| בחדר היה קר,כול כך קר עד שיכולתי לשמוע את נקישות השיניים מדקלמות שיר ישן.שמיכה ועוד שמיכה, כלום!הקור המשיך ומצב הניוון אליו נכנסתי רק גרם לתחושת הקור להתעצם.הייתי חייב לצאת, לא משנה שבחוץ יש גשם, סופות ורוח שרק מחכה לך שתצא,הרי לא יכול להיות שבחוץ קר יותר!.ואכן בחוץ חיכתה הרוח, והזמינה את חברתה סופה לההצטרף למסע ההתעללות בגופיאותו גוף ששכח מה זה להתמודד עם אתגרים אמיתיים, הגוף שמעדיף את חום השמיכהעל חום הפנימי שבו.ובאמת היום בחוץ חם יותר, ואת הרוח כבר למדנו לרסן, הסופה הפכה למלטפתוהגשם הפך למקור מים חיים.ועכשיו שכבר חם בחוץ, נשאר למצוא את החום שחסר בפנים, והחום הזההוא לא יותר פשוט, כי החום הזה צריך למצוא אותך לא פחות משאתה צריך למצוא אותו |