כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    צרוב בעור

    56 תגובות   יום רביעי, 7/11/12, 20:28

    ''

     

    צרוב בעור

     

    איך להתחיל להעביר במילים את תחושה כה עמוקה וחזקה של: תסכול, כאב, חמלה, הזדהות? רגשות הגורמים לאוהבי ופעילי בעלי חיים לצרוב בעורם את ה "269", מספר שהפך סמל למאבק למען עגלי חלב בתעשיית הבשר?

     

    קשה לתאר קיומו של כל כך הרבה סבל, ממושך, לכל כך הרבה יצורים חיים באופן שיטתי, תעשייתי, ועדיין לצערנו חוקי. עגל רך נגזל ומופרד מאמו, מבלי לזכות לינוק ממנה עד גמילה ועד בכלל, בוכה אליה, וחיי סבל של שניהם משלב זה והלאה, אם הגיעו בכלל לשלב הזה.

    כל כך יפה ונוגע, ביד אמן של הנפש, נכתב על זה כאן : "הארץ "עגל 269" (6.11.2012) אורנה רינת.

     

    על פרטי תעשייה זו שמגלגלת כספים רבים, וחיים, מוות, וסבל של מיליוני בעלי חיים, מסופר כאן, לא חייבים כמובן, אפשר לקרוא רק מידע ולסנן תמונות קשות ככה עם כף היד (אני עושה זאת לפעמים), כי איך אחרת ניתן להבין ולחוש את עוצמת הדברים, ללא לדעת מינימום פרטים בנושא?

     

    לפעמים, אדם (לא רק בהקשר לפעילות למען בע"ח), חווה וכואב רגשות כה חזקים, שהנפש אינה יכולה לשאת עוצמות כאב כאלה. הוא אינו מתנקז החוצה, והתסכול בלתי ניתן לתיאור ולשאת. ואז קורה שאיכשהו אותו אדם גורם לגופו, אם במתכוון או בתת מודע, כאב פיסי כדי קצת לשחרר את המועקה. אני רואה את צריבת המחאה על צורותיה השונות כביטוי מסוים לזה, בין אם זו כתובת קעקע, צריבה קשה יותר, או כל כאב אחר, בין אם זה במסגרת מאבק ונושא זה או אחר.

     

    '' 

     

    ''

     

    התמונות מפייסבוק ממשמרות המחאה הממשיכים להיערך כל הזמן במסגרת המאבק למען "269".

     

    המאבק החל במיצג שסופר עליו בכל העולם, בו צרבו עצמם פעילים באותה צורה בו צורבים עגלים בתעשיית הבשר (ואושפזו אח"כ), וממשיך כל הזמן במשמרות מחאה ועוד ועוד פעילים מטביעים על עורם את המספר שפך סמל למאבק.

     

    חורים ברשת "פעילים למען בעלי חיים נצרבו בכיכר רבין (וידאו)" (3.10.2012) גל מור

    nrg מעריב "כמו ברפת: הפעילים נצרבו ע"י מתכת חמה" (3.10.2012)

    וואלה " מזעזע: פעילים צרבו על גופם מספרים להזדהות עם חיות המשק" (3.10.2012) ליהי שורש

     

    מאז תחילת המאבק, ובהחלט גם במקרים אחרים קודם לכן, אני מסתכלת בתמונות, כואבת מחדש את יחסו המביש של האדם לבעלי חיים. אם בתעשיית הבשר, הניסויים בבעלי חיים, וכל בעל חיים אחר שסובל תחת שרירות לבו של האדם, בתעשייה זו או אחרת, ובכלל. מבחינתי זה כבר מעבר להזדהות, זה שלב עברתי long time ago.

     

    ''

    רואים את המספר המקועקע על החזה של הקוף? כל קוף בניסויים מקבל מספר....התמונה מכאן

     

    כשמת כלבי הראשון לפני שנים, כחודש אחרי אסון משפחתי קשה שנתן אותותיו בכל אחד מהמשפחה שלי ושינה את החיים של כולנו, זה היה כאילו חטפת מכה קטלנית ובדרך נס שרדת, ואז כשאתה קם לראשונה על רגליך כולך רועד, ניחתת עליך מכה נוספת שמפילה אותך לקרשים לשאול תחתיות. הלב התרסק בי, איך אמרו זאת אז במלחמה הגיע "שלב הכתישה" - לאבק.

     

    ימים ארוכים הסתובבתי "כארי בסוגר", לא ידעתי איפה אני דוחפת את עצמי. הסביבה הייתה רחוקה מלהבין, ומי שאינו מבין אינו יכול לתמוך ולעזור, גם אם רוצה.

     

    שני מאורעות אלה החלו תהליך שבשלהם ובצירוף עוד גורמים הפסקתי לאכול חיות מתות, ואת דמותו של כלבי הראשון צרבתי על העור. לא בפומבי, באישי כזה, ש"יהיה תמיד אתי".

    למרות שאין צורך בסימן חיצוני, וזה יותר סוג של מחאה, שבועה והבטחה עצמית: כל עוד אני חיה ובועטת, כמה שאוכל, אעשה ואפעל למען בעלי חיים, ולא אפסיק לראות ולחוש אותם.

    ''

    (זה אינו כלבי שלי, זו תמונה הכי קרובה למציאות)

     

    הסימן, ציור תמונת פניו, הפכו מהר מאד להבטחה עצמית שהתרחבה מעבר לקשור בכלבי האהוב שהלך לו, וכוללים בחובם את לב המשמעות של מאבק למען בעלי חיים: במעבדות, במשקים, למען הנטושים, ובכלל.

    גם אם "הטרנד" יעבור, אצל רבים מאוהבי בעלי החיים זה הרבה מעבר לסימן החיצוני, זו הבטחה לעצמך, הזדהות עמוקה שמהווה כבר חלק ממך, שלא יכולה להפסק גם אם האופנה תתחלף.

     

    שלא נדע מצרות אבל כשבן הדת היהודית "מחזיר ציוד" או "הולך לחפש פלפלים בארץ העטלפים" נמחקים כל אלה מגופו ע"י ה"עוסקים בתחום". מיותר לציין דעתי והרגשתי בנושא, אך היות ואני מאמינה שמי שעושה זאת זה חשוב לו מאד, כדאי לדעת זאת מבעוד מועד.

     

    לא הייתי מוותרת על הצלקות שבגופי הן מה שעברתי ולמה שהפכתי, וזה לא היה בקלות, ולא על סימנים שהטבעתי בגופי מרצון, כי הן אני , ואני בטוחה שמי שהטביעו בגופם בדומה מרגישים כך.

    כל מה שנותר לקוות זה שהשנים שיבואו יהפכו אתן את הצורך במחאה כל כך עמוקה וחזקה מיותרת, ושתנאי החיים והיחס בכלל לבעלי חיים ישתפר הרבה מעבר לקיים היום.

     

    ''

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      חבל.. הכל מסביב נהייה יותר ויותר מכוער.

        10/9/14 19:27:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      תודה שהזמנת אותי לכאן ואני לראשונה קוראת את הפוסט הכואב הזה

      הבנתי מאוד לליבך ולתחושותייך.

      במרחק הזמן מאז שכתבת את הפוסט המחאה הולכת ומתעצמת

      ואנשים מודעים יותר ויותר לסבל שניגרם לבעלי החיים.

      אני עצמי בתקופה האחרונה משנה את אורח חיי ובוחרת 

      " די לסבלם של בעלי החיים"

      אולי השינוי עוד יגיע.....

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול


        9/9/14 22:58:

      .ניכר שהטקסט נרשם בדם ליבך. קשה מאד . על התמונות ויתרתי.

        6/9/14 18:52:
      מסכים איתך בכל מילה
        16/11/12 08:50:

      צטט: אסתי הורן 2012-11-14 11:32:51

      נראה שהציבור שלנו, הנאבקים למען זכויות בעלי החיים, הולך וגדל במהירות בשנים האחרונות, והרבה דברים מתחילים להשתנות. השבוע כתבתי לנייק מכתב זועם על השימוש שלהם בעור קנגורו, והם חזרו אלי ממש בלחץ, כי המאבקים העולמיים האלה עושים שינוי.

      ואני כתבתי כאן לאיזה חבר בקפה שאינני יכולה לצערי באמת לבוא למסעדה שלו כי הוא מגיש כבד אווז ועגל חלב שבעיני זה טאבו כמו פרווה. לא שאני אוכלת בעלי חיים, אבל הולכת למסעדות ששם גם לי יש מה לאכול. אבל אם במסעדה מגישים את הנ"ל אין מקומי שם. 

       ''

        16/11/12 08:46:

      צטט: Eve688 2012-11-13 00:44:14

      האדם שם את עצמו בראש הפירמידה, נעלה ונאור מעל כל המינים שעל פני כדור הארץ. זאת אחת מהגדרות הגזענות. כל יצור שאינו עומד בקריטריונים שלו מושמד. האדם הצטווה לא לרצוח. האם רק את ההולכים על 2 אסור לרצוח וכי את ההולכים על 4 מותר?. בעלי חיים מרגישים , חושבים ומתקשרים בדיוק כמונו. מחזקת את ידי כל המוחים כנגד הרצח הזה.

      אפשר להצטרף למאבק בדרכים רבות ומגוונות כל אחד בזמן ומתי שנוח לו, מחאה צורות ודרכים רבות לה לאין סוף.

      ''

        16/11/12 08:44:

      צטט: אורי זמיר 2012-11-11 07:55:58

      הלוואי ומשהו ישתנה

      זה ימשך עד שזה ישתנה, מה שאינו תקין והוגן לא יכול להחזיק מעמד לנצח.קריצה

       

        16/11/12 08:41:

      צטט: למדנית 2012-11-09 16:27:49

      התרגשתי לקרוא את הפוסט הכל-כך אישי שלך, בונבונייטה.

      אכן האישי ביותר שכתבתי עד עתה וואט סו אבר.

      takes one to know one 

       

      ''

        16/11/12 08:34:

      צטט: galit sho 2012-11-08 22:29:07

       

      בטוח שזה לא הולך למקום טוב.

       

      זה לא התחיל ממקום טוב, לכן לאן זה יכול ללכת? בסופו של דבר אי אפשר לעזור ליצור חי אחד לרפא אותו ע"י גרימת נזק וכאב ליצור חי אחר, טוב לאורך זמן לא יצא מזה. כמה שהאדם יקלוט את זה מהר יותר כן ייטב.

      לא ניתן להתחרות בבריאה, וכשיש גורמים ששמים עצמם במקום זה שלמעלה ומשחקים בחיים ובסבל קורים דברים נוראים. לצערנו לא להם אלא לבני האדם כולם.

      הפרה המשוגעת, מחלות אחרות, רבות מהן פרצו כתוצאה מהתעסקות יתר שאינה כתקנה עם עולם החי.

      הטבע מתנקם חזרה בסופו של דבר, הבומרנג חוזר תמיד למי שזרק אותו בצורה זו או אחרת.

       

      ''

       

        16/11/12 08:26:

      צטט: א ח א ב 2012-11-08 22:11:52

      אפשר לומר כי המצב כיום טוב בהרבה מבעבר. לא זכורות לי מחאות כאלו ...פעם.

       

      בחו"ל התנועה חזקה יותר, דברים כאלה קיימים, כאן עדיין "ילדים טובים" יחסית לחו"ל, ואולי זה חבל, אולי היו משיגים יותר למען בעלי חיים והמאבק למענם היה משיג מהר יותר דברים. אלא שכאן זה לא חו"ל ושם אין לאנשים בדרך כלל על מה לדבר חוץ ממזג אויר והשכנים.

      כאן יש.

      הסנני

        16/11/12 08:23:

      צטט: Neora 2012-11-08 22:10:44

      לא הייתי צורבת את המספר בגופי, אבל כן הייתי מסבירה לכל מי שרק יקשיב ברצון את כל מה שעוברות החיות תחת ידי בני האדם.

      צריבת המספר בעור, משחררת חלק גדול מהכאב הפנימי נאורה, לא רק במקרה זה במקרים רבים אחרים.

      אחת הבוסיות שלי כשנפטרה אמה באופן מוזר ביותר דרכה על מסמר אבל עד הסוף כזה. הרי מי שדורך מתחיל להרגיש כאב ואיכשהו ממלט עצמו מזה וזה לא נתקע לו עד הסוף. אצלה זה היה עמוק מאד.

      היא לא הבינה מה קרה והייתה כולה בשוק, אמרתי לה משפט אחד והיא התחילה לבכות. היא הייתה צריכה את הכאב הפיסי הזה כדי להוציא. ככה זה. 

      ''

        16/11/12 08:19:

      צטט: איילה מכוכב אחר 2012-11-08 21:41:08

      קשה אפילו לקרוא.העברת מסר חזק מאד...

      קשה לקרוא למי שמרגיש, שקלט בחיישנים את הכאב .

      תודה מזעיף את הפה

        14/11/12 20:55:

      צטט: bonbonyetta 2012-11-14 20:43:31

      צטט: מרב 1956 2012-11-08 20:14:54

      כל פגיעה גופנית בבעלי חיים (כולל אדם)

      מפריעה לי.

      לכן אני צימחונית

      ולכן אין לי עגילים וקעקוע.


      "כך ברא אותך הטבע
      עם קצת דמיון ומחשבה חופשית
      אז תן לזה לגדול מהתחלה בבקשה

      אל תנסה להילחם בזה
      אל תנסה להשתנות
      כי זה תמיד יבוא מהתחלה פתאום" (ארז הלוי)

      מבינה אותך.

      לי מפריעה וכואבת גם פגיעה שאינה גופנית, באדם, בחסרי ישע באשר הם, בעלי חיים ואחרים. לפעמים היא לא פחות כואבת מפגיעה גופנית. כל עוד אדם עושה לגופו שלו אין זו בעיה בעיני, כשהוא פוגע וגורם כאב לאחר, במיוחד שאינו יכול להתנגד זו עוולה קשה בעיני.''  פגיעה שאינה גופנית באדם, היא תלויית פרשנות.  כוונתי שהאדם ה"נפגע" יראה את ה"פוגע" כחדל אישים כבזוי כאחד שיש לחמול עליו.

       

        14/11/12 20:43:

      צטט: מרב 1956 2012-11-08 20:14:54

      כל פגיעה גופנית בבעלי חיים (כולל אדם)

      מפריעה לי.

      לכן אני צימחונית

      ולכן אין לי עגילים וקעקוע.


      "כך ברא אותך הטבע
      עם קצת דמיון ומחשבה חופשית
      אז תן לזה לגדול מהתחלה בבקשה

      אל תנסה להילחם בזה
      אל תנסה להשתנות
      כי זה תמיד יבוא מהתחלה פתאום" (ארז הלוי)

      מבינה אותך.

      לי מפריעה וכואבת גם פגיעה שאינה גופנית, באדם, בחסרי ישע באשר הם, בעלי חיים ואחרים. לפעמים היא לא פחות כואבת מפגיעה גופנית. כל עוד אדם עושה לגופו שלו אין זו בעיה בעיני, כשהוא פוגע וגורם כאב לאחר, במיוחד שאינו יכול להתנגד זו עוולה קשה בעיני.''

       

        14/11/12 20:38:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-11-08 20:04:07

      אושוויץ

      ''

       

        14/11/12 20:33:

      צטט: ~בועז22~ 2012-11-08 18:48:11

      זה הרבה יותר מצריבה בעור, כי לפני הכול זה נצרב קודם בנשמה, בנפש..., הכאבים העמוקים ביותר הקיימים באדם מתקשים לצאת החוצה, הם מקננים בו ויוצאים בזמנם, אין דרך להחיש את התהליך..., כן, כואב, אני יודע...

      רואה שהבנת, באמת הבנת.

      תודה

       ''

        14/11/12 20:30:

      צטט: דוקטורלאה 2012-11-08 17:17:24

      הפגנה לשינוי תופעה או מצב, צריכה להיות רק באופן הגיוני. על ידי כתיבה, שירה, ביגוד, ציורים. פגיעה בגוף האדם על ידי צריבה היא מוגזמת, אינה ניתנת לשינוי בדרך פשוטה, יכולה לגרום חלילה לאסון. אין הצדקה להקריב בריאות האחד למען עניין ציבורי , אפילו הוא מסכים לו. חלילה יכולה דרך הפגנה זאת לרדת עד כדי הקרבת קרבן אדם. גם מטרה טובה חייבת לשמור על שכל ישר.

      דוקטורלאה,

      חשים ורואים שאינך מצויה במאבק ובהפגנות, ואם מישהו כאן הזכיר קורבן אדם במסגרת מאבק כזה אל לו לבוא לאחרים בטענה שהם מגזימים....

      יתרה מכך להגזים זה עניין יחסי. לעומת הדיעות שלך זו הגזמה לעומת דיעות של אחר בכלל לא.

      מי אנו שנחליט לגבי האחר לגבי הגזמה וגם לגבי שכל ישר?

       

      הנה ציטטה בדיוק בנושא שאולי יאירו עינייך לכיוון שונה

      "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." הנסיך הקטן עמ' 72

      קריצה

       

        14/11/12 11:32:
      נראה שהציבור שלנו, הנאבקים למען זכויות בעלי החיים, הולך וגדל במהירות בשנים האחרונות, והרבה דברים מתחילים להשתנות. השבוע כתבתי לנייק מכתב זועם על השימוש שלהם בעור קנגורו, והם חזרו אלי ממש בלחץ, כי המאבקים העולמיים האלה עושים שינוי.
        13/11/12 23:00:

      צטט: איילה מכוכב אחר 2012-11-08 21:41:08

      קשה אפילו לקרוא.העברת מסר חזק מאד...
      נכון...
        13/11/12 00:44:
      האדם שם את עצמו בראש הפירמידה, נעלה ונאור מעל כל המינים שעל פני כדור הארץ. זאת אחת מהגדרות הגזענות. כל יצור שאינו עומד בקריטריונים שלו מושמד. האדם הצטווה לא לרצוח. האם רק את ההולכים על 2 אסור לרצוח וכי את ההולכים על 4 מותר?. בעלי חיים מרגישים , חושבים ומתקשרים בדיוק כמונו. מחזקת את ידי כל המוחים כנגד הרצח הזה.
        12/11/12 18:43:

      צטט: amii 2012-11-08 14:02:38

      בונבוניטה יקרה, אני מקווה שפעילי המחאה כנגד התעללויות בבעלי חיים, אינם אוכלים אותם, אם לא נאכל עגלים , מן הסתם לא יגדלו אותם

      עמי יקר

      תודה לתגובתך.

      היות וכל פעם אתה שואל בערך את אותה שאלה ואני כל פעם עונה לך אותה תשובה השאלה אם יש טעם בכלל שאענה?

      בכל זאת, אחזור על הדברים לא רק למענך גם למען אחרים.

      פעילי מחאה זו ואחרות עושים למען מה שהם מאמינים, אני בטוחה שמטבע הדברים הם צמחונים או טבעונים.

      אך גם אם לא, אני עדיין מברכת אותם ומחזקת ידיהם על מה שהם כן עושים, מתרכזת בחיובי במה שהם עושים, ולא רק במה שלא, למרות שברור שזה שורשו של העניין.

      כל אחד מגיע לדברים בקצב שלו. גם אני פעם הייתי פעילה למען בעלי חיים שאכלה בעלי חיים. הגעתי לזה שלא הייתי יכולה לאכול יותר את החברים שלי. ולא בגלל שאלות כאלה אלא דווקא בגלל הבנה של אנשים שעברו דברים, אנשים שכל חייהם פעלו למען בעלי חיים. 

      שאלתך הגיונית כמובן, אך השאלה גם איך היא נשאלת. קריצה

        11/11/12 22:36:

      צטט: אורנה איזנברג 2012-11-08 13:07:30

      ראיתי השבוע מערבון ובו,כדבר שבשגרה,הטביעו סימן בעלות על עדר כבשים בברזל מלובן.היה לי קשה להוציא את הזוועה הזו מהראש. יחד עם זאת,קשה לי להזדהות עם מי שמטביעים סימן של קבע בגופם,גם אם הכוונה היא הכי טהורה שבעולם-הייתי רוצה לראות עולם שבו איש אינו גורם כאב,לא לאחרים ולא לעצמו.....כן,אז רציתי...

      גם אני הייתי רוצה.

      לא מזכיר לך משהו? הטבע בעלות על יצור חי בברזל מלובן?

      לכי כמה מאות שנים אחורנית?

      באיזה עוד מקרים נהגו כך כדי להפגין ולהוכיח בעלות?

          

        11/11/12 21:46:

      צטט: נ.י.ל.י 2012-11-08 12:53:34

      אני זוכרת את הביקור לפני שנתיים ביטבתה.את הכאב שבהפרדת העגלים וכליאתם בכלובים זעירים-זה כל כך נוגד את הטבע שאלוהים ברא!!!כואב מאד מה שאת כותבת-כואב!

      כואב לנו, למי שאכפת לראות, תארי לעצמך מה להם...ולאמהות... מזעיף את הפה

        11/11/12 21:46:

      צטט: אור 2012 2012-11-08 06:21:39

      את מתארת את כאבך בצורה כל כך צרובה

      בערך ככה הא? קריצה

      ''

        11/11/12 07:55:
      הלוואי ומשהו ישתנה
        10/11/12 20:52:

      צטט: debie30 2012-11-07 23:17:16

      בונבוניטה, בחושים של ילדה מאוד קטנה הרגשתי שזה לא נכון לאכול חיות ובוודאי שאסור להתעלל בהן. מאוד קשה לי לקרוא על הצורות הנוראות בהן מגדלים בעלי חיים ומתעללים בהם, מקווה שהמחאה תזיז משהו.

      המחאה קיימת ללא קשר אם תזיז משהו או לא, כי למחות חייבים, אי אפשר לשבת ולא לעשות דבר. דברים גדולים מאד זזו בסופו של דבר למרות המחאות הרבות שהיו מעטות סיכויים, אין צורך להזכיר את העבדות.

      גם אז המחאות היו חסרות סיכויים.

      ההר זז בסוף.

       

      '' 

        10/11/12 20:10:

      צטט: yonbir 2012-11-07 22:45:05

      צרוב בעור, את כותבת? זה הרי צרוב בנשמתו של כל אחד שמעט חמלה בליבו.

      ובאיזו זכות נטלו בני האדם לעצמם את המונופול על נאורות?

      באחרית הימים יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. ומה יהיה על היונק המפותח ביותר בטבע? אותו יונק שמטיף לאימהות להניק את עולליהן, ובה בעת מונע מעגלים לינוק מעטיני אימם


      גם אם הזאב לא יגור עם הכבש באחרית הימים עדיין אין זה קשור למעשיו של האדם. גם אם אין זו אחרית הימים מעשיו פעמים רבות שואפים יותר לשאול תחתיות, והקטע שהוא אינו מבין עד כמה הוא אינו נאור ואנושי.

      קידמה אינה נמדדת רק בקידמה טכנולוגית, וכל מה שהשיג האדם מבחינה רפואית, טכנולוגית, אינה שלמה כל עוד היא אינה כוללת גם קדמה אנושית הומנית.

      כמה חבל על הפער הזה בין הדברים. הא?

      ''

       

        10/11/12 20:02:

      צטט: טונקס 2012-11-07 22:21:12

      זה באמת מאוד מכאיב ומתסכל, כי כמו שאת אומרת בהקשר לכלב הראשון שלך - לכאוב את כאבן של חיות קשה במיוחד (וזה כלום לעומת מה שעובר עליהן), כי בעוד שכאשר לבני אדם נעשה עוול רבים (ובוודאי אלה הרואים עצמם נאורים) מכירים בכך, העוול הנורא שנעשה לחיות נחשב לדבר מקובל ולגיטימי לגמרי ורוב האנושות מצדיקה אותו וגם מממנת אותו. אבל איכשהו אפילו כשאת כותבת על הדברים הכי כואבים ומתסכלים אני יוצאת מנוחמת קצת ומרגישה קצת יותר טוב. תמיד, עם כל הרגישות העצומה והכאב, יש גם הומור ואין נוקשות דוגמטית ויש אופטימיות זהירה ותקווה. חבל לי על העגל הזה שלא יידע ולא יודע מכל זה ונשאר לבדו עם הכאב והמוות והבדידות, שגרמנו לו, שאין לו שום סיכוי נגד בני האדם.

      חבל על הרבה דברים, חבל גם על האדם עצמו שאינו מבין ע"י דברים כאלה את מה שהוא מעולל לעצמו. מה שאתה זורק אל העולם יחזור אליך בצורה כזו או אחרת, באלף משמעויות.

      ולך חברה שהגיבה ראשונה, משהו קטן וטעים חברה להמתיק ולאחל שבוע טוב בריא ומוצלח 

       

      '' 

      עוגת טופי משי תות לימון - רני רותם, כאן

        10/11/12 12:35:
      *נורא. לצערי, לא הצלחתי לככב
        10/11/12 04:36:
      מצטרפת לתגובת ניקיטה שמתחתי
        9/11/12 21:52:
      תודה שאת מעלה למודעות פעם אחר פעם נושאים שכאלו...
        9/11/12 16:27:
      התרגשתי לקרוא את הפוסט הכל-כך אישי שלך, בונבונייטה.
        9/11/12 12:04:
      האמת פעם אחרונה שראיתי התעללות בבעלי חיים קיבל תי את זה מאוד קשה ונורא לצפיה כל הכבוד לך על תרומתך ועשיתך למען בעלי החיים תבורכי
        9/11/12 11:39:
      פוסט כואב קשה ונכון כל כך.
        8/11/12 23:36:
      תודה על שיתופך הנפלא סופשבוע נעים ומחויך צחיתוש
        8/11/12 23:07:
      זה בהחלט נושא לא פשוט, גם לי קשה לדעת מהיכן להתחיל , בשביס זינגר אמר פעם שעבור בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה., ואני מסכים איתו , לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.
        8/11/12 22:57:
      לא קל.
        8/11/12 22:29:

      ''

       

      בטוח שזה לא הולך למקום טוב.

        8/11/12 22:11:
      אפשר לומר כי המצב כיום טוב בהרבה מבעבר. לא זכורות לי מחאות כאלו ...פעם.
        8/11/12 22:10:
      לא הייתי צורבת את המספר בגופי, אבל כן הייתי מסבירה לכל מי שרק יקשיב ברצון את כל מה שעוברות החיות תחת ידי בני האדם.
      קשה אפילו לקרוא.העברת מסר חזק מאד...
        8/11/12 21:17:
      נושא כאוב !
        8/11/12 21:08:
      האטימות מזעזעת
        8/11/12 20:58:
      צורב בנשמה.
        8/11/12 20:14:

      כל פגיעה גופנית בבעלי חיים (כולל אדם)

      מפריעה לי.

      לכן אני צימחונית

      ולכן אין לי עגילים וקעקוע.


      "כך ברא אותך הטבע
      עם קצת דמיון ומחשבה חופשית
      אז תן לזה לגדול מהתחלה בבקשה

      אל תנסה להילחם בזה
      אל תנסה להשתנות
      כי זה תמיד יבוא מהתחלה פתאום" (ארז הלוי)

        8/11/12 20:04:
      אושוויץ
        8/11/12 18:48:
      זה הרבה יותר מצריבה בעור, כי לפני הכול זה נצרב קודם בנשמה, בנפש..., הכאבים העמוקים ביותר הקיימים באדם מתקשים לצאת החוצה, הם מקננים בו ויוצאים בזמנם, אין דרך להחיש את התהליך..., כן, כואב, אני יודע...
        8/11/12 17:17:
      הפגנה לשינוי תופעה או מצב, צריכה להיות רק באופן הגיוני. על ידי כתיבה, שירה, ביגוד, ציורים. פגיעה בגוף האדם על ידי צריבה היא מוגזמת, אינה ניתנת לשינוי בדרך פשוטה, יכולה לגרום חלילה לאסון. אין הצדקה להקריב בריאות האחד למען עניין ציבורי , אפילו הוא מסכים לו. חלילה יכולה דרך הפגנה זאת לרדת עד כדי הקרבת קרבן אדם. גם מטרה טובה חייבת לשמור על שכל ישר.
        8/11/12 16:22:
      תודה שכתבת..
        8/11/12 14:02:
      בונבוניטה יקרה, אני מקווה שפעילי המחאה כנגד התעללויות בבעלי חיים, אינם אוכלים אותם, אם לא נאכל עגלים , מן הסתם לא יגדלו אותם
        8/11/12 13:07:
      ראיתי השבוע מערבון ובו,כדבר שבשגרה,הטביעו סימן בעלות על עדר כבשים בברזל מלובן.היה לי קשה להוציא את הזוועה הזו מהראש. יחד עם זאת,קשה לי להזדהות עם מי שמטביעים סימן של קבע בגופם,גם אם הכוונה היא הכי טהורה שבעולם-הייתי רוצה לראות עולם שבו איש אינו גורם כאב,לא לאחרים ולא לעצמו.....כן,אז רציתי...
        8/11/12 12:53:
      אני זוכרת את הביקור לפני שנתיים ביטבתה.את הכאב שבהפרדת העגלים וכליאתם בכלובים זעירים-זה כל כך נוגד את הטבע שאלוהים ברא!!!כואב מאד מה שאת כותבת-כואב!
        8/11/12 06:21:
      את מתארת את כאבך בצורה כל כך צרובה
        7/11/12 23:17:
      בונבוניטה, בחושים של ילדה מאוד קטנה הרגשתי שזה לא נכון לאכול חיות ובוודאי שאסור להתעלל בהן. מאוד קשה לי לקרוא על הצורות הנוראות בהן מגדלים בעלי חיים ומתעללים בהם, מקווה שהמחאה תזיז משהו.
        7/11/12 22:45:

      צרוב בעור, את כותבת? זה הרי צרוב בנשמתו של כל אחד שמעט חמלה בליבו.

      ובאיזו זכות נטלו בני האדם לעצמם את המונופול על נאורות?

      באחרית הימים יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. ומה יהיה על היונק המפותח ביותר בטבע? אותו יונק שמטיף לאימהות להניק את עולליהן, ובה בעת מונע מעגלים לינוק מעטיני אימם


        7/11/12 22:21:
      זה באמת מאוד מכאיב ומתסכל, כי כמו שאת אומרת בהקשר לכלב הראשון שלך - לכאוב את כאבן של חיות קשה במיוחד (וזה כלום לעומת מה שעובר עליהן), כי בעוד שכאשר לבני אדם נעשה עוול רבים (ובוודאי אלה הרואים עצמם נאורים) מכירים בכך, העוול הנורא שנעשה לחיות נחשב לדבר מקובל ולגיטימי לגמרי ורוב האנושות מצדיקה אותו וגם מממנת אותו. אבל איכשהו אפילו כשאת כותבת על הדברים הכי כואבים ומתסכלים אני יוצאת מנוחמת קצת ומרגישה קצת יותר טוב. תמיד, עם כל הרגישות העצומה והכאב, יש גם הומור ואין נוקשות דוגמטית ויש אופטימיות זהירה ותקווה. חבל לי על העגל הזה שלא יידע ולא יודע מכל זה ונשאר לבדו עם הכאב והמוות והבדידות, שגרמנו לו, שאין לו שום סיכוי נגד בני האדם.

      ארכיון