כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/4/15 09:03:
    פוסט מרנין לב על קטעי שביל ואנשים מקסימים
      9/11/12 20:34:
    תודה לדניאל על ההזדמנות לכתוב בפעם הראשונה ולכולם על הפעם השנייה, הכתיבה מאפשרת לי לחוות את הטיול שוב, רק בלי התכווצות שרירים... תודה על המילים החמות, נתראה בהמשך :-)
      7/11/12 14:57:
    הדר - כתבת נהדר והצלחת לשלב בחוכמה רבה את האנושיות עם הטבע . ולדניאל - לאט לאט ומבלי להרגיש מתמכרים לכך
      7/11/12 02:20:
    בלוג יפה, נמשיך לעקוב, ברשותכם הערה קטנה: בעניין התמונה של א. הבוקר, שימוש בכלים חד-פעמים אינו תורם לסביבה נקיה, תנסו את הנוהג שכ"א מביא כלים רב שימושים לכל הטיול.
      6/11/12 23:52:
    ענת ואני דברנו אתמול שהמסע הזה הוא חוויה ממכרת. אתה חוזר מסופשבוע לא קל. עליות, הליכה ממושכת, זיעה, יבלות, ...אך התמורה היא כה גדולה. איש ירוק שנגמר בשמים[ואני חשבתי שאני גבוהה], דניאל, אי אפשר שלא להתאהב בך...האנשים המיוחדים שהכרנו, והנופים המרהיבים של המדבר. ...והשקט....אז אני מאחלת לכל מי שירצה שיצליח להתפנות ולהצטרף לחויה הנהדרת הזאת...חיבוקים..שגית
      6/11/12 23:13:
    דניאל מתוקי. כמו תמיד, תענוג להיות אתך בטיול. אין ספק שנמשיך להתראות ולא רק בשביל ישראל. והדר... יקירתי, את כותבת נפלא, ממחישה את החוויה. כתיבה שאינה משעממת גם את אלה שלא חוו את יומיים בהרי אילת. אין ספק, את נדונה להמשיך ולכתוב את הבלוג שלנו.
      6/11/12 22:24:
    איך שרה נורית גלרון "עושים אהבה עם הארץ המטורפת הזאת" וזה מה שעשינו במשך סופשבוע מהנה ומיוזע. תודה לדניאל "האיש הירוק" על החוויה ולהדר על הכתיבה הנאה.
      6/11/12 21:35:

    קצת התבלבלתי מהכותרת של התמונה הזאת:

    הנוף על במת תמנע, שווה כל רגע טיפוס;

    http://cafe.themarker.com/media/t/276/722/1/file_0.jpg

    תודה או נכון יותר תודו שהקורא לא בטוח האם

    הנוף הכללי שווה כל רגע טיפוס או הנוף בפריים הקרוב

    שווה כל רגע טיפוס.

    לבינתיים אני מציעה אתם תמשיכו לטייל אקסטרים

    ותספרו לנו על כך ואנחנו נמשיך לקרוא

    :-)

    .

      6/11/12 19:13:
    תודה רבה לכולם על התגובות, שמח לדעת.
      6/11/12 10:53:
    נראה כמו טיול שנתי ארוך...
      6/11/12 08:49:
    נראה טיול מדהים! והכותבת, איזה יופי- ממש כיף לקרוא! מאוד מוכשרת.
      5/11/12 20:24:
    כתבת יפה! נתראה בטיול הבא
    0

    שביל ישראל טיול מספר 2 מקניון שחורת לפארק תמנע

    12 תגובות   יום שני, 5/11/12, 09:36

    הדר פוקס ודניאל וקנין 

     

     

    הר שחורת, חברי מטיול מספר אחת בשביל ישראל (ואלטרנטיבות אחרות בשל המצב הביטחוני) היה האתר בו החלטתי שאני ממשיכה גם לטיול הבא. שבועיים שגרתיים (עם תוספת של ארבע ימים עם התכווציות שרירים שהייתי צריכה להסביר את מקורן כדי להפריך ספקולציות) חלפו, והטיול הבא הגיע. הבטחתי, וחזרתי!  

     

    ''

    לא רק אני חזרתי, צילום: דניאל וקנין

     

    "האיש הירוק" עדכן שהמסלול המתוכנן ליום הראשון של הטיול, שהוא יום שישי שעד כה נועד לסידורים, ניקיונות, ביקור אצל הקוסמטיקאית החביבה שלי, קפה עם חברה טובה בבית קפה קבוע (שתוהה לאן נעלמתי ורשם לי היעדרות כבר בפעם השנייה) וארוחת ערב משובחת אצל הוריי האהובים  (שיודעים לאן נעלמתי ובכל זאת רשמו לי היעדרות בפעם השנייה) יהיה ארוך מזה שלפני שבועיים (15 קילומטרים), ועל כן היציאה מתל אביב מתוכננת לשעה 04:30 בבוקר בדיוק. ואסור לאחר. אז לא איחרתי. ולא רק אני. כולם הגיעו בזמן. ועל אף השעה המוקדמת, נראו חיוניים ומחויכים. חלקם כבר הכרתי מהטיול הראשון, והיו גם פרצופים מחויכים חדשים, שאכיר בהמשך. אפילו זוג החלבנים מכרכום שבצפון הכנרת, שרגילים לחלוב בשעות אלו, נראו מחויכים גם כשהפעם אין חליבה.

     

    הנהג המנומנם מהטיול הראשון הוחלף בנהג מזמר עם אוטובוס ריחני במיוחד. עצירות בנקודות קבועות לאיסוף חברים קבועים וחדשים, עצירת קפה בדימונה והרהורי דרך, כאלה שמגיעים רק כשיושבים באוטובוס, וככל שמתקרבים ליעד אני חשה בטוחה יותר מן הפעם הראשונה וחושבת, אם חוויה יכולה להיות מדהימה גם בפעם השנייה שחווים אותה.

    הגענו לנקודת הזינוק בקניון שחורת. מעט הסברים מ"האיש הירוק" עם דגש על עמידה בזמנים (כי יש לזכור: לא הולכים בחושך), בקשה של חברה מהקבוצה שלא יאמר לנו מתי מתחילה העלייה כי אולי לא נרגיש, והנה אנחנו צועדים בשביל מוכר מהטיול הקודם. עד מהרה מגיעים לנקודת הפרידה מהמוכר, ועולים על נתיב חדש כמו אל ה"לא נודע".

     

     

    ''

    שם בלא נודע, צילום: דניאל וקנין

     

    וכאילו יד נעלמה לחצה על PAUSE למשך שבועיים וכעת שחררה, חברי קבוצה שכבר מכירים זה את זה ממשיכים שיחות קודמות, וחברים חדשים עד מהרה משתלבים, שביל ישראל הוא גם שביל אנושי. ואני תוהה אם הטבע זוכר פרצופים. אם ההרים סביב יודעים לומר מי מאיתנו כבר היה כאן קודם, ואולי בכלל הם זוכרים אותנו מיציאת מצרים.

    צעדנו במישור רחב לכיוון סלעי ענק מרהיבים (בולדרים) עשויים שכבות בגוונים אינסופיים של חום. במדבר ללא ספק יש לפחות 50 גוונים של חום, ולאט לאט נבלענו בתוכם. צליל האבנים הקטנות שנרמסות תחת נעלי ההליכה מתמזג עם דיבורים וצחוקים וויכוחים תרבותיים, ואני סופגת מידע חדש מכל שיחה וחושבת, שזו האוניברסיטה של החיים, ללמוד מאנשים למודי ניסיון, ממקומות שונים, שהמאחד בין כולם הוא אהבת הארץ, או לפחות ההליכה בשביליה.

     

    ''

    חמישים גוונים של חום, מוכר מיציאת מצרים, צילום: דניאל וקנין

     

    והיא הגיעה. העלייה. מבלי שאיש הכריז על בואה. הטיפוס במעלה עמרם קשה לי מאוד (עמרם הוא אביו של משה רבנו, כך שהוא אחד מאבות האומה, אז למה העלייה כ"כ קשה) אבל תוך כדי העלייה   אני שבה ומזכירה לעצמי שכבר עברתי שני טיפוסים קשים בטיול שעבר ועל כן, עם כל הכבוד לעמרם, אתה לא הראשון! ועם כל הרצון להימנע מלכתוב את המילה "קשה", הנה זה בא. היה לי קשה. מרימה רגל כדי לצעוד ולהתקדם ועמרם ממגנט את רגלי אליו ולא מאפשר לי לנשום. מחכמים ומנוסים ממני למדתי, שהשיטה היא ללכת לאט, בקצב אחיד, ותוך כדי טיפוס הבנתי שמיקוד בקרקע עוזר לי יותר ממבט להמשך המעלה ולמראה ה"איש הירוק" וקבוצת חלוצים שכבר נהנים מהנוף שבפסגה ומחילוץ האבנים הקטנות, שבאופן לא ברור מצליחות לחדור את נעלי ההליכה הגבוהות. ועוד דבר, לא לעצור.

     

    ''

    לא לעצור, העלייה, צילום: דניאל וקנין

     

    כך אמרה לי מלאכית המעלה קצוצת השיער (או איריס מראשון לציון) דווקא ברגע שהכי מתחשק להניח את העכוז על קצה סלע מזמין, "אל תעצרי" היא לחשה. הקשבתי והיא צדקה. ושוב תחושת הסיפוק שלא דומה לשום דבר אחר, כשאני עומדת על קצה המעלה ומביטה מטה וסביב ועל חבריי לקבוצה ולא יכולה להפסיק לחייך. מדרום - מפרץ אילת, ממזרח - בקע הערבה, מצפון - דרום הנגב, וממערב - הרי אילת המרהיבים, מגוון צבעים שלא היה מבייש יער גשם.

    ובעודי מסדירה את נשימותיי, חברים לקבוצה עדכנו שהערב עלי לוותר על הקוסקוס וכדורי הבשר של בית ספר שדה אילת, ולהצטרף אליהם לארוחת ערב ב"מפלט האחרון". חוסר החמצן מהעלייה ושכרון החושים מהנוף גרמו לי להסכים. והדופק הסתדר.

    וכמו מכל טיפוס קשה, גם מעמרם נאלצתי להיפרד. וכמו לאחר כל פרידה, זוכרת את הדברים הטובים, ובמקרה של עמרם, הנוף הקדום הנשקף מהפסגה שנספג בי ויישאר לנצח.

    ממשיכים לצעוד. הידיעה שאת החלק הקשה עברנו נעימה לי. אך נעים לי יותר המראה של "דקלי רחם". באמצע הנוף הצחיח, בהפתעה מוחלטת, חבורה של דקלים מקבלת את פנינו, ונראה כאילו איש עם אוטו בהנחייתו של "האיש הירוק" הניח אותם פה רק לכבודנו, ומבלי שאיש יגיד דבר ברור לכולם שזה הזמן לקפה. בעלי ערכות הקפה (פונדקאים) שמחים על ההזדמנות להביא עצמם לידי ביטוי, ונטולי ערכות הקפה (טפילים) שמחים עוד יותר.

     

    ''

    דקלי רחם, הגבול בין נווה מדבר לפטה מורגנה מטשטש, צילום: דניאל וקנין

     

    נפרדנו מצל המפנק של הדקלים העתיקים, רווי קפאין המשכנו ללכת כשלפתע במקום אבנים קטנות חשנו בסלעים החלקלקים של "גבי רחם", שלצערנו היו ריקים ולא החזיקו מים. ירידה בגבים היא ללא ספק הזדמנות לפיתוח מיומנות ההחלקה, ומסתבר שבכל אחד מאיתנו חבוי מחליק קטן. וכך החלקנו לנו בגבים היבשים, עד לסיומו של היום הראשון בבאר אורה.

    בית ספר שדה אילת, כבר מכירה. חלוקה לחדרים, אני עם המלאכית קצוצת השיער ממעלה עמרם, שמאפשרת לי להתקלח ראשונה על מנת שאפסיק לחבור לחבורה האמיצה שויתרה על ארוחת הערב באכסניה לטובת "המפלט האחרון". ההחלטה ללכת הייתה טובה. האוכל היה טעים, היין היה משובח, והחברה הייתה מפנקת. תודה!

    ואחרי כל זה ברור שישנתי טוב.

    בוקר יום שבת. לאחר ארוחת בוקר קלילה, עולים לאוטובוס הריחני שלנו ונוסעים לנקודת הסיום של יום אתמול, באר אורה. היום קצר יותר אבל יום ללא עליה הוא לא יום. לאחר הליכה קלה יחסית בנחל רחם, ועצירה באגם תמנע לארטיק ונשנושים קלים, ה"איש הירוק" מנסה להסיח את דעתו מהעתיד לבוא, וממלא את תאי מוחנו בהסבר על מבנה הקרקע וההרים והסלעים, בשילוב כרטיסיות צבעוניות מנוילנות. אבל השמועה כבר עברה. אין דרך להגיע ללוח של הר תמנע מבלי לטפס על הר תמנע. אז התחלנו לטפס. זה הזמן לומר, שטיפוס סלעי חביב עלי יותר מטיפוס שבילי. החשיבה מתמקדת בהיכן לאחוז ובהיכן להניח את הרגל והמבט למטה חוסם לגמרי את האפשרות שניתן לחזור בחזרה. במונחים של חוסר הניסיון שלי בטיפוס, זו היה טיפוס מאתגר ומרתק. ועם הפחד הקטן הזה שיש לי, ברגעים האלה שאני מסתכלת הצידה וסחרחורת קלה עוטפת אותי, נהניתי מכל רגע.

     

    ''

    הנוף על במת תמנע, שווה כל רגע טיפוס, צילום: דניאל וקנין

    וזה הזמן לעצור ולהסביר, את פארק תמנע כל אחד חייב להכיר, מסלול מרהיב, בצבעים פסיכדליים, עליה בצבעי אדום, חום, שחור, אפור, ירוק, וירידה באותם הצבעים. פשוט חלון גיאולוגי לזמן שבבטן כדור הארץ הייתה סערת נפש של ממש. כל מילה מיותרת, עם ישראל תקשיב, בפעם הבאה בדרך לאילת, נכנסים לתמנע, ולא רק לעמודי שלמה, עושים את המסלול של במת תמנע.

     

    ''

    עם ישראל לא יתחרט, הנוף מבמת תמנע, צילום: דניאל וקנין

    ושוב, התחושה של ההגעה לקצה, שבכל פעם מגיעה בעוצמות אחרות. הנוף הנגלה מקצהו של הר תמנע, לא דומה לשום דבר אחר שראיתי בחיי. בינתיים. חברי הקבוצה התפזרו להם על המשטח העצום, וכל אחד נעמד בנקודה ממנה הנוף נראה אחרת, ובטח מתוך עינו שלו. אם רק הייתי יכולה להשקיף על המראה הזה מלמעלה.

    ועכשיו צריך לרדת. נפרדנו מהיופי הזה והתחלו לרדת ירידה תלולה מאוד, כשמסביב סלעים מצופים ירוק, ועל הקרע שברי אבנים בגוונים של צהוב, ירוק ואפילו תכלת.

     

    ''

    הדר לפני הירידה הגדולה, צילום: דניאל וקנין

     

    סימנו בפריסה בכניסה למרכז המבקרים תמנע  צלחות עם ירקות, זיתים, טונה, חומוס, סלט טורקי וגבינה צהובה וכמובן קופסה ענקית של שוקולד השחר - התחסלנו במהירות ע"י נחיל חברי הקבוצה.

     

    ''

    ירקות טריים בלב מדבר, מרכז המבקרים תמנע, צילום: דניאל וקנין

     

    שבעים ומרוצים עלינו אל האוטובוס שעכשיו כבר היה ריחני פחות, וטיול מספר 2 הסתיים. הדרך לתל אביב עברה במהירות, ובדרך למדתי עוד שיעור בחיי מאדם חכם ומנוסה ממני, והגעתי הביתה תשושה ומרוצה ועם שיעורי בית. בטיול הבא אדע אם פתרתי אותם נכון.

     

     

    לילה טוב,

    הדר.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דניאלוקנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין