כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    - התעלמות - (סיפור קצר) - מאת רמיאב -

    27 תגובות   יום שישי , 2/11/12, 23:35

    התעלמות  -

    -   סיפור אמיתי  (ש. ח.)   -

    -   מאת רמיאב   - 

     

     


    הייתי כבן שלוש או ארבע. התארחתי ליומיים-שלושה אצל סבי וסבתי. היה יום חורפי נאה. סבי לקח אותי לטיול בשמש שיצאה לה באותו יום, לחמם קצת את היקום.

     

    אני זוכר שהייתי לבוש בטרנינג כחול שעניבה, עליה רקום עוגן, משתלשלת מצווארי וכובע בארט כחול על ראשי. הלכנו למקומות שאהבתי ברחוב מגוריו של סבי, שדרות ח"ן בתל-אביב. בחצר הקדמית של הבית מספר 4, הייתה בריכת דגי נוי, בה שחו להנאתם מספר "דגי-זהב" כתומים. בכל פעם שטיילתי עם סבי ביקרתי אותם. בעיני הייתה זו אטרקציה, להתבונן בדגים. 

    באותו יום נאה, נשאר סבי לעמוד מחוץ לשער ואני הקטן הלכתי לתוך החצר ועמדתי על שפת בריכת המים. הבריכה הייתה עטורה במיסלעה-כמו-טבעית ובצמחית מים תואמת. הסתכלתי בדגים הנעלמים ומופיעים מבין סתרי הצמחים והאבנים, התכופפתי לראות יותר טוב ופתאום... אוייי...באאאץ... מצאתי את עצמי בתוך המים הקרים.

    צללתי עם הראש קדימה. נעמדתי במים שהגיעו לי עד לכתפיים, כשאני בוטש בידי ורגלי, משתעל ופולט נוזלים, חסר נשימה, גם מהבהלה וגם מהקור... בקושי הוצאתי הברות חלשות וקטועות... מנסה לזעוק אל סבי שברחוב.

     

    ואז... מכיוון השער, ראיתי שניים נכנסים לחצר, לכוון חדר המדרגות, בשביל המרוצף העובר כשני מטרים מן הבריכה שלשמאלו, מהשער אל הדלת המזוגגת של חדר המדרגות.

    האחד היה איש ענק, במושגים שלי, במעיל גשם אפור, משקפיים עבות-מסגרת ומגבעת לבד ירקרקה. באחיזת כף ידו השמאלית הוביל ילד כבן שבע, לבוש במכנסי צמר קצרים עד הברכיים ומעיל חום.

     

    הילד, שמיד ראה אותי מפרפר במי הבריכה, הראה בידו הפנויה לעברי ואמר משהו לאיש הגדול. האיש הסתכל  אלי במבט של תימהון, כשהוא מסב את ראשו לאחור מעבר לכתפו. משך את הילד לתוך דלת הכניסה... וזהו... נבלעו בתוך הבית.

    המשכתי לקרטע עוד זמן מה, אספתי את עצמי וטיפסתי בקושי אל מעבר לשולי הבריכה.

     

    הגעתי אל סבי, שעמד מחוץ לשער החצר, כשאני ספוג מים מכף רגל עד כובע, נוטף רועד ובוכה. סבא לקח את ידי ונכנסנו מיד לביתו הסמוך. שם, סבתא הסירה את בגדי ועטפה אותי בסדין גדול תחת שמיכה במיטה לחמם את גופי, עד שיתייבשו הבגדים.

     

     סבא לא שמע ולא ראה... יכולתי להבין.

     

    אבל האיש עם הילד, עבר, ראה ולא מיהר להוציא אותי מהמים. אני הקטן, לא ידעתי אז לבטא את רגשות התסכול והכעס...

     

    המבט הזה של האיש הרואה ומתעלם ממצוקתו של הילד הקטן המפרכס והעלול לטבוע במים הקרים ביום חורף. רואה ומושך את ילדו שלו לתוך הבית.

     

    את המבט הזה לא שכחתי עד היום... 

     

     


    (C)   כל הזכויות שמורות


    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/11/12 15:22:

      אכן מזעזע!!מזכיר לי את כל אלה שחלפו בכביש מסובים על פני האופנוען ששכב בצד הדרך מדמם למוות,והמשיכו בדרכם באדישות,כי הרי הם ממהרים,לא יכולים לבזבז דקה...

      *

      אלומה

        16/11/12 17:47:
      האדישות האכזרית של המבוגר מחזקת את התפיסה, כי האדם רע מנעוריו. אני מאמינה בכך, למרות שפגשתי בחיי אנשים איכפתיים שהציעו את עזרתם מכל הלב. האכזריות מוצפנת עמוק בתוכנו והיא פורצת החוצה בהזדמנויות שונות. ילדים וזקנים בעיקר חווים את הרוע , הבלתי מלוטש והאמיתי שבנו.
        13/11/12 19:14:
      כתוב נחמד
        12/11/12 20:03:
      וואו, רמי, איזה סיפור............ואיזה רוע אנושי חווית............מי היה מאמין..........
        10/11/12 08:22:

      תודה ששיתפת רמיאב יקר,

      אכן זכרון קשה, לילד...

      -

      מומלץ לשכוח זכרונות קשים,

      כדי לפנות מקום לטובים..לא?? 

      אך מצד שני...

      אילו לא זכרת..איך היינו יודעים?!

      וסליחה שאחרתי...לעמוד בפינה? (-;

      שבת נעימה וגשומה.

        9/11/12 17:12:
      תודה
        4/11/12 18:02:
      לא פלא . אני לא מבינה איזה אנשים יכולים להתעלם מילד קטן שנמצא במצוקה . אבל כמובן שגם היום זה קיים
        4/11/12 09:23:

      זכרון נורא של ילד קטן

      לא מצליחה להעלות בדעתי

      שום הסבר הגיוני

      להתנהגותו של

      אותו אחד שהתעלם..

      מאד מקווה  שלא הנחיל

      לילד שאיתו את אותה

      חשיבה והתנהגות איומה

      זכרונות ילדות נחרטים, הזכרונות הטובים ולצערנו, גם הטראומתיים. אני מסכימה עם אחת המגיבות שציינת, שגם הילד יזכור לאביו את ההתעלמות ממצוקתך. איך אפשר? כו, יש "גדולים" ככ' "קטנים".
        3/11/12 17:29:
      תאמין לי, גם הילד שלו לא ישכח לעולם את התנהגות אביו ואת המבט שלך, הוא גם ישא בנפשו את אי הידיעה אם יצאת חי או לא,טראומה לכל הצדדים.... ספור יפה
        3/11/12 14:15:
      וההמשך, לימים האיש עשה תאונה עם ריכבו , וזנח את הפצועים לדמם, וחבל שיש בינינו אנשים כאלה
        3/11/12 14:04:
      כולנו בילדותנו או בגרותנו נתקלנו באיש כזה. לדאבוני אז התעלמות מילד במצוקה היה מאד נפוץ אצל זקני תל אביב הכרתי כמה כאלו באותה שכונה ממש
        3/11/12 12:00:

      .

       

      WELLCOME TO THE CLUB OF THE REAL WORLD PEIOLE

       

      החברות לא כרוכה בתשלום, היום יום לא משהו, אבל יש בונוס, אתה רואה באמת את מה ששם והוא לא משהו.

        3/11/12 10:41:
      חוויה מתסכלת . ללא ספק.
        3/11/12 09:48:

      פגשת כבר אז בן אנוש ללא אנושיות וזה נחרט היטב בזכרונך
      נורא!!!

        3/11/12 09:46:
      רמי, אכן אירוע בלתי נשכח, שגורם לך לחשוב על טיבם וטבעם של אנשים. חשבתי שפעם האנשים היו יותר איכפתיים, תודה על סיפור הילדות.
        3/11/12 09:33:
      אם אתה זוכר מהגיל הזה ללא ספק החוויה צרבה בך. אני זוכר את הטרנינג כמו מלח. יפה.
        3/11/12 09:21:
      זיכרון עצוב... אבל, סוף טוב -הכל טוב. תודה על השיתוף.
        3/11/12 09:19:
      אכן- חוויה טראומטית של ילד הופכת לזכרון שילווה אותו כל השנים.
        3/11/12 09:18:
      וואו....מחריד.....זיכרון נורא, איש גדול שאין בתוכו לב מה הוא שווה?
      מזעזע. איש גדול לא עוזר לילד טובע בברכת דגים. כתוב בעוצמה רבה. לקחת אותי בדרכך הסיפורית אל הזיכרון ההוא ותודה לאל שיכולת לטפס בחזרה אל חומת הבריכה.
        3/11/12 08:13:
      אין ספק שטראומות כאלו נחרטות בזכרון שלנו. אולי זה טוב שאחנו וכרים את הדברים האלה, כדי שלא ננהג כך בעצמנו, אם ניתקל בסיטואציה כזאת. טלי*
        3/11/12 08:07:
      רמי הב הב הב - לא יאומן איך כך הוא המשיך האיש הגדול הזה - אכן זכרון...שלא תשכח לעולם ואני...עם כל זה שכמעט טבעתי פעם כילדה בים - דבר שלא אשכח לעולם - בכ"ז אוהבת את הים כל כך ופשוט....נזהרת :) שבת טובה ומחבקת לך
        3/11/12 07:53:
      עם זיכרון פנומנלי כשלך, אין סיכוי שתשכח ...סיפור לעילא
        3/11/12 07:34:
      סיפור מעורר מחשבה ,ללא ספק
        3/11/12 06:30:

       

       

      רמי  יקר,

      גם  אני  כמו  רוני  מזועזעת  מחוסר  הרגישות

      ומהתעלמותו  של  אותו  איש....

      בעיניי  זה  ממש  דבר  נורא  שלא  ייעשה.

      נראה  שתמיד  היו  ותמיד  יהיו  כאלה  

      אנשים  בעולם...

      תודה  רמי  שהבאת  שוב...

      נ.ב.  בהקשר  לשאלה  שלך  אצלי  בפוסט

              פשוט  לא  ידעתי  מה  לכתוב  ב"פרופיל"

              מאחר  והכל  אצלי  פשוט  ובנאלי  אלא

              אם  הייתי  מפברקת..חחחח

      האם  כתביי  אינם  מספרים  דיים  מי  אני ?

      שבת  טובה  ונעימה,  ידידי  היקר  והנאמן!!

      סאלינה


        3/11/12 00:04:

      הסיפור הוא על מקרה שלא ישכח ממך לעולם, לא פלא שהוא חרוט בזכרונך.
      כבר בגיל כל כך רך היית עד לחוסר אנושיות מובהק.
      אדם שפוי לא היה נותן אפילו לגור חתולים לטבוע או לקפוא במי הבריכה הקרים, על אחת כמה וכמה לילד קטן?
      דוגמא " נהדרת" נתן אותו האיש גם לילדו.
      לצערנו אנו עדים שוב ושוב במשך חיינו להתעלמויות, חוסר רגישות  והפניית גב של אנשים למצוקות של זולתם.

      למזלנו רובם אינם כאלה.

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין