יום חופש, סתם כך בתחילת החורף. יום ממש חורפי גשם, ברקים ורעמים , זהו היום הראשון של מה שנחשב אצלנו לחורף. יושבים בבית החמים ומביטים אל הגשם השוטף את הסביבה, מפעם לפעם מבליח הים הסוער מבין שיטפון הגשם. אוניה מול חלוני מטלטלת לאיטה בים הסוער, פעם החרטום שקוע ופעם הירכתיים שקועות. מופע קצר של שמש מאיר כזרקור את האונייה בים. אונייה על פני מים סוערים. היום, נכון יותר, אתמול שם בעזה מישהו החליט להפר את השקט ואת רצף ימות השנה ופתח בירי טילים ושאר מזיקים לעברנו, תושבי הדרום. כך יום של חופש מי באישור ומי בהסכמה, שקטה של ההורים, מין שגרה כזו, שגרה מוסכמת ומובנת.
כך הפסטורליה נמשכת יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע , ובלי משים המציאות הזו נמשכת כבר כמה שנים. בדרך היו מבצעים, חיסול, הפגזות, הפצצות ואפילו מיני מלחמה, אבל סדר היום המובן כל כך נמשך והוא חזק מכל הסדר ומכל הסכם.
הם יורים אנחנו שובתים וחוזר חלילה. |