כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    הרמתי צלמים: מבעד לעדשת צלם התאטרון

    0 תגובות   יום שבת, 10/11/12, 12:45

    צלמים רואים את העולם אחרת. הם בוחנים את האור, הם מסתכלים על הזוויות, הם מסתכלים בעיון בתמונות שבתכניה, האג'נדה שלהם היא שונה לחלוטין משלנו.

    בין צלמים לבין מושאי הצילום שלהם יש מערכת קשרים מיוחדת. אלה שאוהבים את התמונה , זוכרים לצלם לאורך שנים רבות את החסד שעשתה עימהם התמונה.  אמא שהצלם צילם את ילדיה עשויה ליפול לזרועותיו אחרי שלושים שנה בהתרגשות - איזה תמונות עשית לילדים שלי (מה שלא יעשו למשל הוופלים או פולי הקפה  למי שמצלם צילום מסחרי...).

    שחקנים גם הם זוכרים בחיבה רבה את מי שהנציח את הופעתם על הבמה. משחק הוא אירוע , "שחקן טופף טורף שעתו על הבמה ואין לו זכר עוד" אומר מקבת במונולוג ידוע שלו (בתרגום ברוידא). השחקן יורד מן הבמה, ומכל מה שעשה לא נותר מאום. הבמה ריקה, מוציאים את התפאורה ומכינים את התפאורה להצגה הבאה.  הצילום מקנה תחושה של נצח. הדברים מתועדים ונשארים לעד.

    הבעל שלי, הצלם ישראל הרמתי (מולה הרמתי צלמים בזמנו) צילם הפקות רבות בקאמרי, בתאטרון באר שבע, בהבימה, איפה לא.  בהצגות רבות, כאשר מסתיימת ההצגה, הוא ניגש אל אחורי הקלעים, והשחקנים - אשר זוכרים את תמונותיו משכבר הימים מקבלים את פניו בחיוך רחב ובזרועות פתוחות.

    היינו בתאטרון הקאמרי -  בריצ'רד השלישי, וראינו את יוסי גרבר המופלא, המקבל את פניו של הרמתי בכל פעם בחיבה ובחיוך. היינו בהצגה קברט. על הצגה ניצבה מיקי קם, בתפקיד משכירת החדרים. היא היתה בזמנו  השחקנים שמילאה את התפקיד הראשי שאותו משחקת עכשיו אולה שצ'ור , הוא מציין. תראי איך היא חוזרת לאותה הצגה בתפקיד אחר. נפלא. ואכן נפלא.

    עברנו אל מאחורי הקלעים לאחר ההצגה, ושם , אכן, קיבלו אתו בזרועות פתוחות. מיקי קם זכרה והוקירה.

    חזרנו הביתה , התבוננו בתמונות של ההפקה מהבימה, אי אז לפני שנים, ובזכותן ראינו את מיקי במלוא זוהרה על הבמה בתפקיד הראשי.לא שזה מעמעם מן הביצוע שלה כעת.

    הצלמים המקצועיים , המיומנים, רק הם יודעים להקפיא את הרגע הנכון, את התנועה ההיא המיוחדת, את המבט שאין שני לו .  הצילומים, הם , והם בלבד, מקנים למציאות החומקת מתחת ידינו את הנצח. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין