כותרות TheMarker >
    ';

    הוראה וחיים: אהבה אמונה אמת

    שיחות עם תלמידים, התמודדות עם נטייה לגזענות או לסטריאוטיפיות, חינוך לחשיבה עצמית, הנחלת האמונה בטוב, עקרונות יישומיים מעשיים של דרך חינוכית המבוססת על אהבה (אהבת אדם, אהבת טבע, אהבת הטוב) אמונה (אמונה בטוב, אמונה בשינוי) אמת (גם החזון האוטופי ביותר צריך להיות מעוגן במציאות, בעובדות, בניסיון חיים).

    0

    לחצות את נהר הסלעים

    9 תגובות   יום שני, 5/11/12, 19:10

     

    להיות דחוי, לקבל מהסביבה תחושה שאתה שווה פחות - שלום עליכם חוזר וחודר למקום הזה בכתביו. חווית השונות המתוארת אצלו מורכבת מכמה רבדים, שהרי גיבוריו הם שונים מבין ה-אחרים, כלומר מבין היהודים - בעצמם לא רצויים, נידונים לשנאה ולחשדנות בין אם על היבּדלותם ובין אם על ניסיונותיהם להידמות לחברה שמסביבם.

     

    בנקודה זו ראוי להזכיר ששלום עליכם היה תומך נלהב בהרצל ובציונות, ואף הרבה לכתוב על כך. חלק מכְּתביו בנושא זה כונסו בספר בשם "מדוע צריכים היהודים ארץ משלהם", ובו מצאתי את הסיפור הבא, סיפורו של משה שחצה את הסמבטיון.

     

    *******************************


    מי שבקיא במקורות היהודיים שמע אולי על הנהר סמבטיון, נהר שבו זורמים חולות, סלעים ואבנים. מעבר לנהר הזה שוכנים, לפי המקורות, עשרת השבטים, ולפי אחת המסורות – קהילת היהודים האדמונים. הם אינם יכולים לעבור את הנהר, מכיוון שהנהר סוער בימות החול (תרתי משמע??) ושוקט בשבת בלבד. אבל בסיפור הזה יהודי אדמוני אחד מצליח, לא ברור איך, לחצות את הנהר ולצאת אל העולם.

       

    האחד הזה – שמו משה. פשוט כך. כבר בתחילת הקריאה משהו כאן בלט לי... "משה" זה הרי שם רגיל, ו... כל אחד מחובבי שלום עליכם בטח לא מאמין: שם רגיל? שם שהוא רק מילה אחת?? אצל שלום עליכם??? מה, אין לו שום כינוי? סתם משה, בלי תיאור מפורט של כל המוזרויות שלו, בלי לתאר את ההעוויות שהוא עושה כשהוא צוחק או את ההתעוותויות בקול שלו כשהוא שר, בלי כינוי שמעיד על משהו חריג? לי, לפחות, זה היה רמז ברור שיש לנו כאן עסק עם מישהו אחר.

      

    משה מגיע בטעות לקהילה של יהודים, שהיא שונה מאוד מקהילתם של היהודים האדמונים. כל מנהגי הקהילה ואורח החיים בה תואמים את חזונו של הרצל, כפי שהוא מוצג ב-"מדינת היהודים", ושונים מאוד מאורח חייהם של היהודים האדמונים, שאינו שונה מאורח החיים בקהילות היהודיות במזרח אירופה, כפי שהוא מתואר בספריו האחרים של שלום עליכם.

     

    משה מתקבל בברכה בקהילה החדשה, וכבר עובדה זו אינה מובנת בעיניו. ברור לַכּל שהוא שונה מהם. הוא אינו פוסק מלהביע תמיהה על מנהגיהם המוזרים – איך זה שהבעל מתייחס לאשתו כאל שווה לו? איך זה שלא מכּים את הילדים, ובכל זאת הם בסדר? איך זה שיש עצים וצמחיה ברחובות? איך זה שבְּעת האסיפה הכללית כולם מקשיבים איש לרעהו? איך זה יכול להיות, שכאשר מיליונר ממקום רחוק מציע להם סיוע, הם שוקלים את הצעתו, בוחנים את האינטרסים שלו ואת דרישותיו, ולבסוף מחליטים לדחות אותה? יהודים שאינם מבטלים את עצמם לחלוטין בפני הגביר – מי שמע על דבר כזה! "אצלנו," הוא מנסה להסביר ליהודים המשוגעים הללו, "זה לא כמו אצלכם. אנחנו..."

      

    אבל רגע – מיהם ה-"אנחנו" האלה? הרי במהלך הסיפור משולבים זיכרונותיו של משה, ובהם מתברר שהוא היה בודד מאוד בקהילת היהודים האדמונים. לא שֶׁשָּׂנְאוּ אותו. לא שהתרחקו ממנו. אבל גם לא... משה לא יודע בדיוק מה לא.

      

    גם היהודים המשוגעים רואים את משה כמוזר, אבל נדמה שאין הדבר אכפת להם. הם אינם מתייחסים אליו באופן משפיל. הדברים שהוא אומר מצחיקים אותם, אך אין הדבר גורם להם להקניט אותו, להתבדח על חשבונו או לבעוט בו. והוא אינו מצליח להבין זאת.

     

    משה פוחד. טוב לו בעולם החדש הזה, הכול רק טוב, ואוהבים אותו, אבל... העולם החדש הזה אינו בטוח. בעולמו הישן היה לו תפקיד ברור. וכאן? מי יודע למה עלולים לצפות ממנו...

     

    משה בורח. אמנם איש אינו מחזיק אותו בכוח, אך נדמה שעובדה זו אינה עולה בדעתו. בדרך בלתי מוסברת הוא חוצה שוב את הסמבטיון וחוזר אל היהודים האדמונים. הוא מנסה לספר על הנפלאות שראה, כמה שהיהודים ההם מוזרים, לא "כמונו"... אבל – איש אינו מייחס חשיבות לדבריו. ובסופו של דבר, משה חוזר לאותו מצב שהיה בו בתחילת הסיפור.

     

     ********************************

     

    מה שהטריד אותי כשקראתי את הסיפור, זה – איך משה בכלל הצליח לעבור את נהר הסלעים, ועוד פעמיים. מדוע שלום עליכם לא טרח לתת הסבר לכך, אפילו ברמז? תחילה חשבתי שזה פגם בסיפור, חור בעלילה. אבל היום, בעקבות עבודתי עם ילדים ומבוגרים, דווקא ההימנעות של שלום עליכם מלהסביר זאת עולה בקנה אחד עם השקפת עולמי לגבי היכולת שלנו לחולל שינויים בחיים שלנו.

     

    בואו נשאל את עצמנו: האם המקום/המצב שבו אנו נמצאים, הוא באמת המקום הטוב עבורנו? האם הדרך שבה אנו מתנהגים כלפי עצמנו, כלפי היקרים לנו וכלפי הסביבה בכלל, היא אכן הדרך הטובה, שגורמת שמחה וטוב לנו ולזולתנו?

     

    אם כן –  בואו נישאר במקום הזה. ואם לא – בואו ננסה לזהות מה מפריד בינינו ובין המקום הטוב באמת, שבו נהיה מאושרים באמת, אנו ויקירינו. האם אנו באמת רוצים לעבור את הסמבטיון הזה? ייתכן שלא, כמו היהודים האדמונים. אבל אם כן – איננו זקוקים לשום קסם ולשום דרך פלאית. המעבר עצמו, זאת אני יכול להבטיח נאמנה, אינו קשה. אבל להישאר במקום הטוב – זה, למרבה הצער, קשה. המקום הטוב יותר יכול להתגלות כקשה ודורשני יותר, והפיתוי לחזור למקום הרע והנוח – חזק ביותר.

     

    חלק מאיתנו יזדקקו לתמיכה ולליווי – אם בשלב ביסוס הרצון לשינוי והאמונה שאנו אכן מסוגלים לכך, ואם בשלב ההגעה למקום הטוב וההישארות בו. אני באופן אישי עברתי את נהר הסלעים הפרטי שלי כמה פעמים, הלוך וחזור, עד שהגעתי למצב שבו מה שמניע אותי זה בעיקר להיטיב עם הסובבים אותי, ומתוך כך גם עם עצמי. ומי מכּם שרוצה בכך עבור עצמו או עבור היקרים לו – מוזמן לפנות אליי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/13 11:19:

      צטט: מרב 1956 2013-01-02 09:57:44

      צטט: מרב 1956 2013-01-02 06:47:40

      אכן לערוך שינוי בחיים, לא קל ודי מפחיד.

      האזנתי לא מזמן לסיפור-קלטת יפני

      הוא דומה לסיפורו של משה.


      על תנאי

      אקירה יושימורה

       

      תודה, אני אחפש את הספר הזה.

        2/1/13 15:16:

      צטט: liordagan 2013-01-02 11:02:18

      צטט: מרב 1956 2013-01-02 06:47:40

      אכן לערוך שינוי בחיים, לא קל ודי מפחיד.

      האזנתי לא מזמן לסיפור-קלטת יפני

      אינני זוכרת את שמו.

      אך הוא דומה לסיפורו של משה.

      אשוב הנה לציין את השם , יותר מאוחר.

       

      בהחלט... רק אוסיף, כי אני תמיד מפקפק האם לכנות זאת "שינוי", כי למעשה מדובר בחזרה למי שאתה באמת. המצב הקודם, גם אם שהינו בו עשרות שנים מחיינו - זה היה שינוי לרעה.

       ה"אני באמת" משתנה. הוא לא סטטי כמו חומר. אז באמת השינוי אינו גדול אך כל יום ה"אני באמת" , שונה. במקצת

        2/1/13 11:02:

      צטט: מרב 1956 2013-01-02 06:47:40

      אכן לערוך שינוי בחיים, לא קל ודי מפחיד.

      האזנתי לא מזמן לסיפור-קלטת יפני

      אינני זוכרת את שמו.

      אך הוא דומה לסיפורו של משה.

      אשוב הנה לציין את השם , יותר מאוחר.

       

      בהחלט... רק אוסיף, כי אני תמיד מפקפק האם לכנות זאת "שינוי", כי למעשה מדובר בחזרה למי שאתה באמת. המצב הקודם, גם אם שהינו בו עשרות שנים מחיינו - זה היה שינוי לרעה.

        2/1/13 09:57:

      צטט: מרב 1956 2013-01-02 06:47:40

      אכן לערוך שינוי בחיים, לא קל ודי מפחיד.

      האזנתי לא מזמן לסיפור-קלטת יפני

      הוא דומה לסיפורו של משה.


      על תנאי

      אקירה יושימורה

        2/1/13 06:47:

      אכן לערוך שינוי בחיים, לא קל ודי מפחיד.

      האזנתי לא מזמן לסיפור-קלטת יפני

      אינני זוכרת את שמו.

      אך הוא דומה לסיפורו של משה.

      אשוב הנה לציין את השם , יותר מאוחר.

       

        27/12/12 00:47:

      צטט: ™Success Master 2012-11-07 18:07:38

      סיפור מקסים. החיים הם תנועה מתמשכת. זרימת המים בנהר כמו בחיים - תנועה (מים עומדים מצחינים). בהצלחה.

       

      תודה רבה, אהבתי את הדימוי. 

        9/11/12 08:21:

      צטט: א ח א ב 2012-11-06 10:46:15

      "המקום הטוב יותר יכול להתגלות כקשה ודורשני יותר, והפיתוי לחזור למקום הרע והנוח – חזק ביותר." ככה זה:)

       

      אחאב תודה על התגובה

        7/11/12 18:07:
      סיפור מקסים. החיים הם תנועה מתמשכת. זרימת המים בנהר כמו בחיים - תנועה (מים עומדים מצחינים). בהצלחה.
        6/11/12 10:46:
      "המקום הטוב יותר יכול להתגלות כקשה ודורשני יותר, והפיתוי לחזור למקום הרע והנוח – חזק ביותר." ככה זה:)

      ארכיון

      פרופיל

      liordagan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין