אז ועכשיו לבי

מָסַאז' רְקָמוֹת עָמוֹק, אוֹמְרִים, מֵצִיף טְרָאוּמוֹת.

סוֹדוֹת זוֹקְפִים רֹאשׁ, פִּרְחֵי צַלָּקוֹת רוֹאִים

אוֹר, נִפְתָּחִים לַפְּצָעִים שֶׁנוֹעֲדוּ לִהְיוֹת, מַגִּירִים רִיר

זְהַבְהַב, מַגְדִּירִים רַדְיוּס לַכְּאֵב וּפוֹרְצִים אוֹתוֹ.

רְקָמוֹת מִתְחַלְּפוֹת. הֲרֵי הָיִיתְ אָז שַׁבְרִירִית כָּל כַּךְ

קְרִיאַת עוֹרֵב סִמְּרָה אֶת רִשּׁוּם עַצְמוֹתַיִּךְ עַל עוֹרֵךְ

מִי הֵעֵז גַעַת בָּךְ, פֶּן תִּתְרַסְּקִי לִיסוֹדוֹתַיִּךְ

וְיִפָּרֵם גַּם הַחוּט הַדָּקִיק שֶׁרוֹקֵם לָךְ צוּרָה

תּוֹעוֹת יִהְיוּ פְּרוּדוֹתַיִּךְ רַדִּיקָלִים חָפְשִׁיִּים.

עָמוֹֹק בְּמִסְתּוֹר הַבָּשָׂר שֶׁאָז ועַכְשָׁיו לִבִּי

מְתוּקָה יוֹתֵר מִתְּשׁוּקָה מִתְדַּפֶּקֶת עֲלֵי תְּהוֹם

וְרוּדָה כִּפְנֵי הַיָּם בַּשְּׁקִיעָה טְרוֹם אֲדָמָה

קוֹרֶנֶת בְּנֹגָה מַמְאִיר. הָאַשְׁמָה.

©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 3 בנובמבר 2012, קסבה