הגיע הזמן לספר על השריטה הבריאותית שלי: אמא שלי ז"ל הייתה רופאה, בת לניצולת שואה. שבע שנים אחרי שנפטרה קניתי את הספר "לא לסרטן" של חצי-יהודי-חצי-הודי פרופ' דוד סרוואן-שרייבר, ומילאתי את דבריו כמה שיכולתי. כמה חודשים אח"כ הצצתי לחשבון הבנק שלי וגיליתי שהוא אורגני, ללא תוספים מלאכותיים. מאז הקפדתי על בריאות כמידת הכח במגבלות הסופר/מכולת השכונתיים. הטבעונות בכלל הצטרפה במסוה רומנטי-מיסטי, עם קשר קלוש לרפואה

ואז פתחתי בלוג. אתם, הקוראים, הגבתם באופן אוהד יחסית - נכנסתם ולא השארתם תגובות נאצה. את משאלותיי הכמוסות להיות "רפונזל" כבר לא אמלא כאן. לעומת זאת, רב-אמן ("מאסטר") אחד שבקשר איתי, הגיב בביקורת

הלחץ הכפול הזה, להיות הגון כלפיכם ולקבל את הביקורת מלמעלה - לקחו אותי כמה שנים אחורה.

ומסתבר שהתגעגעתי. אז גם אם הקפדתי שלא לקנות אורגני, מחשש לחשבון בנק אורגני, נהניתי לראות את כל הסחורה הטובה הזאת. ולקנות - דגנים וקטניות בכמות ובמחיר שוק, ממש. חטיפים בריאים. ו...טוב, אולי זה החלק הבהמי שלי...אבל ליד הפיתות מקמח מלא קניתי גם...סתם חומוס

באיזור שלי יודעים כמה אני אוהב את עיר היראה והשלום, ירושלים, והמוכרת "תקעה" בי שאלה: "הגעת לכאן מירושלים?", "לא.", "למה, מגיעים לכאן גם מירושלים?", "כן, מכל הארץ". וואלה - כזה אין בירושלים