כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    הכבוד האבוד

    10 תגובות   יום שבת, 17/11/12, 13:30

     

      

    הכבוד האבוד של מר ברתולדי 






    זה היה אמור להיות בוקר יום רגיל בעיר האוזנבורג במרכז אירופה של סוף העשור השני של המאה ה-20. מר זיגיסמונד ברתולדי התעורר ב-7 בבוקר כדרכו לצליליו הצורמים של השעון השוויצרי שלו שעושה כל בוקר את מלאכתו נאמנה. הצילצול שלו יכול להתחרות עם פעמוני הכנסיה הקתולית ממול לביתו, רק ששעונו יותר חודר לעצמות.

     


    הבוקר היה שונה מהבקרים האחרים. הוא קם , משפשף את עיניו ומנסה להיזכר איזה יום התחיל היום. מה שהטריד אותו במיוחד איפה הטמין את כבודו בערב הקודם. כאשר הוא בא הביתה די מאוחר אחרי ששהה בפאב הקבוע שהולך בימי שלישי בערב, היה מאוד נסער. מיד לאחר הגעתו הביתה, החליט שלפני השינה הוא יסתיר את כבודו באיזו מגרה, או אולי בארון הבגדים, היכן 
    שרק הוא יידע למצוא למחרת. היה אחוז פחד אימים שיבואו ויגנבו לו בעת שינה

      


    למה הפחד הזה?

     

    מה קרה ערב זה שהעביר חלחלה בזיגיסמונד שלנו?

     


    הכל התחיל בבוקרו של יום אתמול. כדרכו בחול הוא יצא לעבודה למשרד עורכי הדין שבבעלותו – ואחד המפוארים של עירו. עם צליל מנדולינה בלב. יצא את מפתן ביתו. כתמיד 
    לבושו היה לפי האופנה של אותם ימים, מעיל דק של סתיו, כובע מהודר שאותו נהג להוציא כל אימת שמישהו מעמיתיו עורכי הדין או מי מלקוחותיו המכובדים של העיר חלפו על פניו. כדרכו היה קד קידה של 45 מעלות כמנהגם של חבריו מהאוזנבורג, הניע שפתיים לכיוון המילה גריסגוט (שבגרמנית משמעו- השבח לאל) , וממשיך בדרכו למשרד. זה כמה ימים, הוא נמנע מלעשות את קידתו העמוקה, והסתפק בהטיה של כ-20 מעלות קדימה. ימים ספורים לפני זה הוא השתתף באיזה טיול סקי עם חבריו, החליק וקיבל הקסנשלוס בגב. יחד עם זאת עדיין הוא מקווה שבימים הקרובים הוא יוכל לעשות את קידותיו כמיטב המסורת.

     

     מר ברתולדי כמו כל יום בשעה תשע בדיוק נכנס למשרדו בפינגן –שטראסה. יש אומרים שהשכנים בבנין הסמוך היו בודקים אם שעוניהם מכוונים היטב ומראים את השעה תשע. הוא היה מעין ביג בן של האזור.

      


    איך שהוא התישב בכיסאו חשכו עיניו . מזכירתו השאירה לו פתק על השולחן, וכתבה ששלושה יהודים- אמנם כולם קליאנטים ותיקים שלו, באים להתיעץ איתו. הם השאירו הודעה שהרשויות רוצים לשלול מהם את רישיון השהות שלהם בהאוזנבורג. שלושה אנשים אלה כבר נולדו בעיר הזאת, אבל הוריהם של כל אחד מהם באו מארצות אחרות. האחד סבו היה בונה כינורות בגנואה, השני סבו היה רב בקהילה קטנה בגליציה, וסבו של השלישי היה סוחר אמיד באחת הערים הקטנות בסלובניה.

     

     מה יעשה עם היהודים מוכי הגורל האלה? איך ינחם אותם? הוא עצמו שפר מזלו, וכבר סבו נולד בהאוזנבורג. הוא לא בסכנה. הוא יהודי שבקושי יודעים עליו שהוא בן דת משה. הוא גם לא טורח להסביר זאת לחבריו. הוא מקווה שלא יחפרו בזה יותר מדי. שלא יחפשו בציציות. לבית כנסת כבר אבא שלו לא הלך. נהג כאחד הגויים. רצה להיות יותר האוזנבורגי מההאונבורגים עצמם. שמו ברתולדי אביו לקח משמו של המוזיקאי היהודי המתנצר, פליקס מנדלסון ברתולדי.  זיגיסמונד שלנו מעולם לא התנצר. הוא חשב שהוא ממילא נוהג כאחד הגויים.

     


    ואז באים אליו היום שלושת היהודים האלה, לבקש ממנו עזרה להציל אותם מגירוש בגלל יהדותם. מה הם יודעים עליו? אולי יחשדו השלטונות ביהדותו שלו גם?

     


    אבל לסרב לשלושה קליאנטים אלה, אנשים מכובדים בזכות עצמם, שלרוב באים להתיעץ איתו בענייני מסים ,באים היום עם סיפור שונה.עם נושא זה הוא נמנע לעסוק בו מאז שהוא זוכר את עצמו.

     


     

     


    מה יעשה עכשיו? הישיב פניהם ריקם?  חשב וחשב, ואמר 

    לעצמו: אגיד להם שאחשוב על הנושא וכאשר יגיעו למשרד , אזמין אותם בערב לפאב ואז 
    הוא יאמר להם מה לעשות
     

      אמר ועשה. ארבעתם קבעו להיפגש בפאב הקבוע של מיודענו, זיגיסמונד ברתולדי בשמונה בערב. 


    בדרך כלל בפאב זהמתכנסים עורכי דין הבכירים של העיר, ביניהם נוצרים רבים. האיש שלנו רצה לעשותפרובוקציה לגויים שביניהם ולשאול אותם למה שלושה אזרחים מכובדים כמו היהודים 
    שציינו , אמורים להיות מגורשים.
     לאחר ששתו כמה כוסות בירה, התפרץ אחד מחבריו הקרובים של זיגיסמונד : למה רק שלושה יהודים יש לגרש. גם אותו את ברתולדי אין להשאירו בהאוזנבורג.

    זיגיסמונד החוויר ,ולקח מיד את רגליו הביתה. כאמור הטמין את שארית כבודו באחד המגרות, אבל אלוהים זוכר איפה ??

     

    הפוסט הזה הועלה לפני כשנה, אבל נראה אקטואלי גם בימים אלה

     

    זכויות שמורות לצבי הרטמן

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/12 16:27:
      לדעתי - את כבודו הוא איבד בכך שהפנה עורף ליהדותו, רק שלא ידע שאיבד את כבודו. הוא חי כל חייו באשליה אחת גדולה. אבל - מי אני שאשפוט ? כתיבה מעניינת וקולחת.
        18/11/12 13:13:
      סיפור עם ניחוח שאני אוהבת, עם מוסר השכל ידוע מראש
        18/11/12 09:05:
      קראתי את הסיפור וזכרתי קטעים רבים שהתגלגלו לעיני במשך השנים, בעלי אופי דומה. ואני חייבת להודות שקשה לי לקרוא זאת. אני ילידת תל-אביב, בת להורים שעלו או הועלו לארץ בעליות הראשונות, והסיפורים הללו הם פרקי היסטוריה עבורי. אבי מנה את שנותיו מיום הגיעו לארץ, וסרב בתוקף לנסוע לבקר בארץ הולדתו. האמנתי כי יקום כאן עם חדש, ששורשיו היו שם בגולה. והוא יחזור לכאן להתחבר לשורשים ההיסטוריים שלו. ומה מתרחש בפועל?
        18/11/12 07:58:
      תמיד אקטואלי. תודה לך צבי על כתיבתך המיוחדת והקולעת.
        17/11/12 23:39:

      צטט: שרה המכשפה 2012-11-17 21:57:13

      אני ממליצה על ספר בשם סלמנדה של קצטניק ספר קשה לעיכול אבל שווה על אותו נושא שאתה כתבת אני צריכה מייל שלך יש לי מאמר נחמד לשלוח לך שבוע טוב

       

      תודה על ההמלצה של הספר של קצטניק

      הכתובת שלי

      TITULIC2004@YAHOO.COM

        17/11/12 23:37:

      צטט: laline 2012-11-17 23:26:48

      צבי הסיפור מעניין ומרתק...

      תודה לליק
        17/11/12 23:26:
      צבי הסיפור מעניין ומרתק...
        17/11/12 21:57:
      אני ממליצה על ספר בשם סלמנדה של קצטניק ספר קשה לעיכול אבל שווה על אותו נושא שאתה כתבת אני צריכה מייל שלך יש לי מאמר נחמד לשלוח לך שבוע טוב
        17/11/12 14:53:
      אכן, סיפור מעניין .... אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל ולא באמת ניתן לשפוט התפתחיות אקטואליות ...
        17/11/12 14:21:
      אכן מאוד אקטואלי. וכל כך מדכא. אבל איך אפשר לשפוט??? שבת שלווה לך צבי

      פרופיל

      Zvi Hartman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      titulic