כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    מגע הקסם של הארנבת - לקרוא או לגעת, ספור של חפץ

    47 תגובות   יום שני, 5/11/12, 14:23

    לא הרבה זכור לי  מינקותו של בני, אבל לא אשכח את אצבעות התינוק מחליקות באיזו חמדה חמורה על סדין המיטה, על כל חפץ חלק או מחוספס. מינקות הוא נגע במשטחים, חפצים, חומרים. חקר ולמד את העולם במגע,  במשוש.

     

    נזכרתי במגע המתמיד, האינטנסיבי הזה תוך כדי קריאה  בספרו של אדמונד דה ואל, "הארנבת עם עיני הענבר", ספר שבבסיסו מגע.

     

    אולי מתוך יצר הדווקא, אולי מתוך קנאה, ואולי בשל  הסתירה שבהגדרה עצמה, אני נמנעת לקרוא רבי מכר. אבל  הפעם, שלא כדרכי נכנעתי . הדווקא מתרכך, אַת מזקינה,  גברתי, אמרתי לעצמי, וטוב שכך, הוספתי כשגמרתי לקרוא את הספר.

     

     

    אבל עד שגמרתי... כמו ממתק או  מטעם שאתה משהה בפה, ומורח בלשונך ומעביר מהחיך התחתון אל החיך העליון וחוזר חלילה  ומוצץ וממצמץ וטוחן ולועס ונמנע  לבלוע, כך השתהיתי עם הספר הזה, ובלבד שלא תגמר קריאתו.

     

    על מה כותב אדמונד דה ואל, אמן קרמיקה מהמובילים בעולם.

     

    קודם כל על המגע.

     

    "זה היה "חדר הפלאות" שלי, עולם החפצים שלי, ההיסטוריה  של המגע שלי." (עמ' 388).

     

    אבל דה ואל אינו רק אמן קרמיקה, הוא גם בנו של כומר  אנגליקני , שריד למשפחת אפרוסי - משפחה יהודית של סוחרים, בנקאים ואספני אמנות  שעם שואת היהודים באירופה בא הקץ  לחלק מבני המשפחה  ולא נותר זכר לפריחתה ועושרה.

     

     לא נותר זכר?

     

    כמעט נכון. נותר זכר, חלק מבני המשפחה, אלו שהצליחו להמלט מאירופה, שרדו. ושרד גם כותב הספר, שסבתו התנצרה, ושרד אוסף פסלונים מיניאטורים, 264 פסלוני נצקה יפניים עשויים ענבר ועץ.

     

     ''

     

    אז על מה הספר, בעצם.

     

    כל מה שאגיד לא יהיה בו די, הספר הזה, כמו כל דבר טוב, הוא הרבה יותר מסך כל מרכיביו.

     

    דה ואל כותב את  קורות 264 פסלוני הנצקה , שנדדו מיפן לפריז ומשם לוינה וללונדון, חזרו ליפן ושוב הגיעו  ללונדון במשך כ-150 שנה. מִקורות אוסף הנצקה, לכאורה, הגרעין הקשה של הספר, הוא ממריא אל קורות האמנות באירופה במאות  התשע עשרה והעשרים, תוך שהוא מסתחרר ומסחרר את דמיונו של הקורא ושולף למענו מכובע הקסמים שלו שפנים וארנבות וחוטים וקונפיטי וסרטים צבעוניים הרבה, ונוגע תוך כדי כך בפילוסופיה של האמנות, במניעיו של האספן, ביחסיו המורכבים עם האמן, בתלות האמן בכספו של האספן, בקשר בין מסחר לאמנות, באהבה לחפצי האמנות ובכלל באהבת האדם את החפץ, כמו אמר, כן, כן  על החפץ לבדו יחיה האדם, ואם לא האדם, אז אספן האמנות, בוודאי שכן.

     

    '' 

     

    "המגע הוא הסימן שבאמצעותו מזהים את אוהב האמנות. מי שמחזיק חפץ באצבעות אדישות, באצבעות רשלניות, באצבעות שאינן עוטפות באהבה, הוא אדם שאין לו תשוקה לאמנות." (עמ' 64 ).

     

    או

     

    "אבל הוויטרינה ... נועדה להפתח. ודלת הזכוכית הנפתחת הזאת, ורגע ההתבוננות, ואז הבחירה, ואז הושטת היד, ואז הלקיחה, הוא רגע של פיתוי, של מפגש בין יד לבין חפץ שהוא חשמל." (עמ' 82 )

     

    ובאותו עמוד:

     

    "הוויטרינה של שארל היא סַף." שם בוויטרינה נמצאים הנצקה, "הם מרהיבים וחושניים להפליא...הם נועדו שייגעו בהם."

     

    אהבת החפץ (object d'art) מיד היא נהפכת למטפורה  לארוטיקה, לאהבה בכלל, לצורך שאין לו סוף, של האספן  כמו גם כל אדם אחר באהבה, לצורך במגע.

     

    ואכן, אוסף הנצקה ואוסף חפצי הנוי של שארל אפרוסי נרכש ונאסף על ידו ועל ידי לואיז, המאהבת שלו, לאורך שנים במקביל ותוך כדי הרומן בין השניים וכך הופך לסמל, למפעל המשותף של שניהם. ל"משפחה" שהם מקימים.

     

     ''

     

    "זהו מעשה חושני ונסתר של היחשפות, הצגת החפצים שלהם יחד בציבור. ואסוף חפצי הלכה האלה גם מתעד את מפגשי הסתר שלהם: האוסף מתעד את הרומן ביניהם, את ההסטוריה הסודית של המגע ביניהם." כך דה ואל על היחסים בין שארל, הרווק העשיר, אספן ועתונאי אמנות, חברם של פרוסט, רנוואר, גונקור ומי לא, ולואיז היפיפיה, נשואה, אם לחמישה, שהיתה המאהבת שלו שנים, לא רק שלו.

     

    אם כך, האם הספר הוא ספר אמנות.

     

    לא, אבל שורות רבות בו טעונות במגע הקסם של האמנות, בחושניותה, ביחודה של הנגיעה בחפץ . הנגיעה בפועל, המשוש,   משקלו של החפץ האמנותי,  חומריותו, מגע ידו של האמן, מגע החומר המעובד בעור, באצבעותיו של הנוגע בו, בעורו של המחזיק בו והמחליק על פניו.

     

    אם כך, אולי בכל זאת "הארנבת עם עיני הענבר" הוא ספר על אמנות.

     

    כן. בעצם, לא. הספר אינו ספר על אמנות. אוסף הנצקה הוא הטריגר לספר את קורות  משפחת אפרוסי היהודית, במשך כ-חמישה דורות, עלייתה  ונפילתה של המשפחה,  כשהחפץ היפה, נדודיו, טלטוליו ושבירותו משמשים סמל לשבירותו של האדם, לפגיעותו, ליכולתו להתנפץ לשברים, להתפזר, לגורלו המתהפך, לאפשרות הטמונה בעצם היותו אדם לפול משמים, להתרסק או לשרוד.

     

     ''

     

    במובן זה, ספרו של דה ואל הוא גם טרגדיה, טרגדיה של משפחת אפרוסי , אבל גם טרגדיה של כל אחד מבני המשפחה, כל אחד והגורל שלו, כל אחד וההיבריס שלו. ובמקביל  הטרגדיה של משפחת אפרוסי  כטרגדיה של העם היהודי במאה העשרים.

    ( אבל גם טרגדיה של  התליינים, של  ההמון המשתלח, החומד, הקנאי, שהמיר את ואהבת לרעך ל-ושנאת את רעך, את לא תחמוד לתחמוד ואת לא תרצח לתרצח, את האיש הקטן, ששכח את מגע האהבה.)

     

    סגנון חייו של ויקטור אפרוסי בצעירותו הוא דוגמא  לשגשוגו הכלכלי והתרבותי של היהודי  בווינה האוסטרו-הונגרית ולשנאה שמעוררת הצלחתו.

     

    "חירותו של היהודי הפקחי, רב-התושייה והבלתי נלאה לנעוץ את שיניו בעולם ציבורי ופוליטי שאינו ערוך כלל, לא למגננה מפניו ולא לתחרות נגדו. מוחו רענן מן התלמוד ומבית הכנסת, ולפיכך הוא מיומן בתככים ומאומן היטב ללהטט בחוק. השֵמי הפולש הגיע מגליציה או מהונגריה והביא איתו את כל אשר לו. הוא לא מוכר, ולכן אינו כפוף לדעת הקהל, אין לו כל "חלק במדינה" ולכן הוא חסר עכבות. הוא מבקש רק לספק את תאבונו שאינו יודע שובעה לעושר ולעוצמה..." (עמ' 151). כך מתאר עתונאי בריטי את הצלחת היהודי.

     

    ''

     

    כשם שאי אפשר להפריד את קורותיהם של האפרוסים  מקורות היהודים, כך כמעט לא אפשרי  לתאר את חיי היהודים בלי לגעת במאפייניה של התקופה  בתרבותה וברוחות הנושבות בה.

    במובן זה הספר הוא ספר על תרבות.

     

    "התאבדות היתה נפוצה להחריד בקרב מכריו של ויקטור. בתו של שניצלר, בנו של הופומנסתאל, שלושה מאחיו של ויטגנשטיין ואחיו של גוסטב מאהלר עתידים לשים קץ לחייהם. המוות היה דרך להפריד את עצמך מן הארצי, מן הסנוביות והרכילות, לרחף אל דאס  גלייטנדה ( Das Gleitende    )...-  הנע, המחליק, הגולש: מה שדורות קודמים סברו כי הוא מוצק אינו אלא דאס  גלייטנדה... טבע התקופה היה השינוי עצמו,,,  הבטחון... אינו קיים בשום מקום."  (עמ' 155)

     

    אולי בגלל נדודיה של המשפחה, אולי בגלל התקופה רווית השינויים, אולי בזכות הוירטואוזיות של הכותב ורוחב אופקיו,  האווירה בספר כמו מרחפת בעולם, נוגעת לא נוגעת בתרבות המערב.  מין אווירה בינלאומית, קוסמופוליטית ועם זאת יהודית להפליא, כמו בטאה את רוחו של היהודי הנודד, אבל לא עוד הרוכל העלוב, אלא הסוחר העשיר,  המשכיל, בן התרבות, דובר שפות הרבה, איש העולם, מונע בכח אמביציה וסקרנות, נע בקלות בין בירות, יהודי קוסמופוליטי, זהותו אמביוולנטית, שבצד העברת סחורות בין יבשות הוא גם סוכן תרבות, משפיע עליהן, בדמותו הן נמזגות.

     

    כמעט נכון, אבל לא רק. למניעיו יש להוסיף את הסביבה העויינת ואת האנטישמיות, שבסופו של דבר מנשלים אותו, שוללים ממנו את הישגיו ואת זכויותיו, מרחיקים אותו, מנסים למחוק את זכרו וכמעט מחסלים אותו.

     

    ואולי הספר הוא ביוגרפיה, כפי שמתלבט דה ואל עצמו.

     

    אם הוא אכן ביוגרפיה, אז ביוגרפיה של מי בדיוק.

     

    מה גבולות הזמן של הביוגרפיה. איפה מתחיל הספור.

     

    האמנם יש להתחיל אותו בפריז. ולמה לא להתחיל מאודיסה. דה ואל מגיע לאודיסה והוא שוב מתלבט, למה לא להתחיל קודם לכן, בברדיצ'ב.. של מי הספור הזה, מה לספר ומה להשמיט.

     

    ובכלל למה לספר.

     

    '' 

     

    אליזבת אפרוסי, סבתו היהודיה של דה ואל, עורכת דין ומשוררת שהתכתבה עם רילקה,  בזקנתה לא רצתה לדבר על אמא שלה. פעם כשנפל תצלום של מישהו מספר התפילות שלה, ספרה, שזה היה אחד ממאהביה הרבים של אִמה. היא דברה על הכאב שחשה בגלל פרשיות האהבה של אמה. ואז שתקה. דה ואל מבין את שתיקתה וממשיך להתלבט.

    בעצם, למה צריך לדבר, למה לכתב על זה.

    למה לברר הכל עד תום. למה לא לשרוף מסמכים, לקבור אותם עם המת, שלו הם היו שייכים.

    למה להוציא אל האור. למה לספר את קורותיה של משפחתו, למה לחשוף את הסודות.

     

    דה ואל  שואל: "לא "מי כבר יהיה מעוניין בזה" אלא "אל תתקרב לזה. זה פרטי."".

    הוא עונה:

    "הבעיה היא שאני נמצא במאה הלא נכונה כדי לשרוף דברים, אני לא בן הדור שיוותר על דברים.... אני חושב על כל השריפות הקפדניות ההן שבצעו אחרים, המחיקה השיטתית של ספורים..." (עמ' 385).

     

    והוא מחליט: זה אמנם פרטי, אבל הוא בכל זאת בוחר לספר אותו כי הפרטי הוא ספור של משפחה, ספור של אומה, ספור של מאה, ספור של שנאת אחר ונסיון למחוק אותו, ספור של אנושות.

     

    מבחינה זו, הספר הוא מופת של ספר יהודי.

    הוא ספור של עדות, שאי אפשר שלא לספר אותה!

    הוא מחליט לספר אותו  ולא רק לספר אותו, אלא לספר אותו בדיוק רב, לא להשמיט דבר.

    בהחלט אפשר להוסיף את  ה"הארנבת עם עיני הענבר" לרשימה הארוכה של ספרי עדות שבה נמצאים כתבי פרימו לוי, אתי הילסום, ז'אן אמרי, רוברט אונטם, זבלד, אלי ויזל וכן, כן, גם התנ"ך!

     

    כן, התנ"ך שבו העדות מתחילה מהמשפט הראשון בבראשית: "בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ", עדות שהחלה לפי המדרש, לפי המסורת היהודית בטרם בריאת האדם ושלשמה נברא העולם

     

    והארץ היתה תוהו ובוהו, עד הרגע שבו החלה הבריאה, ההבדלה. או עד שהחל ספור הבריאה במאמר, בדבור, בספור. ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור.

     

     ''

     

    אחרי התוהו ובוהו, שחוותה המאה העשרים, התוהו ובוהו שאליו נשאב בכח  ובאכזריות גם העם היהודי, נפל דבר.  אי אפשר שלא להעיד.

     

    העדות הפרטית של דה ואל מפקיעה את עצמה מפרטיותה  ומוליכה אותו הרבה מעבר לעצמו.

     

    "חפצים תמיד טולטלו, נמכרו, הוחלפו, נגנבו, נמצאו ואבדו... מה שחשוב הוא איך מספרים את הספור שלהם." (עמ' 386)

    ובאותו עמוד: "לא רק דברים נושאים בכנפיהם ספורים. גם סיפורים בעצמם הם מן דברים."

    ספרו של דה ואל הוא מופת, איך הופך ספור לדבר, מאמר לבריאה.

     

    "קנו שני עותקים של הספר הזה," כתוב על הכריכה האחורית שלו, "את הראשון קראו ואת השני תנו לחברכם הקרוב ביותר."

     

    עשו כך, כדאי לקרוא את הספר, כייף לקרוא אותו. קראו אותו לאט.

     

    ''

    ''

     

     

     

     

    בתצלומים: מהגג של הנוטרדם, ירושלים 2012 - ולו רק תשמור עלינו זו

     

    (C ) כתבה וצלמה: באבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/14 00:35:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-25 12:57:40

      אם עוד לא אמרתי לך, תקראי את האשה בזהב.

      ובלי נדר אני אשוב לכאן.. ותודה! גדולה מאד. אגב,

      מעניין, דווקא אתמול, חברה שפגשתי המליצה על הספר ודברנו על הדמיון שבין שני הספרים. אקרא אותו, תודה רבה

       

        25/1/14 12:57:

      אם עוד לא אמרתי לך, תקראי את האשה בזהב.

      ובלי נדר אני אשוב לכאן.. ותודה! גדולה מאד. אגב,

        23/11/12 19:58:
      נהינתי מאד מהמאמר. כבר בדרך לסטימצקי!
        7/11/12 18:39:

      צטט: דנה.גל 2012-11-07 16:10:15

      השתכנעתי, רצה לחפש...

      יופי! עשיתי משהו וכמובן את, אם תקראי.

      אגב הספר במקור באנגלית, נדמה לי שזאת שפת האם שלך, או שאני טועה. אם כן הנה השם באנגלית 

      The Hare with Amber Eyes

      By Edmund de Waal

      אני קראתי בעברית. התרגום טוב מאד

        7/11/12 16:10:
      השתכנעתי, רצה לחפש...
        6/11/12 22:30:

      צטט: שולה ניסים 2012-11-06 16:42:58

      נזכרתי ב "ביבר הזכוכית". סיפור על נערה שהיה לה אוסף של חיות קטנות מזכוכית. ראיתי את הסרט, לא קראתי את הספר ( נדמה לי שזה מבוסס על ספר, לא ממש בטוחה). וכבר שמעתי המלצות על הספר שאת ממליצה עליו. מקווה להגיע לזה באיזשהוא שלב.

       כדאי מאד

        6/11/12 22:29:

      צטט: KLGERY סוכן נדל 2012-11-06 15:58:48

      פוסט מושקע, יפה ומעניין תודה רבה

       תודה רבה, מקווה שתקרא את הספר

        6/11/12 22:28:

      צטט: freestyle 2012-11-06 14:03:17

      כשראיתי על מה הפוסט הפסקתי לקרוא כי אני באמצע הספר הזה. אבל אני תקוע .משתעמם!!! לא יכול להמשיך לקרוא. מה קורה שם? כלום? אל תגידי!

      קורה שם הרבה מאד, משפחה של סוחרים מאודיסה הופכת לאחת המשפחות העשירות ביותר באירופה, והיא מחוסלת בשואה. אם זה כלום בעיניך ואם זה משעמם, למה להתענות? תפסיק לקרוא.

       

        6/11/12 16:42:
      נזכרתי ב "ביבר הזכוכית". סיפור על נערה שהיה לה אוסף של חיות קטנות מזכוכית. ראיתי את הסרט, לא קראתי את הספר ( נדמה לי שזה מבוסס על ספר, לא ממש בטוחה). וכבר שמעתי המלצות על הספר שאת ממליצה עליו. מקווה להגיע לזה באיזשהוא שלב.
        6/11/12 15:58:
      פוסט מושקע, יפה ומעניין תודה רבה
        6/11/12 14:03:
      כשראיתי על מה הפוסט הפסקתי לקרוא כי אני באמצע הספר הזה. אבל אני תקוע .משתעמם!!! לא יכול להמשיך לקרוא. מה קורה שם? כלום? אל תגידי!
        6/11/12 13:55:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-11-06 11:10:35

      בהחלט עוררת את סקרנותי.

      נהדר, אז קראי את הספר, בבקשה. לא תצטערי 

        6/11/12 13:54:

      צטט: ציפי.ק NLP 2012-11-06 07:54:47

      צילומים נפלאים תודה.

       לך, התודה

      בהחלט עוררת את סקרנותי.
        6/11/12 07:54:
      צילומים נפלאים תודה.
        6/11/12 07:04:

      צטט: יסינראל 2012-11-06 06:37:06

      אהבתי כל מילה שלך בפוסט וכל קישור של הספר לחיים האישיים שלך. לצערי, הצילומים בפוסט לא ניתנים לצפייה בסין. אני קוראת את הספר במנות קטנות של עיני ארנבת בשנת הדרקון.
      שושן

      נפלא שאת קוראת, ובענין הצלומים, אל תצטערי יתר על המדה, יש לי חברה טובה שטוענת, שהם מפריעם לה לקרוא. אז יש צדדים לכאן ולכאן. 

        6/11/12 07:02:

      צטט: face 2012-11-06 01:12:50

      אותי שכנעת. כולל בעניין 2 העותקים. עכשיו רק צריך למצוא זמן.. ואחרי הקריאה אחזור לעדכן, אבל כאמור לא יכולה להבטיח שזה יקרה בקרוב,

      תעשי זאת בלי להבטיח. העיקר שתקראי, אחר כך תברכי אותי, אבל בעיקר את דה ואל. 

        6/11/12 07:01:

      צטט: עמנב 2012-11-06 01:06:09

      אם הספר באמת נפלא כמו שאת מתארת, אכן חובה לקרוא. כל הכבוד שגם מירושלים הצלחת להפיק צילומים נפלאים, ולא רק מאינדונסיה. כל טוב, עמוס.

      חובה, עמוס, ומוטב שעה אחת קודם. הרבה זמן לא התלהבתי כך מספר. אני חושבת שמאז כשנתיים, מאז שקראתי את "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק , לא בעצם, מאז שקראתי את "הרהור על קילוף שעועית" של ויסלאב מישליבסקי. על ספרו של וולבק כתבתי, של מישליבסקי, אולי עוד אכתוב.

        6/11/12 06:56:

      צטט: Gitele 2012-11-05 23:23:40

      עוד אחד מהפוסטים הנפלאים שלך! אותי שיכנעת לרכוש ולקרוא את הספר. והצילומים- נ ה ד ר י ם בעצמם. תודה!!!

      תודה רבה. נפלא ששוכנעת - בכך שכרי.

      אגב, הצלומים כולם נעשו במצלמת נייד ישן. באור הנכון, המצלמה הזאת היא אוצר.

        6/11/12 06:37:
      אהבתי כל מילה שלך בפוסט וכל קישור של הספר לחיים האישיים שלך. לצערי, הצילומים בפוסט לא ניתנים לצפייה בסין. אני קוראת את הספר במנות קטנות של עיני ארנבת בשנת הדרקון.
      שושן
        6/11/12 01:12:

      אותי שכנעת. כולל בעניין 2 העותקים. עכשיו רק צריך למצוא זמן.. ואחרי הקריאה אחזור לעדכן, אבל כאמור לא יכולה להבטיח שזה יקרה בקרוב,

        6/11/12 01:06:
      אם הספר באמת נפלא כמו שאת מתארת, אכן חובה לקרוא. כל הכבוד שגם מירושלים הצלחת להפיק צילומים נפלאים, ולא רק מאינדונסיה. כל טוב, עמוס.
        5/11/12 23:23:
      עוד אחד מהפוסטים הנפלאים שלך! אותי שיכנעת לרכוש ולקרוא את הספר. והצילומים- נ ה ד ר י ם בעצמם. תודה!!!
        5/11/12 22:41:
      תודה רבה, בטוחה שתהני לקרוא הספר
        5/11/12 22:18:
      סקירה מרתקת של ספר מעניין. תודה לך על ההמלצה. טלי*
        5/11/12 21:03:

      צטט: רותי ... 2012-11-05 21:00:38

      תודה על סקירה וביקורת מענינת ..

       תודה על המחמאה, הספר הוא הענין

        5/11/12 21:01:

      צטט: עופר לבבי 2012-11-05 20:46:01

      נשמע מעניין- שווה קריאה. תודה רבה לך

        שווה גם שווה, תודה לך

        5/11/12 21:01:

      צטט: חני של הים 2012-11-05 20:06:23

      ממש מעורר את קצוות האצבעות לקרוא.

       אכן, מגרה לגעת

        5/11/12 21:00:
      תודה על סקירה וביקורת מענינת ..
        5/11/12 21:00:

      צטט: esther K 2012-11-05 18:25:23

      ספר מעניין. תודה על ההמלצה.

       אם תקראי, בוודאי תהני

        5/11/12 20:59:

      צטט: יצחק. ב 2012-11-05 18:12:29

      צילומי ירושלים מקסימים
      מצטרף לתקוותך/איחולייך:
      ולו רק תשמור עלינו...

       תודה לך, אמן ואמן

        5/11/12 20:58:

      צטט: דליהו 2012-11-05 17:58:34

      נישמע כמו ספר מרתק שכדאי לקרוא על אומנות,היהודי הנודד,אהבה ודברים אחדים,,,סחפת אותי.תודה על ההמלצה אחפש ואקרא.:}

       תודה רבה, בוודאי תהני

        5/11/12 20:57:

      צטט: הלנה היפה 2012-11-05 19:48:44

      ואחרי כל התגובות שפלאי האתר הכפילו ושילשו וריבעו - את מפליאה לצלם! מחקתי שתים עשרה תגובות מכופלות ולא נותר לי אויר בריאות, אשוב להמשיך למחוק גם מחר!

      גם אני מחקתי, כך שלא נותרה לך עוד עבודה.

      תודה רבה 

        5/11/12 20:56:

      צטט: הלנה היפה 2012-11-05 17:51:56

      אלאונורה יקירתי, לפני שאני מכתירה את הספר, לפני הכל, המספרת על הספר היא ענקית! מפילה עלי במכה אחת תעלומה: "האם באמת קודם קראה ורק אחרי שסיימה החליטה לכתוב על הספר?" והרי הציטוטים הרבים מתוכו, אם סיימה את הקריאה, איך הצליחה למצוא את המשפטים המדויקים האלה, ואם העתיקה במהלך הקריאה, מדוע לספר לנו שהתלבטה אם לכתוב על הספר או החליטה במהלך הקריאה? וזו בעיני תעלומה לא פשוטה. בהחלט עושה קושי שהספר לא לקריאה, ומה על הצער שאיצער על שסיימתי לקרוא. לי אישית כנראה שלא תהיה בעיה בנידון, הספר פשוט ינדוד לאותו מדף קדמי המיועד לספרים שדחוף לקרוא בשנית או בשלישית, ולא אגלה אם אי פעם אני מגיעה לכך. אכן כן, יש אצלי מדף כזה. אך לי הספר הזה ימתי ין היות ואינני קוראת בתקופות שאני כותבת - וזו עת כתיבה, לא של ציור. תודה על האצבעות האוהבות שלך שדפשפו בספר, העבירו את העמודים לאט לאט. אכן שווה קריאה, אך מתין לי.

      לאה, הנה פתרון התעלומה. כשאני קוראת ספר, כל משפט שמוצא חן בעיני, אני מסמנת. צריכה לראות את הספרים שלי. ככל שיש יותר סמונים, כך הספר נהיה מועמד רציני יותר לכתיבה.לא זכור לי, שכתבתי על לבטים בענין הכתיבה עליו.

      הספר הזה ימיתין לך בשקט, עד שיגיע זמנו בינתיים .כתבי, כתבי, יקירה.

        5/11/12 20:46:
      נשמע מעניין- שווה קריאה. תודה רבה לך
        5/11/12 20:45:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-11-05 16:56:56

      Great

      תודה רבה 

        5/11/12 20:45:

      צטט: קביאר 2012-11-05 15:10:14

      סיימתי אותו לפני חודש ומאז הוא לא עוזב אותי. אני מקווה בשבילך שקראת אותו באנגלית כי השפה שלו נהדרת כל מילה יושבת במקום. אני עדין זוכרת משפטים שלמים, רואה את הדמויות והמקומות, מריחה את הריחות ומצטערת שלא הכרתי חלק מן הדמויות באופן אישי. זה ספר מושלם. ללא ספק הטוב ביותר שקראתי ב6-7 שנים האחרונות

       

      שמחה שקראת. קראתי דוקא בעברית, אבל התרגום טוב, על כל פנים לא היו צרימות 

        5/11/12 20:06:
      ממש מעורר את קצוות האצבעות לקרוא.
        5/11/12 19:48:
      ואחרי כל התגובות שפלאי האתר הכפילו ושילשו וריבעו - את מפליאה לצלם! מחקתי שתים עשרה תגובות מכופלות ולא נותר לי אויר בריאות, אשוב להמשיך למחוק גם מחר!
        5/11/12 18:25:
      ספר מעניין. תודה על ההמלצה.
        5/11/12 18:12:

      צילומי ירושלים מקסימים
      מצטרף לתקוותך/איחולייך:
      ולו רק תשמור עלינו...

        5/11/12 17:58:
      נישמע כמו ספר מרתק שכדאי לקרוא על אומנות,היהודי הנודד,אהבה ודברים אחדים,,,סחפת אותי.תודה על ההמלצה אחפש ואקרא.:}
        5/11/12 17:51:
      אלאונורה יקירתי, לפני שאני מכתירה את הספר, לפני הכל, המספרת על הספר היא ענקית! מפילה עלי במכה אחת תעלומה: "האם באמת קודם קראה ורק אחרי שסיימה החליטה לכתוב על הספר?" והרי הציטוטים הרבים מתוכו, אם סיימה את הקריאה, איך הצליחה למצוא את המשפטים המדויקים האלה, ואם העתיקה במהלך הקריאה, מדוע לספר לנו שהתלבטה אם לכתוב על הספר או החליטה במהלך הקריאה? וזו בעיני תעלומה לא פשוטה. בהחלט עושה קושי שהספר לא לקריאה, ומה על הצער שאיצער על שסיימתי לקרוא. לי אישית כנראה שלא תהיה בעיה בנידון, הספר פשוט ינדוד לאותו מדף קדמי המיועד לספרים שדחוף לקרוא בשנית או בשלישית, ולא אגלה אם אי פעם אני מגיעה לכך. אכן כן, יש אצלי מדף כזה. אך לי הספר הזה ימתי ין היות ואינני קוראת בתקופות שאני כותבת - וזו עת כתיבה, לא של ציור. תודה על האצבעות האוהבות שלך שדפשפו בספר, העבירו את העמודים לאט לאט. אכן שווה קריאה, אך מתין לי.
        5/11/12 16:56:
      Great
        5/11/12 15:10:
      סיימתי אותו לפני חודש ומאז הוא לא עוזב אותי. אני מקווה בשבילך שקראת אותו באנגלית כי השפה שלו נהדרת כל מילה יושבת במקום. אני עדין זוכרת משפטים שלמים, רואה את הדמויות והמקומות, מריחה את הריחות ומצטערת שלא הכרתי חלק מן הדמויות באופן אישי. זה ספר מושלם. ללא ספק הטוב ביותר שקראתי ב6-7 שנים האחרונות
        5/11/12 14:53:

      צטט: mezra 2012-11-05 14:45:20

      פוסט מעניין , מרתק ומושקע - יישר כח - אשתדל לקרוא את הספר

       תודה רבה, תהנה מכל רגע

        5/11/12 14:45:
      פוסט מעניין , מרתק ומושקע - יישר כח - אשתדל לקרוא את הספר

      ארכיון

      פרופיל