הצרפתית הזו תמיד הייתה טובה לי

מגיל ממש צעיר, עם נגן שהיה נקרא אז דיסקמן

הייתי נרדמת עם מייק בראנט ואדית פיאף

10 בלילה שהיה נחשב למאוד מאוחר לילדה בכיתה ג'

ואיך הייתי ממש מנסה להתחבא תחת שמיכה

שלא יגלו שאני עדיין ערה

נשארת להאזין לעוד שיר ועוד אחד אחריו

מחביאה מתחת למיטה דיסקים ועוצרת נשימה אם מישהו מגיע

ושומעת חלש כדי שאפשר יהיה להאזין לצעדים שהתרחקו 

ואז ממשיכה לשמוע עוד..

השירים האלו היו מגיעים כשהיה כואב לבי הצעיר

אם ילד לא אהב 

או אם הגיעה העצבות

אז היו מגיעים השירים בצרפתית

לאט לאט העיניים היו נעצמות.. והילדה הייתה נרדמת..

כמה נעים היה אז תחת שמיכה

מאז מונה כבר גדלה לא מעט

המשיכה להאזין לצרפתית בתקופות

נחשפה למגוון רחב יותר של מוזיקאים

והתאהבה בקולנוע הצרפתי.

היום מונה המבוגרת שומעת את השירים האלו גם כשטוב לה,

היום היא מאזינה להם ומחייכת..

מחייכת על שהחלום בצרפתית הופך אט אט למציאות,

אותה ילדה מכיתה ג' הפכה למונה,

הייתה בצרפת, למדה צרפתית, ויום יבוא ותדע כל מילה וגם את המבטא תרכוש.

והתרבות והאומנות והפילוסופים הגדולים בה.

ואולי מונה המבוגרת תחזור יום אחד לאקדמיה,

ותמצא פילוסופים נוספים שאוהבת

ותתרגם מאמרים שטרם תורגמו ותקרא עוד ועוד ועוד

ותאזין עוד ועוד ועוד

לשירים

לכתבים

ויחד מהכול תעשה אומנות

כי זה מה היא יודעת

לא מבינה לעשות סתם

לא מבינה לעשות רק עבור כסף

החיים הם רגש ואומנות

ולא שום דבר אחר

באמת שלא