0
בשגרה של עבודה ובאמצע היום, התבשרתי מאחי שחברה טובה שלנו עברה תופת. שמעתי ממנו את שמה, שמעתי את שם הילד, ושמעתי "תבע בבריכה". הילד לא יותר משנתיים, שכנראה זחל לבדו ונפל פנימה לבריכה שבחצר הבית. ממה שאחי ידע לספר לי, הילד כבר היה כמה דקות במים, 5-6 דק' אחרי חיפוש מוטרף בבית מצאו אותו צף וכחול וללא נשימה. מסתבר שהמקום הראשון שחיפשו בו היה בבריכה, ומשום מה לא ראו אותו. איך אפשר?!! מטורף ממש... אבל אני לא אשפוט את החברה האהובה שלי, כי אני יודעת שבמצבי סטרס קיצוניים ניתן גם לא להשים לב. אני יודעת את זה מניסיון. צוות מד"א הגיע במהירות והודיע שאין דופק לילד, דקות ארוכות שנאבקו בניסיון להחיותו. בסופו של דבר ולשמחת כולנו הילד ניצל. כרגע הוא נאבק על חייו, טרם יודעים מה יהיה מצבו אם יתאושש מכך, אחד מהתרחישים שנתנו הרופאים זה שמשום אי הספקת חמצן למוח הילד ישאר צמח. אני יושבת בשניידר עם הנייד על הרגליים. שומעת ילדים קטנים בוכים, רואה הורים שמחזיקים ילד, חולה או כואב אבל מחזיקים בו שומעים אותו יודעים איך לדבר אליו וכמה קשה תחושת החוסר אונים שאז אתה שומע שקט ולא יודע, פשוט לא יודע מה יהיה...
מונה כואבת בלילה הזה, מחזיקה אצבעות להורים היקרים והאהובים ומתפללת שיהיה טוב..
|