0
ככל שאני גדלה ומתבגרת , ככה אוספת מידע, מלקטת חוויות, שומרת, מפנימה, מאחסנת , מחכימה ומעשירה את היידע והיכולות שלי. ההבנה שזה קורה לי – גם היא חדשה וזה כיף! הרצון האינטנסיבי לחלוק את הידע הזה עם אחרים- הוא בלתי נשלט כמעט. מגיעים לפתחי מכאן ומשם, לשאול אותי, לשאוב אותי! ואני נכונה- אני נשאלת, נשאבת לעיתים נזללת! ואז, מגיע הזמן לתת מענה- תשובה, מילה נכונה. לפעמים זה מה שנעים לשמוע, לעיתים קשה וצריך לרכך , לעגל בפינות – בקצוות ואחרי זה, צריך לעצור! לתת למילים הזדמנות לשקוע –להיספג- להיטמע.... אבל הרצון הזה, הצורך וה"שריטה" גורמים לי להמשיך, להוסיף עוד מילים והסברים... (כאילו שזה יקל את המציאות...) ולפעמים, הם רק רומזים מילה ואני ממשיכה אותם באופן מושלם ממש – עד שהם נפעמים... שהרי אני מכירה כל כך טוב את התמונה.... ובסיום- אף קורה שלאחר תשואות , דמעות של שיתוף וחיבוקים- חושבת לעצמי – "למה? למה לא סתמתי?"
|