כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    מאה הגדולים: מקום 100 - השליח ממנצ'וריה

    1 תגובות   יום שבת, 3/11/12, 12:34

    (פוסט זה הנו חלק מסדרת מאה הגדולים ומכיל ספוילרים חמורים לסרט בו הוא עוסק)

     

    הסבר על מאה הגדולים

     

    השליח ממנצ'וריה (1962)

    בימוי: ג'ון פרנקנהיימר

    תסריט: ג'ורג' אקסלרוד

    שחקנים: פרנק סינטרה, לורנס הארווי, אנג'לה לנסברי, ג'יימס גרגורי, ג'נט לי, לזלי פריש, ג'ון מקגיבר, ניי דייה

     

    רשימת מאה הגדולים שלי נפתחת עם סרט שיצא לאקרנים לפני 50 שנה, אולם צפיתי בו לראשונה לפני שנים ספורות בלבד. הזדמן לי לראות את הרימייק עם דנזל וושינגטון ומריל סטריפ מ-2004, אותו מצאתי תפל וסביר להניח שהיה עוד פחות מרשים, לו הייתי מכיר באותו הזמן את הגרסה המקורית. בשנת 1962, ביים ג'ון פרנקנהיימר עיבוד לספרו של ריצ'רד קונדון, העוסק בארוע שהיה עשוי להכריע את המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות הרבה יותר מוקדם מאשר במציאות ולא לצד הקפיטליסטים. אף על פי שהארועים בסיפור בדיוניים, הוא מתכתב עם לא מעט תאוריות קונספירציה שצצו מאז מלחמת העולם השניה בדבר מעורבות זרה במדיניות ארה"ב וכן עם המעמקים אליהם שקעו המעצמות בנסיון לצבור יתרון זו מול זו.

    העלילה מתחילה עם עיטורו של ריימונד שו, גיבור מלחמת קוריאה ששב הביתה לאחר שהציל את מרבית חייליו בקרב הנראה אבוד. התקשורת נלהבת מנער הפוסטר של גבורת המערב, בנו החורג של הסנטור הרפובליקני ג'ון אייזלין ובנה הביולוגי של ימנית קיצונית הרואה בכל רמיזה לסוציאליזם או קומוניזם, איום על שלום העולם החופשי. זו האשליה שמבקשים שולחיו של שו ליצור. אף על פי שאינו יודע זאת, הוא וחיילים נוספים ממחלקתו הופנטו בידי מדען קומוניסטי להפוך לסוכנים ומתנקשים בתוך ארצות הברית. החלומות המוזרים על כנס מגדלות פרחים ומשחקי סוליטר, הם הזכרונות שהושתלו במוחם במקום ההנחיות המדוקדקות שהחדיר להם אותו מדען. ריימונד שו אינו גיבור מלחמה, הוא קרבן של היפנוזה מתוחכמת אשר הפכה אותו לנשק במלחמה נגד הקפיטליזם והנתיב העיקרי למהפכה אדומה בוושינגטון הבירה.

    היחיד שחושד כי משהו לא בסדר, הוא מייג'ור בנט מרקו, מפקדו של שו שהיה נתון, כמו שאר המחלקה, לאותו הליך היפנוטי. עם זאת, מרקו אינו משמש כנשק. תפקידו במזימה היה לשבח את ריימונד ולהמליץ עליו לקבלת מדליית הכבוד. בתור נימוק, הוא מספר כי "ריימונד שו הוא האדם האדיב, האמיץ, החם והנפלא ביותר שהכרתי בחיי". תאור זה מוזר מאחר וריימונד הוא למעשה טיפוס שקט, מתבודד ולא חברתי במיוחד שנהג לשמור על מרחק רגשי משאר החיילים. מרקו, המודע לסתירה זו, מבין כי החלומות המוזרים שלו אינם תוצאה של הלם קרב, או של רצון כמוס לגדל בורגונוויליות. הוא מתחיל לחקור את האמת מאחורי מה שקרה בקוריאה, כולל הנסיבות האמיתיות מאחורי העדרם של שני חיילים שהיו איתו ועם ריימונד והוגדרו כחללי מלחמה.

     

    תזמון יציאתו של השליח ממנצ'וריה היה מושלם מבחינה שיווקית. באותה תקופה, הגיעה המתיחות בין האמריקאים לסובייטים לשיא, כאשר משבר הטילים בקובה איים להתגלגל לכדי מלחמה כוללת ואולי אף גרעינית. השנאה והחשדנות בין שתי המתחרות על עיצוב עתידו של העולם, מגמדת את העוינות המודרנית בין ישראל לאיראן. בעוד הנשיא ג'ון פ. קנדי ויושב הראש ניקיטה חרושצ'וב מנסים למנוע מלחמה בכל דרך, השניים התעקשו על מאזן כוחות שימצא חן בעיני כל אחד מהצדדים, אפילו במחיר חייהם של מיליונים. 13 חודשים לאחר יציאת הסרט, נרצח הנשיא קנדי באופן המזכיר את הרצח וההתאבדות שמבצע ריימונד שו בסוף הסרט. בשני המקרים, מטרת ההתנקשות הייתה אישיות מדינית בכירה שנורית ברובה צלפים ממסתור גבוה בזמן ארוע פוליטי רב משתתפים. שני הנרצחים גם ישבו לצד נשותיהם בזמן הרצח, אם כי לא נהוג להאשים את ג'קי קנדי בהיותה סוכנת סובייטית שתכננה רציחות בכדי לפנות את הדרך לשלטון עבור בעלה. העובדה שלי הארווי אוסוולד, רוצחו של הנשיא קנדי, הוא חייל לשעבר שהתכוון לערוק לברית המועצות בשל אמונותיו האנטי-קפיטליסטיות, מוסיפה נקודת השקה מטרידה נוספת בינו לבין ריימונד שו. ההבדל הגדול בין השניים הוא ששו היה פטריוט שהופעל בלא ידיעתו לרציחת המועמד הרפובליקני לנשיאות, בעוד אוסוולד, אפילו אם הופעל בידי ה-ק.ג.ב (מה שלא נחשב כיום לסביר במיוחד), פעל באופן מודע לחלוטין ואף היה מעורב בתכנון התנקשות כושלת באיש הימין הקיצוני אדווין ווקר. עם זאת, שני מקרי ההתנקשות במהלך ארועים פוליטיים המוניים בידי צלף בעל קשרים קומוניסטיים, קרובים זה לזה בצורה מוזרה.

    קיימת שמועה לפיה פרנק סינטרה, המגלם את בנט מרקו ואשר החזיק בזכויות ההפצה של הסרט, החליט להורידו מהאקרנים לאחר רצח קנדי. סינטרה עצמו הכחיש זאת ואף טען כי לא ידע באותו הזמן על כך שהזכויות נמצאות בידיו בשל אי-הבנה עם עורך הדין שהשיג אותן עבורו. לפי האולפן המפיץ, יונייטד ארטיסטס, הסרט פשוט רץ כבר מספיק זמן בכדי שיפנה את מקומו לטובת הפקות אחרות. זה היה בתקופה בה סרטים לא היו בהכרח מופצים בו זמנית בכל מקום בכל כמו היום, אלא לרוב היו עולים ברחבי ארצות הברית והעולם בתאריכים שונים אשר היו נמשכים עד מעל לשנה, בהתאם להצלחת הסרט.

     

    באופן מוזר, נראה שהסרט חייב חלק מהשבחים להם זכה לבחירות לא שגרתיות של הבמאי פרנקנהיימר, כאלה שהיו באותה קלות יכולות להפנות את חצי הביקורות כנגדו. הליהוק של אנג'לה לנסברי כאמו של לורנס הארווי, הוא דוגמה לבחירה מוזרה. אף על פי שלנסברי עושה עבודה מצוינת בתפקיד, היא נולדה בסך הכל שלוש שנים לפני הארווי. למרות שהיא נראית מבוגרת בהרבה בסרט, אנג'לה לנסברי הייתה בת 37 בזמן הצילומים. זה כנראה אחד הגורמים לכך שמדובר בהופעה כה מוערכת, אם כי גם בלי גורם הגיל, גברת אייזלין נחשבת לאחד הנבלים הגדולים של הקולנוע האמריקאי. פרנק סינטרה, ככל הנראה, לא תמך בבחירת הליהוק והציע את לוסיל בול לתפקיד גברת אייזלין, אולם פרנקנהיימר התעקש על לנסברי והבחירה התמוהה הוכיחה את עצמה כחכמה עם צאת הסרט.

    עוד בחירה מוזרה היא בסצנה בה מרקו ושו מתעמתים ומרקו נראה לא בפוקוס. זו לא בחירה מתוכננת, כי אם פשלה של הצלם, שלא הצליח לתפוס את פרנק סינטרה כראוי. פרנקנהיימר החליט להשתמש בטייק המשובש, לאחר שלא היה מרוצה מביצועיו של סינטרה בטייקים הנוספים. מבקרים רבים ציינו זאת כדימוי מבריק לניתוקו של שו מהמציאות, אף על פי שפרנקנהיימר עצמו הודה שמדובר בטעות שלא הצליח לתקן ובחר להשאיר בסרט מחוסר ברירה. באותה מידה, דיאלוג פשוט בין מרקו לבין רוז צ'ייני, אותה הוא פוגש לראשונה ברכבת, עורר לא מעט תאוריות אודות היותה של צ'ייני סוכנת סובייטית, או של ה-CIA, המתחברת למרקו כחלק מעלילת ריגול כוללת שאינה מוזכרת ישירות בסרט.  לפי פרנקנהיימר, לא הייתה שום כוונה לעורר חשדות בכוונותיה של צ'ייני, זה פשוט נראה ככה בגלל המשחק של ג'נט לי, שיוצר רושם שונה לחלוטין מהתמימות של דמותה בספר. פרנקנהיימר גם הודה שהשתמש ברעיונות מסרטים של היצ'קוק כשהרגיש שהתסריט אינו מספק בכדי להשלים סצנה. במיוחד בולטת הדרך בה מרקו מגלה את מיקומו של שו לפני ההתנקשות הסופית, שנעשתה בהשראת סצנה דומה מ"כתב זר". לדברי פרנקנהיימר, מה שנחשב גנבה היום, יחשב למחווה בעתיד.

     

    השליח ממנצ'וריה הוא מקרה נדיר בו תרגום לא מדויק של שם הסרט לעברית, מוצלח יותר מכיוון שהוא אינו מגלה את הטוויסט הגדול שבסוף. אני מניח שהסרט התכתב היטב עם פחדיהם של אמריקאים רבים בעת יציאתו, הן מהשתלטות קומוניסטית והן מהעומק אליהם מרגלים סובייטים מסוגלים לחדור. ב-1962, כבר לא היה מקרתיזם, אולם קומוניסטים עדיין נרדפו בארה"ב בשל עמדותיהם המסוכנות כביכול. חרושצ'וב ירש ברית המועצות סטליניסטית, מיליטנטית ומוכנה לקרב עם המערב בכל רגע נתון. גם אם לא היה בעצמו רודף מלחמה, הוא מצא עצמו בחודה של מלחמה קרה מול מדינה שפתחה אלרגיה חמורה לצבע האדום. השליח ממנצ'וריה משחק יפה על הפוביה הלאומית הזו ומכניס את הקונספירציה דווקא מהדלת האחורית, מהמפלגה הרפובליקנית שעד היום מתנגדת בחריפות להתנהלות שאינה קפיטליסטית טהורה. מדען חמים למראה, הופך אדם נורמטיבי יחסית לרוצח נטול רגש בפקודה, בעזרת קלף המלכה האדומה - מטאפורה אפשרית לאמא רוסיה. אלא שלריימונד יש בעיות עם אמא אחרת, אמא שלו. אין ספק שגברת אייזלין מהווה השפעה הרסנית על חייו של בנה, הרבה לפני שהיא מתגלה כמפעילתו בארצות הברית. היא מתערבת בגסות בכל הבט בחייו וגילוי תפקידה בשרות הסובייטים, מוסיף את האפשרות שהכל היה חלק מההצגה. בהחלט אפשרי שלא רצתה שיהיה מעורב רומנטית עם בחורה שאינה מספיק לאומנית, בכדי למנוע מצב בו יחשדו כי היא מתרככת ומקבלת לביתה אנשים שאינם סוגדים לדוד סאם. מנגד, יתכן והיא מנסה למנוע השפעה מתחרה על ידי בידודו החברתי של ריימונד אשר תואר, כאמור, כטיפוס שקט ולא חברותי טרם שובו מהמלחמה.

    כמה עמוקה הקונספירציה? זה לא נאמר. אין ספק שאם היא מגיעה עד כדי נסיון להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, היא הרבה יותר מסועפת וסבוכה מכפי שאנו נחשפים אליה במהלך הצפיה בסרט. כמה מתנקשים כדוגמת ריימונד קיימים? האם חלקם הצליחו במשימתם והשפיעו על ההיסטוריה של העולם המערבי? האם קיימים סוכנים דומים בברית המועצות שמטרתם לבחוש בפוליטיקה המקומית לטובת אינטרסים זרים? השליח ממנצ'וריה הוא מותחן משובח שעוסק גם בריגול בין מעצמות וגם בהשפעתה של המשפחה על חייו של אדם. השילוב בין השניים הוא כמעט קריקטורה של האם החונקת שכה מעורבת בחיי בנה, שהיא מוסרת אותו לידי אויבי המדינה וגורמת לו לרצוח את אהובתו מבלי להניד עפעף. היא מודה שלא חשבה שריימונד יבחר למלא את המשימה, אולם ברגע שהדבר קרה, הפכה קיצוניותה על המסך מימנית נצית לקומוניסטית מוחלטת. היא נאמנה לפטיש ולמגל, עד כדי שתקריב את בנה יחידה אשר אהבה למען המפלגה. גם היא עברה היפנוזה, אולם שונה מזו שריימונד ומרקו עברו. גברת אייזלין נשבתה לפני שנים בידי רעיונות הרסניים שמצדיקים את קיומם על ידי דמוניזציה של היריב. בלי להבין זאת, היא הופכת להתגלמות הרשע בחייו של ריימונד, עד שהוא מוכן לירות בה למען ארצו ולמען נפשו. ברגעיו האחרונים, ריימונד לובש את מדליית הכבוד שהוענקה לו בתואנת שוא. בעזרת צעד התאבדותי עליו אין לדבר פן יגרום היסטריה וימית כלון על מערכת הבטחון האמריקאית, ריימונד שו מצדיק סוף כל סוף את אות הגבורה ומציל לא רק מחלקה, אלא אומה שלמה. הוא כבר אבוד, אין סיכוי שיוכל לתפקד כאדם נורמלי בחברה כאשר הוא יודע על הפשעים שבצע ללא שליטה ועל הקלות בה יוכל לפגוע באנשים נוספים. הוא מוכרח לחסל גם את עצמו, כי מפעילים אפשר להחליף, אבל הנשק הוא מה שמביא להופעתם.

     

    ''

     

    פרסים: השליח ממנצ'וריה היה מועמד לשני פרסי אוסקר: שחקנית המשנה הטובה ביותר (אנג'לה לנסברי) והעריכה הטובה ביותר. לנסברי זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט. ב-1994, הוכנס הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. מכון הסרטים האמריקאי בחר את השליח ממנצ'וריה למקום ה-67 ברשימת מאה הגדולים שלו בשנת 1998. הסרט לא נכלל ברשימה המעודכנת שנבחרה כעבור תשע שנים. המכון בחר בו גם למקום ה-17 ברשימת מאה המותחנים של כל הזמנים ובגברת אייזלין במקום ה-21 ברשימת חמישים הנבלים הגדולים של כל הזמנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/12 09:03:
      איזה כיף לראות שיש עוד מי שמקדיש זמן וכותב על קלאסיקה קולנועית . נשמח לקרוא עוד ביקורות במידה ויבואו.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין