כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    האנציקלופדיה שלי בצבעים

    0 תגובות   יום ראשון, 4/11/12, 18:06

    בוודאי כבר סיפרתי על ספרים שליוו אותנו לאורך ילדותינו. ביניהם על הספרים שהקריאו לנו שוב ושוב, עד שלמדנו אותם בעל-פה, חלקם נחרטו כל כך חזק בזיכרוני, עד שאני מסוגל לדקלמם ללא כל טעות גם היום ארבעה עשורים ויותר לאחר שהורי הקריאו אותם בפני.

     

    היה ספר אחד, גדול מידות, ומרובה ציורים מרהיבים, שלא היה כתוב כדקלום. לספר קראו "האנציקלופדיה שלי בצבעים" ובימים ההם של שנות השישים המאוחרות, הוא היה מקור הידע האולטימטיבי שלנו לכל דבר כמעט...

    צריך לזכור היו אלה הימים של טרום טלוויזיה (בארץ) ואת עידן האינטרנט הגוגל והוויקיפדיה עוד לא חזו בכלל. וכך, בכל ערב לאחר ארוחת הערב (כן היו זמנים שהקפידו על אכילת ארוחות מסודרות בזמנים קבועים...) והמקלחת, כשהיינו במיטה עם פיג'מה, היו הורינו מספרים לנו סיפורים. האנציקלופדיה ההיא היתה יוצאת דופן.  בה, במקום סיפור , היה עיון משותף של אמא או אבא, הצבעה על תמונה כלשהיא על ידינו והקראת ההסבר והערך על ידי ההורה. לאט לאת התחלפו התפקידים כך שההורה היה מצביע על הציור ואנו היינו מנסים להסביר מה הוא מייצג.

     

     

    ''

     

    האנציקלופדיה הזו, לקחה אותנו לעולמות רחוקים: לקצות התבל, לזמנים עברו, לג'ונגלים הטרופיים וערבות הקרח והשלג של הקטבים. לזמנים הנחשלים (איזו פטרונות) של פעם ואל ההווה של שנות השישים העדכניות.

    זכורים לי לא מעט לילות בהם בחרתי תמונה אחת מתוך האנציקלופדיה שלוותה אותי עד להירדמות וכנראה גם לחלימה על אותם מקומות ומראות רחוקים כל כך מההוויה התל-אביבית של דירת גג קטנה בקיץ מהביל.

    לזכותה של האנציקלופדיה הזו יאמר שהיא כללה המון מידע שהובא במורה מרתקת למידי גם מבחינת ההסברים ובוודאי מבחינת התמונות כך שרובו נחרט היטב בזיכרוננו.

     

    ''

     

    אתמול, באירוע משפחתי שבו לנוסטלגיה היה חלק לא קטן, שמענו הקלטות נדירות של אבי מקריא לנו סיפורים, ואנו חוזרים בקול (צווחני למדי) אחריו. זיהינו ללא בעיה את כל הסיפורים, ואמי שהתכוננה לאירוע , הביאה את הספרים, האלה מפעם, כדי להעצים את החוויה – מולטימדיה אנאלוגית במיטבה!!!

     

    ''

     

    ואז, הגיע גם תורה של "האנציקלופדיה שלי בצבעים", ושלושתנו עיינו בה בהתרגשות, וחזרנו בן רגע כבמכונת זמן לאחור. הספר כבר מהוה למדי, ונייר דבק שקוף וגם כזה שכבר מזמן לא,  ממלא מקום של כבוד באיחוי הקרעים השונים. וכך דפדפנו בו, שוב ושוב, ובסוף הגעתי אל העמוד האחרון. שבוודאי קראתיו אין-סוף פעמים בעבר. אולם כנראה שלא הייתי מספיק בוגר כדי לרדת לעמקם של הדברים. כי ילד, קטן, נגיד בן שבע, חושב במכסימום על החופש הגדול הבא, ובוודאי לא כמה עשורים קדימה... הקריאה בעמוד זה אתמול אחר הצהריים, היתה שונה. שונה לגמרי.

     

    ''


    "התמונות בעמודים האחרונים של הספר הזה סיפרו לכם על צעדי ההתקדמות העיקריים שנעשו במשך מאה שנה בקרוב. אין בעית מרחקים בימינו. התחבורה מהירה, ותושבי ארצות שונות מיטיבים להכיר ולהבין איש את רעהו. עולמנו הוא אחד. הודות למכונות עבודתנו משוכללת יותר. גם בריאותנו מוגנת יותר. אולם הקידמה מתפתחת, ובלי ספק, בעוד שנים מספר, ישתנה העולם בתכלית. בעוד עשר או עשרים שנה, יראו לכם הקטרים, המכוניות או האוירונים החדישים שבספר זה מיושנים מאוד.

    פרוש הדבר שחובת כל אחד היא לפעול עוד רבות מעכשיו והלאה. ואנחנו מקוים שאתם תתרמו כמיטב יכלתכם, לעשות את העולם טוב יותר ויפה יותר, למען תחיו חיי אושר"

     

    מהעיון בו הבנתי, וכנראה כולנו, כי ארבעת העשורים האחרונים שינו בנו, ובכל הסובב אותנו את כל תפיסת העולם. הדבר מחויב מציאות, אם יש ברצוננו לשרוד במערכות התובעניות של ימנו. אולם, מעניין, מרגש וגם גורם (לפחות לי) להווצרות גוש קטן בגרון לקרוא את תפיסת העולם של "פעם" והלו זה היה ממש אתמול...

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין