SWEET SIXTEEN

הוּא לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר. כַּמָּה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת

וְכַמָּה לְקוֹלוֹ. לַצְּחוֹק שֶׁלּוֹ. לַמִּצְמוּץ.

אֲפִלּוּ לַיֵּאוּשׁ. לְדַגִּים מֵתִים בָּאַקְוַרְיוּם.

לֹא צָרִיךְ לְמַהֵר כְּלוּם לֹא יַתְחִיל בִּלְעֲדֵינוּ

אָמַרְתָּ מִפִּי רֶגַּע לִפְנֵי הַלְּוָיָה.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַעֲבוֹר כָּל כַּךְ הַרְבֵּה זְמָן כָּל כַּךְ הַרְבֵּה זְמָן

כָּל כַּךְ הַרְבֵּה זְמָן עַד שֶׁאוּכַל לְהוֹדוֹת בַּזֶּה בַּזֶּה?

וְאֵיךְ אֶשְׁמוֹר נַפְשִׁי שֶׁלֹּא תְּדַמֵּם מֵעֵינַי עַד כְּלוֹת הַחִוָּרוֹן?

לֹא יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ עִוָּרוֹן בַּזִּכָּרוֹן. הַדָּבָר נַעֲשָׂה. בִּקַּשְׁתִּי

לְדַבֵּר. זֶה כַּמָּה יַמִּים אֲנִי מְבַקֶשֶׁת וְהִנֵּה נַעֲנֵיתִי. הִנֵּה

דִּבּוּר. ווֹרְט. דְּבַר תּוֹרָה עַל שֻׁלְחָנִי בַּקָּפֶה. שֻׁלְחָנִי

בַּקָּפֶה הוּא שֻׁלְחָנִי בַּקָּפֶה בַּפְּסִיכוֹדְרָמָה הַזֹּאת שֶׁלִּי.

רוֹצֶה לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר, אֲבָל אֵין לוֹ בְּרִירָה.

הוּא מַצָּע לְמִּלִּים מְמַאֲנוֹת אֶת פֵּרוּשָׁן, הוּא מָקוֹר

וְהוּא כְּנָפַיִּם, דְּמוּת וָרֶקָע, שִׁטָּיוֹן וְדִיּוּק אִזְמֵלִי.

אֲנִי? יוֹשֶׁבֶת. בְּלִי תַּפְקִיד. בְּלִי הַשְׁפָּעָה.

לְפִי שָׁעָה לֹא יֵאַמֵּר דָּבָר בָּרוּר בַּדִּבּוּר. יִתְגַּמְגֵם לוֹ חָֹצָצִי.

אוּלַי פֹּה וַשָּׁם אִבְחַת בֶּכִי תַּחְתּוֹךְ מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר נֶחְרָץ.

חֵרֵשׁ לַתִּקְתּוּק, הַזְּמָן, מְסַרֵב אֶת קִצְבּוֹ, מַֹאֲמָץ חָפְשִׁי

יוֹתֵר נִזְרָם בּוֹ מִמֶּנּוּ הָלְאָה וַשּׁוֹב חוֹצֵב תְּהוֹמוֹת נְשִׁיָּה

רוֹטֵן וְיוֹרֵק וּמֵקִיא אֶת הָרִיק וְלֹא מְקַבֵּל מָרוּת.

שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה מָלְאוּ לְמוֹתְךָ. מוֹתְךָ בְּגִיל הַהִתְבַּגְּרוּת.

©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 12 בנובמבר 2012, קסבה