בנימינו:
כמו בכל מושב המכבד את עצמו, גם אצלנו בכפר אז"ר יש פרלמנט שבו מתאספים מדי בוקר כל הזקנים שעדיין חיים, שותים יחד קפה עם קלמנטינות ומנגו (ושאר פירות העונה), ודנים בענייני דיומא. הפרלמנט מקיים את רוב ישיבותיו בסככת הטרקטורים של האחים מיכה ודני וולף. בדרך כלל כל אחד מן המשתתפים מספר על התרופות שהוא נוהג לקחת, ועד כמה זה עוזר לו, אך מדי פעם צפים ועולים סיפורים בעלי ערך מוסף, כמו זה ששמעתי היום, ואשר אותו אני עומד לחלוק עכשיו עם הקוראים.
זקן החברים בפרלמנט הוא בן עמי, אשר עומד לחגוג בקרוב את יום הולדתו התשעים. בהגיעו לפרלמנט הוא מביא עמו שקית של פקאנים או פרי הדר שהספיק לקטוף במשק שלו באותו בוקר.
בתקופת מלחמת העולם השניה התגייס בן עמי לצבא הבריטי, שם שרת כנהג משאית. בעת שיחידתו חצתה את הים התיכון באניה הבריטית "ארינפורה" (פרטים בגוגל), היא הותקפה ע"י מטוסים גרמנים והוטבעה. באותו אסון נספו חיילים רבים, וביניהם מאה וארבעים מבני הישוב העברי בארץ, אשר התגייסו לצבא כדי להלחם בנאצים. בן עמי היה אחד הניצולים, ולאחר מכן השתתף בקרבות באיטליה. הוא שהה באיטליה תקופה ארוכה, שבמהלכה קנה שליטה מצויינת באיטלקית.
לפני שנים אחדות – עשרות שנים לאחר המלחמה, נסע בן עמי לטיול באיטליה, ובמהלך הטיול לקה לא עלינו בעצירות קשה. הוא נכנס לבית מרקחת מקומי, וביקש באיטלקית צחה תרופה לעצירות. הרוקח נתן לבן עמי את מבוקשו, ותוך כך שאל אותו מהיכן הוא יודע לדבר איטלקית כל כך רהוטה. בן עמי השיב לרוקח, שלמד את השפה בעת שרותו הצבאי באיטליה במלחמת העולם השניה.
שאל הרוקח: "והיכן לחמת בעת ההיא?"
בן עמי: "בסלרנו".
הרוקח נעץ בבן עמי מבט חודר וקרא בהתרגשות רבה: "בנימינו".
הסתבר שהרוקח שהיה ילד באותה תקופה, זכר וזיהה את בן עמי, שהיה מחלק לילדים האיטלקיים הרעבים סוכריות ומצרכים ממנות הקרב הצבאיות.
אכן לא יאומן כי יסופר....
בן עמי בישיבת פרלמנט:
|
