על שלושה דברים העולם עומד, אמרו חז"לנו

על השפיץ, על השפריץ ועל החריץ, לא עלינו

עת גברתי על היצר, היה נעים להיזכר

עת גבר עלי היצר, היה נעים הרבה יותר 

כי אבר קטן לו לאדם, משביעו רעב מרעיבו שבע

ותפילה אחת בלב כל גבר, כי לעולם יהיה נובע 

אלוהי שבשמים, אנא עוז במותני תן 

שאשתי תחייך אלי ולא אל השכן 

אני יודע, אני בקיא,

הייתי כמוך בשיא,

הייתי אפילו נשיא!!!

הייתי אומר להן "בואי נסי,

אתי בטוח תגיעי לשיא!"

אמרתי אז לעצמי

שהשמש בטוח זורחת ממני-

מהפתח האחורי.

רק אז בבקר של יום חורפי

התברר שזה הכל משפטי!

קודם כל לחצתי על הכוכב.
זה די בסדר עד עכשיו.

אני קצת מהרהר איך אני בענייני משכב,

עם המזרן האחרון זה די כאב,

וגם לא החלטתי על איזה סוס לרכב,

בדרך אל האושר בנחל אכזב,

גם קצב...זמנו נקצב,

ומקום בטוח זה באגדות, בתכלס, כמו שיר ללא מקצב,

מה לעשות, החיים כמו שרברב,

חופרים בצנרת לא זקופים כמו חצב.

אפילו לחרוז, לא פשוט בינך לזו שתאהב,

הכל מסתבך לגבר שאגב...

על מה באמת חשב,

כשסיים וקנח וויתר על תאריו,

שיחכו לו בקדנציה אחרת תלויים על קולב?

לפחות לא ניסה להסתיר או לעקוץ כמו עקרב,

הודה ועזב

מה שנקרא לקפל את הזנב,

ואי שם גברת מסוימת לא מחייכת וליבה זב,

כי הנקמה כמו התענוג הרגעי - סוג של כזב.