0

הדמעות של מונה

0 תגובות   יום חמישי, 1/11/12, 20:27

אז אולי זה בכלל לא בגללו

הדמעות המלוחות האלו שהחלו לזלוג מפניה שעה שהתכתבה איתו בהודעות של סוף

אולי זה בכלל לא בגללו

והרי פרידות רבות חוותה עד כה

וכולן הכאיבו כמעט באותה מידה

מונה תמיד נפרדה בלב שבור

תמיד נשארה בה התחושה הזו של אבידה

של משהו שאבד לה

שנגזל ממנה

שלא ישוב עוד

זה פעל גם הפוך,

מונה שלא במתכוון, בעצמה שברה כמה לבבות-

היא ידעה שהאנשים שמולה ספק אם יכירו עוד אחת כמוה

בדרך כלל היא אהבה אותם מבוגרים ממנה

עייפים וכואבים מהחיים, שהגיעו לגיל שכבר מבקשים זיכוך של אמת,

ואז הם הגיעו, ולא תמיד זה הסתדר.

וכשזה לא הסתדר, מונה נאלצה ללכת.

והם נאלצו להישאר עם תחושת האבדה. 

 

הדמעות של מונה..

מלוחות עד מאוד.

מלוחות כי התאכזבה מהאנושות.

מהציניות שבה.

מהיעדר הטוטאליות.

מסוכן להיות טוטאלי.

מונה מפנימה את העניין יותר ויותר..

מבינה שאם היא רוצה לשמור על נפשה בחתיכה אחת היא צריכה להפסיק להיות טוטאלית.

אבל איך תצליח..

איך תוכל לתת שקר.

חצי אמת..

איך..

 

הדמעות של מונה

מגיעות בעיקר בגלל המהירות בה נעלם היחד

ואיך שנוצר פער בין היחד ללבד

פער תהומי

פער שמגיע מהר

מונה לעולם לא נחפזה להיכנס עם מישהו למיטה.

אבל איך בכלל אפשר לומר חיפזון על רגש..

שהרי אם מגיעות המילים של נפש..

המדוייקות. הנוגעות. האנושיות.

ואם לתוכן מגיע גם הגוף כמו קסם..

אז אין דבר מושלם מזה.

פשוט אין.

ההתמזגות. רגע החיבור. היחד הקוסמי שמפגיש בין שני זרים,

אין שני לו.

זה אף פעם לא עוד זיון.

זה אף פעם לא סטוץ.

זה יחד.

ואפילו אם היה יחד רק ללילה אחד.

 

הדמעות של מונה..

כי בכל אדם שנחשפה בפניו גוף ונפש הייתה אמונה רגעית שזה האיש

האיש בו תוכל להניח לליבה לנוח

האיש שיוכל לגעת בנשמתה ולאפשר לה- למונה לנוח

 

הכל מטריד אותה

הכל מכאיב לה בעולם הזה

 

הדמעות של מונה..

כבר יבשו

עכשיו רגועה יותר

ואולי בכלל לא היו בגללו

סביר להניח שלא

 

 

''

דרג את התוכן: