כשאתה מספר שאתה נקרע לגזרים נתחים אני אוספת את הפירורים שאחריך ומנסה לחברם אל הלב. ובונה מילים שיחזקו אותך וירגיעו וישאירו אותנו בשפיות. כי אתה לא יודע או מבין שגם אני קרועה איבריי פזורים המה ושמה ופה. ככה זה שנים. כל אחד הוא בודד בסופו של דבר או בעצם כבר מההתחלה. אט אט הוא גדל ורוקם סביבו את הקשרים טווה אותם כמו עכביש. הקשרים הללו מסתבכים לעיתים ואני נאלצת לפתור אותם לפעמים לא רק עבורי אלא גם בשבילך. פרמתי עכשיו קשר גדול זו הרגשה משחררת כמו אלמנה שחורה בחושך. איני מתכוונת להתפס שוב במלכודת הזו של החיים.
|
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התמידי לפרום סיבוכים
שלא תיתפסי ברשת
"כל אחד הוא בודד
בסופו של דבר
או בעצם כבר מההתחלה"
אלו שורות מעולות בעיניי. הן נוגעות באמת שמעבר לנקודה מסוימת במרחב ובזמן,
הן מתארות מצב קיומי, המתחיל ברגע הלידה - ברגע בו העובר נפרד מגוף אמו.
מאותו רגע ואילך חיינו חולפים ביצירת קשרים שיפיגו מעט את המרחק הזה, המובנה,
שנוצר בינינו לבין זולתנו. אבל בגרעין, בעומק - "כל אחד הוא בודד".
לשבור כלים.
לא פשוט.