כותרות TheMarker >
    ';

    לקרוא

    האדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל

    20 תגובות   יום שבת, 5/1/08, 10:44

    האדם מחפש משמעות הוא ספר דחוס. ספר שאיני יכולה לסווג לקטגוריה כלשהי. חלקו הגדול של הספר מספר את קורות המחבר במחנות הריכוז בשנות מלחמת העולם השנייה. לי היה מאד קשה לקרוא אותו. דמעות מפריעות לקריאה. אבל גם בחלק זה מביא פרנקל את ה"אני מאמין" שלו שנפרש בחלקו השני של הספר – שאדם שמוצא משמעות בקיומו יוכל לחיות בכל מצב. וכשלא יוכל – ימות באופן משמעותי. התורה שפיתח, הלוגותרפיה, גורסת שהשאיפה לפשר היא הכוח המניע הראשוני של האדם.

    הדברים יכולים להיראות מאד פשוטים כשאני קוראת אותם בחדר החם המוגן מגשם כשלידי כוס תה. אבל הוא חשב עליהם שם. בקור ברטיבות וברעב. באי הידיעה אם ישרוד את השבוע ומה עלה בגורל האהובים עליו. בסמיכות הנוראית לרוע יומיומי. למוות. לאובדן הצלם. פירמידת הצרכים של מסלו שנראית כה הגיונית במבט אקדמי התהפכה.

    לא אצטט דבר. הספר אינו כתוב בשפה פיוטית שמעודדת לכך. וכולו פיוט לאדם המוצא פשר ומשמעות במעמקים. ואין שם מילה על האדם שנגש והרג. מה המשמעות שמצא הוא במעשיו.

    ומה פשר זה?

    פרנקל מונה שלוש אפשרויות: עשיית מעשה (יצירה), התנסות בחוויה של ערך (אהבה), וסבל (מיצוי הגורל). לא קראתי את הספרים המקצועיים שלו ולא אתיימר להרחיב על מילים ספורות אלו. מהדברים שהוא כותב בספר ברור שהוא התנסה בשלושתם בגוף ובנפש.

    וכל אחד בוחר... באחד מחמשת הספרים בטרילוגיה המפורסמת של דוגלס אדאמס (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה וכו'), אני לא זוכרת איזה, מסופר על יצור שנטל על עצמו את המשימה להעליב כל אחד מתושבי היקום לפי סדר אלפביתי. גם זו משמעות.

    (ומה המשמעות של הקריאה? והכתיבה עליה?)

     

    +++

     

    אני כותבת את התוספת הזו בעקבות מייל שקיבלתי שמציין כי הקישור שעשיתי בפוסט ל"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" צורם, ויכול לפגוע באנשים. קישור של ספר מצחיק לספר העוסק בזוועות מחנות הריכוז.

    התלבטתי אם פשוט להוריד את הפיסקה, והחלטתי שלא. הייתה סיבה לכך שהיא נכללה. ולא היה שום רצון לפגוע. אז החלטתי לנסות להסביר.

    אני מכירה את הספר "האדם מחפש משמעות" יותר משלושים שנה. במהלך השנים האלו קראתי אותו הרבה פעמים. כמו שקורה לי עם כל הספרים שמשמעותיים לי. כל פעם קראתי את אותו הספר והוא כל פעם היה שונה לי. אותן המילים דיברו אלי דברים שונים.

    בפעם הראשונה שקראתי אותו הוא היה עבורי ספר שמדבר על השואה. מדבר את הזוועה מבפנים. בתור בת עשרה (וגם עכשיו) לא יכולתי לתפוש את המספר שישה מיליונים. אבל סיפור של אדם אחד נכנס פנימה.

    ועכשיו אני קוראת אותו כספר התופס את מהות האדם. כי אדם אינו מאופיין על ידי היותו בעל שתי ידיים ושתי רגליים וראש ויכולת לדבר וללמוד. מהות האדם שנשמרת גם במצבים הקיצוניים ביותר. וכשהיא נשברת נעלם גם האדם.

    הספר תופס ואני לא תופסת. יכולה רק לכתוב פה מילים. שאומרות כי לחיי אדם יש פשר אך ורק אם הוא מוצא בהם משמעות. והחלפתי את המילה מהות במילה משמעות של פרנקל ולא שיניתי דבר. אבל כן השתנה משהו: המילה מהות נשמעת אוניברסלית וכללית. כאילו יש "מהות אנושית" כלשהי שמשותפת לכולם. גם בזה אני מאמינה. אבל מה שמלווה כל אדם בחיים האישיים והפרטיים שלו היא המשמעות האישית שהוא נותן לדברים. איש אחד יכול להחליט שהמשמעות שלו היא לגדל את ילדיו באופן הכי טוב שהוא יכול. איש אחר יכול לרצות לתרום לאנשים שפחות שפר עליהם מזלם, בעיר, בארץ או בעולם. שלישי יכול להחליט שהוא רוצה להעליב את כולם.

    המשמעות היא פרטית. המשמעות שנותן אדם לדבר הרבה פעמים לא תהיה מובנת לאדם אחר. ומה שנחוץ מקרובים/חברים אינו הבנת המשמעות אלא הבנת קיומה והצורך בה. מתן האפשרות. גם לדברים שנראים מצחיקים או סתמיים. הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות לאדם היא להגחיך את הדברים המשמעותיים לו.

    המשמעות דרושה כדי לחיות.

    וגם הצחוק.

    אבל אם הקטע עדיין פוגע במישהו שקורא עכשיו – אנא כתוב לי. ואני אוריד את הפיסקה. היא לא שווה פגיעה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/09 16:33:


      ויקטור פרנקל מצטט בספרו את ניטשה שמסביר שאם יש לך מטרה בחיים,

      תוכל לשרוד כל דבר בדרך אליה.

       

      חיינו נטולי טעם ללא משמעות, ללא פשר.

      החיים כל כך מורכבים שחובה עלינו להכניס לתוכם טעם, אולי טעמים, שכן אחרת

      מה הטעם? מה התכלית? לשם מה הכל?

       

      כמעט כל תיאוריה מתבססת על בטן שבעה, לשם כך היא רק תיאוריה שתיבדק עם הזמן

      ואולי אף תעמוד במבחנו.

      פרנקל בנה אותה מתוך בטן רעבה וזוהי גדולתו.

       

        12/5/09 13:49:

      צטט: קוראת 2008-01-05 17:36:25

      תודה לך.

      אתה מכיר אותו רק מהספר הזה, או מעוד?

      שלום איילת,

       

      פראנקל כתב ספרים רבים, וביניהם 'הזעקה הלא-נשמעת למשמעות', 'האל הלא-מודע' ו'השאיפה למשמעות', והוא ידוע במיוחד כפסיכותרפיסט מן הגישה האקזיסטנציאלית, שפיתח את גישת הלוגותרפיה.

       

      להתראות,

       

      דרור

       

        21/9/08 00:30:


      ספר נפלא שקראתי - "המלתחה הגדולה" של רומן גארי, מדבר (בצורת רומן ולא ספר עיון) בדיוק על אותה משמעות שאדם נותן לחייו, עליה מדבר ויקטור פרנקל.

      מומלץ בחום!

        26/8/08 19:33:

      אסנת

       

      אני שמחה שהגעת לכאן, ומסכימה (כמובן) עם כל מה שכתבת, וגם עם מה שליאור כתב (ועושה בעצמו).

      ויש הרבה משמעויות ראויות. ויש משמעויות שניתן לשתף.

       

      אסיים לפני שאכתוב דברים כבדים מדי...

       

       

       

       

        20/8/08 14:19:

      ובאשר למשמעות.

       

      משמעות היא, לדעתי,  כל דבר שמתוך מחשבה, מודעות והתכווננות גמורה החלטת שהוא הלוז של חייך. "כשיש לך בשביל מה תוכל לשאת כל איך" , מצטט פרנקל את ניטשה (נדמה לי) בספר. אצל פרנקל זכרון אשתו והתשוקה להתאחד איתה בשנית, היו הטעם לחייו והסיבה למאבק ההשרדות ההרואי שניהל. מכאן גם שאב את הכוח לסייע לאסירים האחרים. וכמו שכתב ליאור, לעיל, עזרה לאנשים היא בהחלט משמעות ראויה לחיים.

        20/8/08 14:01:

      הערה לנושא ההומור:

       

      דווקא פרנקל עצמו ב'אדם מחפש משמעות' עומד על כוחו של ההומור במצבי מצוקה. הוא מספר בדיחה נהדרת (ואני מצטטת מהזכרון) של חברו באושוויץ שהצביע על אחד מהיודנרייט ואמר: "אצלנו בעיר הוא היה סתם עורך דין (נדמה לי) תראה עכשיו איזה קידום הוא קיבל"...

       

      והומור שחור זה הכי אחי.

        2/8/08 21:33:

      צטט: erezgo 2008-08-01 01:53:32

      גם אני התגלגלתי לכאן איכשהו...(מקרי?)

      סיימתי לקרוא אותו בשנית לא מזמן. הפעם הראשונה היתה בתיכון. המנהל העניק לנו אותו לרגל סיום התיכון.

      כמוך - אז הבנתי רק את סיפור המעשה, סיפור של הישרדות בנורא שבזוועות.

      הפעם הוא נכנס ממש עמוק... (ובמיוחד בחלק השני המדבר על הלוגותראפיה)

      גם אני חושב שהשאיפה לפשר היא אבן יסוד בחיינו שבלעדיה נרגיש תחושה של החמצה שתלווה אותנו כל חיינו.

      קשה שלא להשליך הספר על חיינו אנו - "מה משמעותנו בחיים אלה?" , "האם אני מבין את תפקידי הייחודי בעולמנו זה"?

       

      ממש ספר חובה.

       

      ארז

      מקרי או לא... אני שמחה שהתגלגלת, ומסכימה עם כל מילה.

      באופן מקרי (או לא...) קראתי אתמול את הספר "ההרצאה האחרונה" של רנדי פאוש, אחרי שבאופן לא מקרי קיבלתי הרבה הפניות מחברי להרצאה האחרונה עצמה ביוטיוב, ולא צפיתי בה. מצאתי בספר דוגמא לאדם שמצא משמעות שאפילו ניתן לבטא. היום גם צפיתי בהרצאה. (קישור, אם מעניין אותך, ניתן למצוא ב-www.thelastlecture.com).

      הוא מת לפני שבוע. אבל קודם הוא חי.

      שיהיה לך שבוע טוב.

       

        1/8/08 01:53:

      גם אני התגלגלתי לכאן איכשהו...(מקרי?)

      סיימתי לקרוא אותו בשנית לא מזמן. הפעם הראשונה היתה בתיכון. המנהל העניק לנו אותו לרגל סיום התיכון.

      כמוך - אז הבנתי רק את סיפור המעשה, סיפור של הישרדות בנורא שבזוועות.

      הפעם הוא נכנס ממש עמוק... (ובמיוחד בחלק השני המדבר על הלוגותראפיה)

      גם אני חושב שהשאיפה לפשר היא אבן יסוד בחיינו שבלעדיה נרגיש תחושה של החמצה שתלווה אותנו כל חיינו.

      קשה שלא להשליך הספר על חיינו אנו - "מה משמעותנו בחיים אלה?" , "האם אני מבין את תפקידי הייחודי בעולמנו זה"?

       

      ממש ספר חובה.

       

      ארז

        2/7/08 00:39:


      הי,

      איכשהו הגעתי לפוסט שלך...למזלי. מזדהה מאוד עם דברייך. קראתי את הספר רק לאחרונה, הוא מאוד ריגש אותי בדומה למה שאמרת על מהות האדם. ללא ספק יצירת מופת. גירה אותי לקרוא עוד ספרות מהתחום. כתבתי על כך פוסט. את מוזמנת לבקר.

       

      מתי

        10/4/08 18:38:

      חיפשתי היטב, ולא מצאתי ממה יש להיפגע.

      משמעות היא משמעות.

       

      את כותבת נפלא!~

        17/2/08 12:26:

      (כותרת התגובה שלי יכול להיות מפרנקל לזוהר & מרשל...)

       

      קראתי את הספר של ויקטור פרנקל כשהייתי בת 17...

      במסגרת הלימודים בבית הספר התיכון כתבתי עבודה על השואה.

      הנושא שבחרתי היה: "כצאן לטבח - האמנם?". (..ואני כמובן זוכרת אותה במיוחד כי גם התבקשתי אחר כך על ידי הנהלת בית הספר להרצות על העבודה שלי בפורומים שונים...)

       

      הספר, כמו הראיונות עם אמא שלי - "בוגרת" מיידאנק, גרמו לי להבין את הסיבה להצלחתה של מכונת ההשמדה. הספר תמך במסקנות של אמא שלי, שהסבירה לי טוב מכל אחד אחר.. את המנגנון שובר ההתנגדות שבו נתקלה, ואיך היא, כילדה, ניצלה מזה בזכות "תמימות" ילדותית שגרמה לה לאבד אמון בגרמנים. הספיקה לה פעם אחת לראות שהם מסתירים משהו, פעם אחת להיווכח בשקר.. על מנת שלא להאמין לדבר.

       

      ואיך המבוגרים האמינו ואיבדו בזה אחר זה את "שכבות" המשמעות של חייהם

      עד כי לא היה להם עוד טעם לחיות.

       

      הטעם לחיים, אותה המשמעות שאדם מוצא לעצמו, היא בעצם "הרוח" שבכוחה להחזיק אותו בחיים, והיא היא שתגרום לו לעשות הכל על מנת לשרוד. 

      כששוברים את הרוח הזאת, אפשר להמית אותו בלי שהוא יתנגד.

      מכונת המלחמה הנאצית "השכילה" לשבור את רוחם של האנשים בהדרגה,

      בלי שהם יהיו מודעים שהם עוברים את התהליך הזה.

       

      גדולתם של השורדים הייתה להצליח לשמר בעצמם את הרוח הזו, באיזשהו אופן.

      לאמא שלי ש"נכנסה" למלחמה כילדה בת 12 עם אינסטינקטים הישרדותיים רבי עוצמה

      הייתה יכולת לשמר את הכוח יוצר המשמעות הזו. והמשמעות שלה הייתה "להישאר בחיים".

      המשפט שהוליך אותה דרך גיא הצלמוות ובעזרתו היא יכלה לו היה "כל עוד יש חיים יש תקוה". כל עוד אנחנו חיים הכל יכול להשתנות.

      על ברכי המנטרה הזו חונכתי. (ואין ספק שהמנטרה הזו בכוחה לייצר כוח שרידה בעיתות קשים במיוחד.) 

      פרנקל תירגם את האינסטינקט ההישרדותי הזה לחיפוש אחר "משמעות".

      יש לציין שפרנקל נכנס למלחמה כאדם מבוגר, (ואז זה הרבה יותר קשה)

      בעוד אמא שלי נכנסה אליה כילדה.

       

      לימים קראתי את הספר של דנה זוהר ואיאן מרשל "אינטליגנציה רוחנית".

      בעקבות הספר הזה התנסחה תפיסת החיים שלי - שהייחוד שלנו כבני אדם זו היכולת של המוח לייצר משמעות. אותה היכולת לייצר משמעות ולא משנה איזו - היא העומדת בבסיס כוח החיים שלנו. כשאנחנו מאבדים את היכולת הזאת, אנחנו מאבדים את כוח החיים שלנו.

       

      לכן, האדם מחפש משמעות זה לא המשמעות, זה החיפוש. כל עוד אנחנו יכולים לחפש...

      כל עוד תהליך יצירת המשמעות עובד לנו..

      המשמעות הספציפית לכשעצמה, לטעמי, אינה הפואנטה, גם לא איכותה.

      לטעמי הפואנטה היא עצם היכולת לייצר משמעות, אפילו אם מחליפים משמעות כמו גרביים...

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        15/2/08 23:51:

       

      צטט: קוראת 2008-02-14 19:07:47

       

      כפי שכבר אמרתי לך – אין לי "תשובה" למה שהעלית.

      בכל זאת אני כותבת גם כאן כמה מילים. התפישה שלי את המילים הגדולות.

      המשמעות היא אישית. היא אינה נמצאת בדבר שעושים או רואים או חווים אלא בעושה ברואה ובחווה. כל דבר יכול להיות משמעותי ורק מבפנים אני יכולה לדעת האם זה כך. (האם העץ "יפה" באין רואה? האם התפוח "טעים"?).

      לא כל דבר שנעשה הוא משמעותי. הדיון התחיל בכתיבת קטע על ספר שנקרא "האדם מחפש משמעות". מחפש כי הוא צריך. הוא לא תמיד מוצא. וכשנוצר ריק הוא מתמלא בתחליפים. אתה ציינת רשימה של כמה דברים שהרבה פעמים הם תחליפים.

      אני לא חושבת שאפשר להיות מאושר ללא משמעות. אני לא אומרת בזה שחיים משמעותיים הם בהכרח תמיד מאושרים. יש שיר של אריאנה הרן "האם אתה מאושר, האם אני מאושרת?". קל לשאול. אולי אין טעם לענות. משמעות יכולה גם להכאיב.

      כמו עבורך – משמעות עבורי קשורה לאנשים חיים. אבל לא עבור כולם זה כך. יש מי שמוצא משמעות בעשייה טכנולוגית או אומנותית. יש מי שמוצא מקומו בטבע. ובעיני הכל טוב כל עוד אין פגיעה באנשים אחרים. (ומה זו "פגיעה"?)

      וכאן הגעתי שוב למדריך הטרמפיסט לגלכסיה. ולשאלה מה קורה כשמשמעויות מתנגשות. כפי שקורה כל הזמן בחיים.

      והכי כיף זה למצוא משמעות משותפת עם מישהו אחר. (אולי זה מה שהילדים מנסים כשהם צופים באותן סדרות טלויזיה... ואנחנו בקפה).

       

       

      קראתי את הדברים היפים שכתבת,

      וקראתי שוב את הפוסט -

      ונדמה לי שיש לי מעין תשובה (אם כי אני לא בטוח לאיזו שאלה):

      גם אם המשמעות לא מבטיחה לנו אושר - היא מבטיחה לנו טעם לחיים.

      זה לא האושר עצמו - הרי אי אפשר לומר שמישהו היה "מאושר" במחנה הריכוז שפרנקל מספר עליו,

      אבל אולי זה הרבה יותר - ואני נזכר עכשיו שכאשר אני מלמד על השואה, אני מתרגש במיוחד ללמד על קידוש החיים ועל ההתמודדות של היהודים עם תנאי החיים הבלתי אפשריים בגטאות, איך הם הצליחו לשמור על צלם אנוש למרות שאחת ממטרות הנאצים ביצירת תנאים תת אנושיים בגיטאות הייתה להפוך את היהודים ל-"תת אדם". והנאצים נכשלו בכך כישלון חרוץ, פשוט מכיוון שהיהודים היו נחושים להישאר אדם. בלתי נתפס בעיניי (למרות שאני מלמד את זה ויודע פחות או יותר את  העובדות ההיסטוריות) איך היהודים הצליחו בכלל לרצות לקיים מערכת חינוך ולהתחבט בשאלות של מוסר ולצייר ולכתוב... המשמעות הזאת, שפרנקל מסיר את הלוט מעליה, היא, כנראה, נותנת את הטעם לחיים, הטעם והרצון לחיות, גם במצב הכי קשה שאפשר להעלות על הדעת.

        14/2/08 19:07:

       

      צטט: liordagan 2008-01-30 23:30:34

      הייתי רוצה,

      אם אפשר,

      "לזרוק" את הדיון לכיוון אחר -

      בעקבות הפיסקה על הקטע ב-"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ובעקבות ההסבר המאוד יפה שלאחריה,

      הייתי רוצה לשאול:

      האם באמת כל דבר יכול להיחשב כמשמעות, ואמת המידה היחידה היא העובדה שאדם מסוים חש שזו משמעות בשבילו?

      לי קשה מאוד לקבל זאת,

      למשל -

      פעם מישהי דיברה איתי על מישהו שחי באיזו כת על איזה אי, יש להם גורו שנקרא "המואר" או אולי "המקודש" או משהו מעין זה,

      והיא אמרה לי שהוא כל היום מעשן שם סמים (קלים, כנראה) ולא עושה משהו חוץ מזה, וגם הולך כל הזמן למסיבות, ואני מיד אמרתי: "אוי ואבוי, איך הוא הידרדר ככה!" (אם כי אני מאוד מאוד אוהב מסיבות ריקודים)  והיא אמרה: "אבל תסתכל על זה אחרת, אל תהיה מרובע - הוא חי טוב!" ואני באמת הסתכלתי אחרת, ניסיתי, ולבסוף הגעתי למסקנה ש... מה שלא יהיה, לי זה נראה בזבוז וחוסר משמעות.

      "אבל הוא מאושר!" היא אמרה לי, "הוא באמת מאושר וטוב לו!"

      עדיין, בעיניי זה שהוא מאושר - זה לא הכי חשוב. אם הילדים שלי, למשל, יהיו כל היום דבוקים לטלויזה ויאהבו רק קניונים ומשחקי וידאו, ולא יעניין אותם כלום חוץ מההנאות הרגעיות שלהם, אז ייתכן שהם יהיו מאושרים, אבל... זה לא יהיה טוב בעיניי. בעיניי זו לא משמעות, גם אם מישהו אחר יגדיר זאת כך. ולהיות "מאושר" ללא משמעות - בעיניי אין לזה ערך.

       

      בעיניי, משמעות היא כשאתה גורם טוב לאדם אחר. "טוב" זה לפי התפיסה שלי. וזה מביא אושר שבעיניי הוא אמיתי.

       

       

      כפי שכבר אמרתי לך – אין לי "תשובה" למה שהעלית.

      בכל זאת אני כותבת גם כאן כמה מילים. התפישה שלי את המילים הגדולות.

      המשמעות היא אישית. היא אינה נמצאת בדבר שעושים או רואים או חווים אלא בעושה ברואה ובחווה. כל דבר יכול להיות משמעותי ורק מבפנים אני יכולה לדעת האם זה כך. (האם העץ "יפה" באין רואה? האם התפוח "טעים"?).

      לא כל דבר שנעשה הוא משמעותי. הדיון התחיל בכתיבת קטע על ספר שנקרא "האדם מחפש משמעות". מחפש כי הוא צריך. הוא לא תמיד מוצא. וכשנוצר ריק הוא מתמלא בתחליפים. אתה ציינת רשימה של כמה דברים שהרבה פעמים הם תחליפים.

      אני לא חושבת שאפשר להיות מאושר ללא משמעות. אני לא אומרת בזה שחיים משמעותיים הם בהכרח תמיד מאושרים. יש שיר של אריאנה הרן "האם אתה מאושר, האם אני מאושרת?". קל לשאול. אולי אין טעם לענות. משמעות יכולה גם להכאיב.

      כמו עבורך – משמעות עבורי קשורה לאנשים חיים. אבל לא עבור כולם זה כך. יש מי שמוצא משמעות בעשייה טכנולוגית או אומנותית. יש מי שמוצא מקומו בטבע. ובעיני הכל טוב כל עוד אין פגיעה באנשים אחרים. (ומה זו "פגיעה"?)

      וכאן הגעתי שוב למדריך הטרמפיסט לגלכסיה. ולשאלה מה קורה כשמשמעויות מתנגשות. כפי שקורה כל הזמן בחיים.

      והכי כיף זה למצוא משמעות משותפת עם מישהו אחר. (אולי זה מה שהילדים מנסים כשהם צופים באותן סדרות טלויזיה... ואנחנו בקפה).

       

       

        31/1/08 14:57:

       

      צטט: רונתי 2008-01-30 21:59:30

      הפוסט שלך מהמם וגם ההסברים שבשוליו וכל הסיטואציה נשגבת מבינתי. כתבת בכנות רבה כל כך שממש לא רואה איך מישהו יכול לראות את עצמו נפגע מזה.

      תודה רונה

       

      על הקריאה והתגובה המחממת. ומובן שלא הייתה לי כוונה לפגוע.

       

      אבל, את יודעת, הקריאה בדרך כלל אינה מפענחת את "מה היה בראש של הכותב". פשוט כי המילים אינן מכילות את הכל. הקריאה יוצרת משהו אחר, חדש. שתלוי במטען של הקורא.

       

      כעובדה - מישהו חשב שניתן להיפגע מהכתוב. וכתב לי את זה. ושמחתי שהוא כתב מה שהרגיש ושיכולתי להבהיר.

       

        30/1/08 23:30:

      הייתי רוצה,

      אם אפשר,

      "לזרוק" את הדיון לכיוון אחר -

      בעקבות הפיסקה על הקטע ב-"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ובעקבות ההסבר המאוד יפה שלאחריה,

      הייתי רוצה לשאול:

      האם באמת כל דבר יכול להיחשב כמשמעות, ואמת המידה היחידה היא העובדה שאדם מסוים חש שזו משמעות בשבילו?

      לי קשה מאוד לקבל זאת,

      למשל -

      פעם מישהי דיברה איתי על מישהו שחי באיזו כת על איזה אי, יש להם גורו שנקרא "המואר" או אולי "המקודש" או משהו מעין זה,

      והיא אמרה לי שהוא כל היום מעשן שם סמים (קלים, כנראה) ולא עושה משהו חוץ מזה, וגם הולך כל הזמן למסיבות, ואני מיד אמרתי: "אוי ואבוי, איך הוא הידרדר ככה!" (אם כי אני מאוד מאוד אוהב מסיבות ריקודים)  והיא אמרה: "אבל תסתכל על זה אחרת, אל תהיה מרובע - הוא חי טוב!" ואני באמת הסתכלתי אחרת, ניסיתי, ולבסוף הגעתי למסקנה ש... מה שלא יהיה, לי זה נראה בזבוז וחוסר משמעות.

      "אבל הוא מאושר!" היא אמרה לי, "הוא באמת מאושר וטוב לו!"

      עדיין, בעיניי זה שהוא מאושר - זה לא הכי חשוב. אם הילדים שלי, למשל, יהיו כל היום דבוקים לטלויזה ויאהבו רק קניונים ומשחקי וידאו, ולא יעניין אותם כלום חוץ מההנאות הרגעיות שלהם, אז ייתכן שהם יהיו מאושרים, אבל... זה לא יהיה טוב בעיניי. בעיניי זו לא משמעות, גם אם מישהו אחר יגדיר זאת כך. ולהיות "מאושר" ללא משמעות - בעיניי אין לזה ערך.

       

      בעיניי, משמעות היא כשאתה גורם טוב לאדם אחר. "טוב" זה לפי התפיסה שלי. וזה מביא אושר שבעיניי הוא אמיתי.

       

       

        30/1/08 21:59:
      הפוסט שלך מהמם וגם ההסברים שבשוליו וכל הסיטואציה נשגבת מבינתי. כתבת בכנות רבה כל כך שממש לא רואה איך מישהו יכול לראות את עצמו נפגע מזה.
        27/1/08 12:09:

      נשמע מרתק, ספרים שעוסקים בנושא תמיד מעניינים אותי,

      ומפתיע החיבור שנוצר אצלך בראש אל הספר של אדאמס:

      איך מספר כל-כך כבד ורציני עוברת המחשבה
      לספר כל-כך אחר, ממש בקצה השני של הסקאלה.

      זה לא נאמר כביקורת, אלא פשוט מעניין איך דברים מזכירים
      לנו דברים אחרים, על אף היותם הפוכים זה לזה.

      אני זוכרת משהו לגבי הדמות הזו של אדאמס, אולי אחפש אותה בהזדמנות...

        22/1/08 01:48:
      אהבתי את האופן שבו הצגת את הספר. אני זוכרת את הקריאה בו כחוויה עזה ומשמעותית בשבילי. הטענה של פרנקל - יחד עם הדוגמא האישית המדהימה שלו, והסיפורים שהוא מביא בספר - שיכנעו אותי לחלוטין. והבנתי בעקבות דבריו שאותה "משמעות" היא אישית לגמרי, ואיננה חייבת להיות משמעותית גם לאחרים.
        5/1/08 17:36:

      תודה לך.

      אתה מכיר אותו רק מהספר הזה, או מעוד?

        5/1/08 12:43:

      ויקטור פרנקל באמת היה אחד מאותם אנשי ההצלחה, אותם אנשים שהצליחו לשבור את המעגל המכאני של החיים ולהתעורר.ההחלטה שלו לפני המלחמה להישאר עם הוריו ולא לברוח "כבד את אביך ואת אימך..." וההחלטה להחזיק בחיים "אני רוצה לחיות" זוהי המשמעות האמיתי של החיים ,זהו הערך,ויקטור החליט שעל הערך הזה הוא שומר .

      למרות כל הגירויים שהיה נתון בהם בזמן המלחמה הוא ידע לנהל את המשמעת הפנימית שלו, ולפתח את אותו ערך בכלים שהיו לו הוא היה חוקר.הוא הבין שהיכולת להעביר את הערך הזה הלאה לכולם, תביא לגדליה של כולנו וליכולת שלנו להבין מהי המציאות...האדם אחראי למה שהוא עושה,ולסבלו....שבת שלום .

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוראת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין