על מצבתי, בתקווה שתהא אפר בים, תכתבנה כמה מילים רפות, זניחות ואוויליות ממש כמילים עליי מחליפות הבריות. על האבן יפזרו מעט רכילויות זולות, כמה פרשיות עסיסיות, סיפורי זוועות, משהו לענג איתו את האוזן - אנקדוטות של החיים הן תמיד עלבון למתים. אז מי אתה? עיקשותם של אווילים איננה יודעת די, להרפות ממה שעדיף לענות לו בשתיקה. אֲנִי הַלַּיִל שֶׁיָּרַד עַל עצמותיי לְאִטּוֹ, הַשַּׁחַר הָרֵעַ שֶׁל לַחְלוּחִית הָעַיִן, בְּעִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם לֹא נזקקתי לַאֲבֵלוֹת, בחזרת הַלַּיִל הַבָּא לֹא נזקקתי לְרַחֲמִים. אֲנִי הַזִּלְזוּל הַמִּתְמַשֵּׁךְ בִּזְחִיחוּת הַדַעַת, הַזַּעַם הַגּוֹמֵעַ כָּל רִשְׁעוּת שְׁקֵטָה, בִּתְחִלַּת ימיי יָדַעְתִּי דְּמָמָה וּמוּעָקָה, בְּסוֹפָם אֵדַע מֶרִי וְזָעֲקָה. |