בעינייך את קוראת לי לבוא אלייך בנשימתך החמה על פני אומרת תשאר קרוב אלי ושפתייך לוחשות תשוקה אך אוזני שומעות קול אחר שומעות את הקושי, שומעות את הספק, שומעות את מה שגופך מסרב לקבל
השבילים שאנחנו הולכים בהם מצטלבים, אבל רק כימעט. הרצונות שלנו חופפים אבל אנחנו לא לבד. אילו היו מעלינו שמיים אחרים אולי היו חיינו מתמזגים, אך השמיים האלו הם נמוכים ומאיימים וכל רגע דוחף אותנו להפרד לעולמים, לגנוז את החלום, לחיות את המציאות שקוראת לנו להתפשר, שכופה עלינו להכנע ומקוממת כל שביב של תודעה.
יש בי זעם שגואה כמו נהר יש בי כעס שנישבר כמו גלי ים עלייך, עלי, על העולם שמרשה אין סוף קווים עקומים בין שתי נקודות במקום סתם קו אחד ישר. על גדרות שחוסמים את הדרך מכאן לשם, על קירות שמפרידים, בין האור שבחוץ והאור שבפנים.
את אדם שלוקח אחריות ומתחשב ברצונות של אחרים ואני סתם אחד שרוצה להיות איתך. אולי את צודקת ואולי אני צריך להתפשר יודע שלא מוכן לוותר, עלייך, עלינו אבל לא בטוח שיודע למה את מתכוונת כשאת אומרת.. |