יום חמישי

בפתיחה של גיא בזומר

"אין מציל"

 הרכב מלא, ארבעתנו,

עוד ייצאו לי בנות חובבות אמנות,

בסביבות תשע ההרכב משחרר אותי,

ונוסע הביתה,

אני מצטרפת להרכב חדש:

הזגורסקים,

מקשקשת עם אילנה (אמא)

כשרני (הבן וחבר) מסדר לי אספקת אלכוהול

ורוקד לצלילי יוטיוב,

כמו שרק רני רוקד,

וגיא (הבן הבכור וחבר) שולף בדיחות כדי לצחוק מהצחוק שלי,

אנחנו פוסעים לכיוון רדיו רוסטיקו,

מצטרפים לחבר'ה

כבר בכניסה אני קולטת את איתי,הוא עובד שם,

לא ראיתי אותו שנים,

חבר טוב מהלימודים,

הרבה שעות אינפורמציה העברנו ביחד.

למדתי שלאיתי דעה נחרצת על איך מתלבשים ולאן,

היום בהחלט עניתי על הציפיות,

ענתי שואלת:

"תגידי למה הוא מסתכל עלייך ככה",

הסבר קצר והכל ברור,

איתי ניגש ומתעניין,

בדיוק לפני יומיים עברתי שם במחשבות,

רני מזמין לגיא קינוח עם זיקוק לכבוד התערוכה,

מהמלצרית שלנו,

(אח,איזה אחים).

אנחנו זוכים בשלושה קינוחים,

רני משוכנע שהטריק של הזיקוק עבד,

הצליח לו,

אבל במהרה הוא קולט את איתי נועץ בי מבט מתענג על ביס קינוח ,

ברור שגם להצליח לסחוב אותי איתם, זה סוג של הצליח,

הערב נגמר,

גיא מקפיץ אותי לרכבת כששנינו מתגלגלים על בדיחה לא מצחיקה,

אין כמו חברים.

אין כמו להרגיש מחוזרת,

ואין כמו לחזור לחיק המשפחה.