הבחירות בארה"ב כבר החלו, שלנו בקרוב, וזוהי שעתם היפה של הסטטיסטיקאים ועורכי הסקרים.

הוותיקים שביניכם זוכרים בוודאי סקר מסוג אחר- אותו מבחן שנערך בזמנו לתלמידי כיתות ח' ושהטיל את אימתו על כולנו.

אבא  נגע לי בכתף ותוך שנייה התעוררתי. "אני סומך עליך," אמר.

"אני אצליח," אמרתי כמו מתוך שינה וניערתי מעלי את שמיכת הנוצות הלבנה.

"אני בטוח בכך," אמר אבא, "ואמא הכינה לך היום משהו שאתה אוהב."  

שתיתי במהירות את הקקאו החם ואכלתי שתי פרוסות לחם שחור עם גבינה לבנה, פלפל ירוק וביצה  קשה.

אחרי הארוחה הגישה לי אמא דייסת סולת שהמתיקה בשתי כפות גדושות של ריבת תפוזים.

"זה בשביל שיהיה לך כוח," אמרה, ואני חיסלתי את הצלחת בפחות מדקה.

שעה אחר כך כבר ישבתי בבית הספר, קראתי בעיון שאלה אחר שאלה, וסימנתי איקסים במשבצות המתאימות. מבחן הסקר לכיתות ח' נערך באותן שעות בכל בתי הספר העממיים בארץ.

מלבד האנגלית, שחצי מהאיקסים שם ניחשתי, ידעתי הכול, ורק בשאלה אחת על ארכימדס לא הייתי בטוח. מַניה, המורה לטבע, אמרה שהתשובה שלי נכונה, אבל חַוה המחנכת חשבה שההפך הוא הנכון.

שַלוה אמרה שבעניין ארכימדס המורה לטבע נחשבת יותר מהמחנכת, וחצי מהכיתה צעקו "יש" והניפו את הידיים למעלה. בתיה סיפרה שבני עדות המזרח מקבלים תוספת של חמישה אחוזים לציון ושזה בדוק, כי אח שלה מפקח במשרד החינוך והוא אמר לה. ברור ששמחתי לשמוע את זה, אבל באותו רגע קצת ריחמתי על כל האשכנזים.

חודשיים אחרי המבחן נכנסה המחנכת לכיתה עם חיוך קצת עצוב על הפנים, קראה בשמות של שלוה ובתיה וביקשה מהן לגשת למנהל. נורא התפלאנו, כי הן היו התלמידות הכי שקטות והכי חרוצות בכיתה. אחרי כמה רגעים הן חזרו עם חיוך רחב על הפנים ומעטפה קטנה ביד, סיפרו לנו שעברו את הסקר, ואמרו לסימה ולנחום לגשת למנהל.

המורה אמרה שהגיעו רק תוצאות חלקיות ושיעברו כמה שבועות עד שיגיעו כל התוצאות, אבל כל הכיתה כבר יצאה לחצר.

וכך זה נמשך – בכל פעם חזרו שניים עם מעטפה ביד וחיוך שמילא להם את כל הפרצוף וקראו לשניים נוספים.

"אני לא מבין אותך," אמרתי למיכה מוסקוביץ', שבכל פעם שלא קראו בשם שלו בָּעט בעץ האורן המסכן, "המורה אמרה בפירוש שהגיעו רק תוצאות חלקיות."

"היית תמים ותישאר תמים," הוא אמר. "חוץ מזה, לך אין מה לדאוג ואתה יודע טוב טוב למה." 

כבר לא היה לי אכפת לקבל את התוצאות רק בסיבוב השני, אבל כשיעל חזרה מהמנהל חצי בוכה חצי צוחקת וקראה בשם שלי ושל רמי, טסנו כמו טיל ותוך שנייה נכנסנו אליו למשרד.

הוא לחץ לנו את היד, הושיט לנו את המעטפה ואמר לנו לקרוא למיכה מוסקוביץ' ולציון ארץ קדושה.

כמעט כל התלמידים שקיבלו מעטפה הלכו הביתה. רפי ג'ירסי ועוד שלושה בנים שלא קראו להם הלכו לקצה החצר, התיישבו על הגדר של בית הספר ודיברו ביניהם בלחש.

בתיה ואני ניסינו להרגיע את תמי וזהבה שבכו בלי הפסקה, ומיכה מוסקוביץ' היה מבואס אפילו שגם הוא עבר, כי לא קיבל את המעטפה שלו ביחד עם שלוה או לפחות ברביעייה הראשונה.

"וזה שקיבלת לפָני," כך הוא זרק לי, "זה רק בזכות החמישה אחוזים בונוס שחילקו לכם."