפשוט נסע בצומת מרומזר בנתיב הנגדי, תוך כדי שהוא עוקף את טור המכוניות מעברו השמאלי של שטח הפרדה ואי תנועה.

    אני בטוח שאתם לא ממש מבינים מה קרה, ואני יכול להבין אתכם - כי קשה לדמיין נהג מטורף כזה.

    אני חייב לציין שכאשר ראיתי את העבירה הזדעזעתי עד עמקי נשמתי – קשה להאמין שנהג מסוגל להפגין זלזול כה בוטה בחוקי התנועה ובחיי עוברי הדרך האחרים.

     

    כאשר הגעתי למשפט הצביע התובע על בחור אחד ואמר לי "זה הנאשם"....

    לא האמנתי למראה עיני:

    זה בפירוש לא היה הנהג העבריין!!!!

    (הוא לקח על עצמו את האשמה, או משוחד או מפחד...)

    מיד אמרתי לתובע "אדוני, זה לא הנאשם"

    התובע ענה לי "אבל הבחור הזה הודה באשמה"

    אמרתי לו שוב "אבל זה לא הנאשם"

    אז התובע סיפר לי שבאמת בהתחלה זימנו את בעל הרכב למשטרה, ובעל הרכב הצהיר שלא הוא נהג ברכב. אמנם לבעל הרכב יש גליון הרשעות מכובד ביותר, אבל..... בסופו של דבר הוא הכחיש, ומי שהודה זה היה הבחור המסכן הזה שניצב בפני....

    שאלתי "אם כך, למה לא הזמינו אותי לעדות במשטרה על מנת שאזהה את הנהג" והתובע משך כתפיים.

    חזרתי והתעקשתי שזה לא הנהג, אי אפשר לעשות צחוק, ואין טעם לקיים את המשפט, אז נחשו מה הוא אמר לי???

     

    התובע אמר:

    "עזוב, מה זה משנה,

    תגיד לשופטת שזה הנהג,

    העיקר שתהיה כאן הרשעה"..........

     

    דאאאאאאאאא??????

    אתם מבינים את זה?

    "העיקר שתהיה הרשעה"....

    לא "העיקר שיהיו פחות תאונות דרכים".....

    לא "העיקר שהעבריינים ייענשו".....

    לא "העיקר להפחית את מס  ההרוגים על הכבישים".....

    אלא "העיקר שתהיה הרשעה"....

    כאילו לא בשלומו של ציבור עוברי הדרך מדובר אלא ביוקרתו האישית של התובע.... או ביוקרתה של המדינה....

     

    אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם מה היה במשפט.

    ה"נאשם" עלה, סיפר סיפורי סבתא, הסתבך בשקרים מימין ומשמאל וראו שהוא מת כבר לקבל את העונש (שלא מגיע לו) ולברוח משם.....

    אח"כ עליתי לעדות, כבוד השופטת ביקשה ממני לספר מה אירע.

    המשפט הראשון שאמרתי לה, כמובן, היה "כבוד השופטת, זה לא הנהג שביצע את העבירה"

     

    ובאותו רגע, השופטת כמובן פעלה בהגיון ו:

    (א) הורתה על ביטול המשפט באופן מיידי

    (ב) הורתה להעמיד לדין את ה"נאשם" על מתן עדות שקר

    (ג) נתנה הוראה לתובע לחפש את הנהג העבריין האמיתי ולהביא אותו לבית הדין.

     

     חחחחחחחחחחחחחח......

    הצחקתם אותי.....

    הייתם רוצים......

    רק בסרטי מתח בטלויזיה זה קורה......

     

    השופטת סתמה לי את הפה ואמרה לי - ותחזיקו חזק -

    "אדוני, תענה בבקשה רק על מה ששואלים לך"

    ונאלצתי לחזור ולספר את מה שהיה, תוך שאני יודע שהעבריין האמיתי שעליו אני מספר כלל אינו נמצא באולם בית המשפט....

     

    עד היום אינני יודע אם השופטת אכן הרשיעה את ה"נאשם" (אחרי הכל, העיקר שתהיה הרשעה, נכון?) או לא (קצת הגיון אולי? ויושר פנימי?)

    מה שבטוח הוא, שהעבריין האמיתי לא עמד וגם לא יעמוד לדין.....

     

    ומאז נשבעתי שאני לא מבזבז יותר את זמני, מרצי ונשמתי כדי לדווח על נהגים עבריינים.

    נניח שאני מדווח,

    ונניח שהמשטרה מגישה כתב אישום,

    אבל אם בית המשפט אינו פועל הרצינות וגוזר עונשים מרתיעים, אז מה הטעם?

     

    עכשיו אתם מבינים למה המאבק בתאונות הדרכים חסר סיכוי?

    אני, לצערי,

    מבין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/08 18:34:

      לצערי אתה צודק....

       

      וגם בנושא חינוך אין היום הרבה על מי לסמוך (פני הדור כפני מנהיגיו...)

        4/1/08 18:18:

       

      אתה בחור טוב ..

       

      המאבק מיותר כי נהיגה זה חינוך ואלימות ופה שני נושאים אלו נמצאים במגמה הפוכה

       

      החינוך למטה והאלימות למעלה .

      ארכיון

      פרופיל

      ברשיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין