0

1 תגובות   יום חמישי, 8/11/12, 11:31

כבר הרבה זמן שקשה לי לקבל החלטה. זה התחיל קצת אחרי הטיפולים הכימותרפיים שלא היתה בהם תרפיה כלל או אולי הרבה תלוי איך מסתכלים על זה ונמשך עד עכשיו.

באהבתי הרבה למחשבות ומודעות עצמית אני נוהגת לחלק את חיי לתקופות. ישנה התקופה שלפני שהכרתי את בעלי ג'קי. תקופת הילדות של טיולים, משפחה, אהבה חברים פשטות ושמחה. אין בתקופה זאת יותר מדי ציפיות ותמיד אני מדמיינת את עצמי זורמת בנהר רגוע רחב ומוכר . ללא הרפתקאות או שאיפות. מעט כהות בחושים או לפחות ביכולת לנתח את התקופה.

ואז היתה התקופה שבה הכרתי את ג'קי ובעצם למדתי גם להכיר את עצמי. בכל מיני מצבים ומכל מיני בחינות. עד כמה שאולי הדבר לא נראה היום אני תמיד חושבת והחשבתי את נוכחותו של ג'קי - בדיוק כמו שהוא - לקטליזטור רציני בהתפתחותי האישית, נשית מקצועית ובכל תחום אחר.

נוכחותו שמשה לי מראה להתנהגותי שלי , ליכולות שלי ואמונתו הרבה בי סייעה לי להעז. לחוות הרפתקות.

בתקופה זו גם התגבשה אישיותי כבת זוג. החלטית, יוזמת נמרצת בעלת שאיפות לשנינו ולכל אחד מאיתנו לחוד . אוהבת חברה טובה שיחות ,נאמנה לבן זוגי ולמשפחתי .

לכל אורך התקופה הנ"ל הדבר שאפיין אותי ביותר הוא הרצון בשינויים חידושים עניין הרפתקאות. לא כאלה ששולחות אותי לאשרם בהודו או סנפלינג על האוורסט אלה כזה שמתבטא בשינויים בעבודה, לימודים בכל מיני תחומים, מפגש עם הרבה אנשים שעם חלקם נשארתי ועם חלקם לא. שינויי בצבע ואורך שיער, שיפוצים בבית בישול שעלה לרמה גבוהה בתחום האילתור וכו'.

היום אני בתקופה שהכל במצב "המתנה" לא מקבלים החלטות או מקבלים מעט ולאט . ואני כועסת. מאד. על בן זוגי.

ועכשיו שכבר שיתפתי אותו בכך קל לי גם יותר להעלות את זה בכתב. אני כועסת עליו שלא לקח את תפקידי ומילא אותו בעצמו. על שלא עזר לי להמשיך ולחיות חיים מלאים יותר.

אז נכון למי שמכיר אותו מאד קל יהיה לומר " הגזמת את נשואה לאדם הכי אוהב דואג וטוב בעולם. מה עוד את רוצה?"

יותר ! ובמיוחד עכשיו. אני מסתכל על העובדה שחליתי בשנה האחרונה ואומרת לעצמי " את יכולה לסמן וי גדול על זה ולומר יצאת מזה ובגדול". זה נכון מבחינה פיזיולוגית. זה נכון מבחינת התפקוד שלי בעבודה פחות או יותר וגם מבחינת התפקוד שלי כאם או חברה. אבל זה לא מספיקלי מבחינתי כי התקופה האחרונה היתה משמימה בחדגוניותה, באנשים שפגשתי (בעיקר בבית החולים) בסיפורים ששמעתי או סיפרתי. תקופה עייפה פיזית ונפשית ואני רוצה לצאת ממנה ומהר.

אני רוצה שבן זוגי יעשה זאת בשבילי, והאמת שהוא בוודאי יעשה רק שבתוך כל כהות החושים הזאת שכחתי שלא ביקשתי

עזרה. לא ביקשתי ממנו שיחליף אותי בתפקיד. אז אני מצטערת כדברי חברתי הטובה ואל תדאגו כבר ביקשתי והסברתי את עצמי, וזאת אולי היתה ההחלטה הכי חשובה שקיבלתי בתקופה האחרונה.

דרג את התוכן: