כמה אהבה

TheMarker Cafeאלו-נהמהלב, מהבטן ושאר ירקותכמה אהבה

מהלב, מהבטן ושאר ירקות

כמה אהבה

‎38

Café אמא, בת, גן, גן ילדים, אהבה, רוך, חמלה

24 תגובות יום רביעי, 31/10/12, 22:03

בת הארבע לא אוהבת ללכת לגן החדש. קשה לה שם. לא שום התעללות חלילה. אבל קשה. גן חדש, מעבר, ילדים. וכל בוקר היא מסתובבת אל אימהּ בחיוך אמיץ ואומרת לה להתראות. בלי לבכות. ואמא שלה מסתכלת עליה ויודעת שהחיוך הזה הוא בשבילה. עבורה. שֶבּיתהּ היא גיבורה.

הן מגיעות לגן.

הקטנה מסתובבת אל אימה.

האם יורדת על ברכיה לגובה העיניים של ביתה, אוחזת בידה ובליטוף פותחת את כף ידה הקטנה. היא מנשקת את כף היד, סוגרת את אצבעות הקטנה, מוליכה את היד הסגורה אל תוך כיס השמלה ואומרת לה: "שמתי לך נשיקה בכיס. בכל פעם שיכאיב תדעי שיש לך נשיקה בכיס. מאמא."

אחותי וביתה.

אותי זה חנק מדמעות. של התרגשות. כמה אהבה.

דרג את התוכן:

תגובות (24)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

מלכוד22

23/8/13 11:42:

הדקויות שמהן מורכבים החיים. זה בדיוק הטעם הנכון.

יש בהיפוכו

10/6/13 01:05:

בהחלט כמה אהבה.....לא רק אותך זה חנק מדמעות

אלו-נה

19/5/13 22:28:

צטט: יוסף זיתוני 2013-05-19 22:22:04
את מגוללת מציאות של רגע בדרך רגשנית להפליא .כי אני לא מכיר בני ארבע שיודעים כך להסוות רגשות.ואת מיחסת תובנה זו לקטנה כבוגרת וחכמה .אך תיכף מורחת לה סיפור על נשיקה מוטמנת בכיס וזה בדיוק ההיפך .אז למה להאמין ? כי אני נוטה לקבל פוסטים כאמת לאמיתה. כי כך אני נוהג לכתוב ממה שקורה סביבי.

הו. הם בהחלט יודעים.

לא. הם לא נולדו עם היכולת הזו לדעתי, אבל זה נרכש. כישורי השרדות.

יוסף זיתוני

19/5/13 22:22:

את מגוללת מציאות של רגע בדרך רגשנית להפליא .כי אני לא מכיר בני ארבע שיודעים כך להסוות רגשות.ואת מיחסת תובנה זו לקטנה כבוגרת וחכמה .אך תיכף מורחת לה סיפור על נשיקה מוטמנת בכיס וזה בדיוק ההיפך .אז למה להאמין ? כי אני נוטה לקבל פוסטים כאמת לאמיתה. כי כך אני נוהג לכתוב ממה שקורה סביבי.

אלו-נה

19/5/13 19:12:

צטט: יוסף זיתוני 2013-05-19 09:46:24
יש הבדל בין מה שהילדה בת הארבע חשבה לבין מה שהאמא חשבה שהילדה חושבת עם כל הקושי לקבל את מסקנות האם ויחוס תובנות שמבוגרים לעיתים חיים את כל חייהם עלי אדמות בלי להבין זאת.אם המטרה היתה רגשית אז מילא שיהיה.כל טוב לך וברוכה הבאה לבלוג של האיש שיודע לעיתים להשמיע את הדברים הנכונים. ובעיתם.

אני הייתי סומכת על האם, שידעה את נפש ביתה טוב יותר מאיך שאני ראיתי את הסיטואציה, מאיך שהעברתי אותה פה ומאיך שאתה הבנת אותה (:

ברוך הבא, אוהבת להקשיב (:

יוסף זיתוני

19/5/13 09:46:

יש הבדל בין מה שהילדה בת הארבע חשבה לבין מה שהאמא חשבה שהילדה חושבת עם כל הקושי לקבל את מסקנות האם ויחוס תובנות שמבוגרים לעיתים חיים את כל חייהם עלי אדמות בלי להבין זאת.אם המטרה היתה רגשית אז מילא שיהיה.כל טוב לך וברוכה הבאה לבלוג של האיש שיודע לעיתים להשמיע את הדברים הנכונים. ובעיתם.

יעוז-שמר

3/5/13 11:36:

מקסים ביותר ומרגש.

כותבת אותי

10/1/13 23:22:

בעולמם של הילדים זה אפשרי לשים נשיקה בכיס . ואיזו חכמה אחותך שיכולה לדבר בשפת הילדים

סילבר טאון

6/1/13 18:48:

כדאי שכל אחד יהיה מזה (גם) בכיס

בניp

28/11/12 11:35:

מרגש ביותר, במיוחד האהבה שנותנת הילדה לאימה על אף הכל!

~שקט~@

4/11/12 14:40:

מרגש

טלי פרי

3/11/12 05:49:

איזה יופי של פיתרון לבעיה.. גם בתי בילדותה לא אהבה ללכת לגן הראשון שלה. כל הדרך לשם הייתי מדקלמת לה מהזיכרון שירי ילדים, כדי להסיח את דעתה מהפרידה הקרובה. אחרי זמן מה הבחנתי שהיא יודעת את השירים בעל-פה והפרידה נעשתה קלה יותר...: טלי*

דוד מנו

2/11/12 22:44:

תענוג

מצויירת

2/11/12 20:39:

שמתי לך נשיקה בכיס...... כמה יפה.

אדם פשוטמאוד

1/11/12 23:55:

התרגשתי מאוד מאוד

איזו ילדה!!

איזו אמא!!

עו''דפרייסאורי

1/11/12 18:31:

"כי צריך האדם לחפש, לבקש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב לשמוח בו, ולהשתדל להיות בשמחה תמיד, אפילו במילי דשטותא, ולהרחיק העצבות מאד מאד". כה אמר מוהר"ן.

אלו-נה

1/11/12 16:43:

צטט: דוקטורלאה 2012-11-01 16:32:20
פתרון מעניין למצוקה ידועה של מעבר ממוסד חינוכי אחד למשנהו. בסביבה שלי משתדלים שהמעבר לגן אחר ילווה בחבר אחד או יותר של העובר, זה משקיט את חרדתו. אבל לא תמיד הדבר אפשרי. התוצאה - חרדה נמשכת לתקופה ארוכה.

זה מתקיים גם בסביבה שבה אני גרה.

ועדיין, להכנס לגן עם מבוגרים חדשים, 30 ילדים רובם המכריע חדשים, אפילו המבנה לא מוכר. זה תמיד מרגיש כאילו הלוואי ואמא הייתה נשארת עוד קצת ועוד קצת :)

דודמרום

1/11/12 16:42:

נכון, מרגש מאוד, יש משהו בקטנים הללו שמנצח אותנו בלי לעשות כלום, אנחנו פשוט שפוטים שלהם... :)

דוקטורלאה

1/11/12 16:32:

פתרון מעניין למצוקה ידועה של מעבר ממוסד חינוכי אחד למשנהו. בסביבה שלי משתדלים שהמעבר לגן אחר ילווה בחבר אחד או יותר של העובר, זה משקיט את חרדתו. אבל לא תמיד הדבר אפשרי. התוצאה - חרדה נמשכת לתקופה ארוכה.