כתבתי את השיר הזה (באנגלית) כשהייתי עם שי-חיים ז"ל בסנט לואיס ב-1995, קצת יותר משנה לפני מותו. שם שמענו ב-4 בנובמבר על רצח רבין. ביום ראשון 4 בנובמבר 1996 נכנס שי לטיפול נמרץ בתל השומר, שם מת ב-30 בחודש. סנט לואיס של אז, שהיא בלבי זיכרון חם ועוצמתי. תרגום ואחריו המקור
שלכת, סנט לואיס 1995
א. הראשונים להשתנות מתים ראשונים, ובדי-האם נשארים לשאת אלכימיה של צבע לזכרון-צבע, וגבישי שקיפות של כפור דמוי-אור. אחרים, מחלידים יחדיו בשלום מצהוב לוורוד, מצע לשלג הבא.
ב. אני כותבת על קו הגבול בין ירוק לצהוב לכיוון הצהוב. זה נחשב הקצה האופטימי ואני מתחייבת להישאר כאן, היכן שמסתורין מתערבב בעורקי עלים אמיתיים בזמן הנכון לשינוי - צבע, מזג, גיל.
זה בית: שיחת צרצרים אינטנסיבית, עציץ פרחים סגולים חדש על שולחן ברזל עירום במרפסת, ודשא ירוק שם הכלבה הזקנה מוצאת את דרכה, חושיה הקהים לא מודעים לנס שרגליה העייפות בלבד די בהן להביא אותה הביתה משאת נפשה.
©שושי שמיר, סתיו 1995, סנט לואיס מיזורי
Fall
a. The first to turn
Are first to die
Letting their mother-branches bear
The alchemy of color
To color-memory,
Crystallizing transparency of
Light-like frost
While others
Yellow to pink
Hang out to rust in peace
Beds of snow to come.
b.
I write this on the borderline
Between green and yellow
To the yellow side.
This is considered to be
The optimistic edge
So I pledge to stay here,
Where Mystery mingles
With real veins of real leaves
Just in time to turn -
Color, atmosphere, age.
This is home:
The crickets' intense talk,
A new purple flower pot
upon a bare metal table,
On the porch,
At the green lawn
Where the old bitch finds her way,
Her numb senses
Unaware of the miracle
That her tired legs alone
Are enough
To take her home
Where she be-longs.
©Shoshi Shamir, Saint Louis, 1995
|