שוב חוזרים המראות הקשים. שוב ילדים רצים אנה ואנה בחיפוש אחר מקלט, שוב אנשים נשכבים לצד מכוניות באמצע הרחוב ושוב אלמוג בוקר בדרום. שוב רקטות נופלות בחדרי ילדים ו"רק הדובי הצבעוני מספר את מה שהיה פה לפני". שוב השקט מופר, שוב חצי מדינה בעלטה ושוב הרקטות קורעות את השמיים.
ושוב הרשת החברתית חיה ונושמת את המציאות. שוב אנו נזכרים כי אנו חיים בעידן של מציאות וירטואלית, כזה שבו מה שמתרחש בעולם הפיזי ומה שמתרחש בעולם הוירטואלי שזורים זה בזה. כך ששוב מופיעה לה הקריקטורה המוכרת, זו של תושב הדרום אשר חייו הן מסכת של צבעים אדומים לעומת התל אביבי אשר חייו נעים סביב שתיית קפה הפוך דל שומן בכוס זכוכית בלי ידית.
כך ששוב תוקפים את תל אביב והתל אביבים. ומדוע לא? הם האחראים למצב. הם גם היחידים בכל היקום הזה שנקרא גוש דן ששומרים על אדישות בזמן שהשמיים נופלים על דרום הארץ.
הרי כפר סבא כולה יושבת זה יומיים במקלטים לאות הזדהות עם תושבי הדרום. העסקים סגורים, בתי הספר נעולים ומכונות הקפה מושבתות. ראשון לציון החליטה לנקוט גישה אקטיבית יותר וכלל תושבי העיר נסעו דרומה בשיירה אינסופית של אוטובוסים כדי לשבת יחד עם ילדי הדרום ולחכות להפסקת האש. הוד השרון ו רמת השרון איחדו כוחות והקימו מאהל ענק מחוץ למכללת "ספיר" בו הם ישנים במיטות מתקפלות ושקי שינה בלויים של צה"ל. נתניה עוסקת זה שבוע במילוי שקי חול לטובת מיגון העסקים בבאר שבע וברגעים אלו השקים הנ"ל מוטסים אל עבר בירת הנגב בסופר-טאנקר ענק מתנת ראש הממשלה.
ורק תל אביב בשלה. אותה מושבה אדישה, צינית, ליבראלית, הומואית ושמאלנית אשר לבדה מונעת מצה"ל לנצח. רק שם לאנשים כבר לא איכפת משום דבר פרט לעצמם. שישרף הדרום כל עוד מסעדות היוקרה עוד מגישות את הסביצ'ה פלמידה.
אלא שישנן שתי סיבות עיקריות לכך שתל אביב מהווה מוקד יחיד לביקורת בעוד ששאר הארץ שאיננה בטווח הקאסם מונחת לנפשה. הראשונה היא פופוליזם לשמו בית מדרשו של בנימין נתניהו. כאילו שתושבי תל אביב לא מביטים באימה על הנעשה בגבול הדרומי, כאילו שתל אביב עצמה לא ידעה מעולם התקפות טרור וכאילו שהעיר בנויה כולה ממקשה אחת של אנשים.
מעל לדפי הפייסבוק עולה שוב ושוב הקריאה כלפי התל אביבים לצאת מבתיהם, להפגין, לעלות על הבריקדות ולהרעיד את אמות הסיפים. ומדוע שהתל אביבים ינהגו אחרת מכל אזרחי ישראל? האם הירושלמים מפגינים? או הבת-ימים? או הנתניתים? האם יש גל מאסיבי של הפגנות אשר סוחף את הארץ ורק תל אביב לבדה עוד יושבת בבטלה? לא. האדישות לדרום לא נולדה בתל אביב ואיננה תופעה תל אביבית. ההתקפה על תל אביב היא פשוט הכי קלה ונוחה ויותר מכל - צבועה.
הסיבה השנייה לכך שתל אביב מהווה מוקד מתמיד לביקורת היא הניסיון לשלול את הלגיטימיות של השמאל הישראלי, שכן בהוויה הישראלית, תל אביב היא היא השמאל הישראלי. תל אביב איננה חלק מן "המחנה הלאומי" וברגע שאיננו חלק מן המחנה איננו חלק מן הלאום. אנחנו פשוט אותה חבורה של נהנתנים שיושבת בבתי קפה ומקדמת את תפיסת העולם הפוסט ציונית. אנחנו אחראים לדה לגיטימציה של ישראל בעולם, אנחנו העלינו את החמאס לשלטון ואנחנו החוליה החלשה.
מצב זה הוא כמעט אבסורדי נוכח העובדה שעל הביקורת להתמקד כלל בעיר אחרת, בירושלים, בכנסת ובממשלה. ישנה ממשלה בישראל ויש ראש ממשלה בישראל. ואם יש משהו שצריך לספוג בימים אלו את חצי הביקורת זה הוא. אותו נתניהו שהבטיח להפיל את שלטון החמאס, אותו נתניהו שהבטיח להשיב את השקט לדרום ואותו נתניהו שבמשך ארבע שנות שלטון לא עשה דבר למען תושבי הדרום. לא מיגן את בתיהם, לא הבטיח את בטחון ילדיהם, לא הביס את אויביהם ולא שיפר את איכות חייהם. נתניהו שארבע שנים חי מהפסקת אש להפסקת אש ומחוסר החלטה לחוסר עשייה.
והאמת היא שלבנימין נתניהו אין גם מה להציע לתושבי הדרום מלבד ממיגונים חזקים יותר ומקלטים מעוצבים יותר. גם אם יחליט לצאת למבצע צבאי רחב היקף, גם אם יחליט לבתר, לכבוש, לפצל, לחבר, להמיס, להרתיח ולהרעיד את רצועת עזה במרכבות של חיל השריון לא יוכל להציע לתושבי הדרום יותר ממספר חודשי שקט. מסכת חייהם תוסיף להיות מציאות הזויה של התקפה ורגיעה. זו האמת.
אולם, קיים גם פתרון אחר. פתרון ארוך טווח שעלול להבטיח את ביטחונה של המדינה והוא לדבר עם החמאס. לא מחר, לא עוד שבוע, לא אם יכירו בירושלים כבירתינו הנצחית וגם לא אם יקבלו את "הבה נגילה" כפזמון הלאומי של פלסטין. לדבר עם החמאס מייד. שכן לצד צביקה יחזקאלי, בנימין נתניהו ושאר הדמגוגים הלאומיים, ישנם גם אלו הטוענים כי החמאס היא תנועה פרגמטית, כזו שמוכנה לקבל פשרה מדינית, כזו שמנהיגיה מוכנים לעבור ממאבק מזוין בישראל למשא ומתן ישיר.
אך ככה לא בונים חומה וככה לא מנצחים בחירות. לא לפי בנימין נתניהו. אז כעת הוא שוב עוסק בהבטחות חלולות ושוב אתם מפנים את האצבע המאשימה כלפי ולא כלפיו. והרי אני זה שעושה את כל שביכולתי כדי לשנות את המציאות ע"י החלפת השלטון. אני זה שיושב ומציע לכם פתרון אחר. אז מה אם אני עושה את זה תוך כדי שתיית הפוך חלש דל שומן?
אילן מנור |