תחושה של חום

לא מוכר וצורב,

מארג קוסמי עטף אותי

כשחיבקתי אותך,

כאילו שאתה מתקרב,

אבל מה שבאמת נגעה בי,

היתה הקליפה,

שריון המגן שלהם

שכיסה ונשק לריצפה.

רוח חמה כמו אש

פגעה בי

כשמיהרתי לטבוע לך באישונים,

האוויר הסתחרר בלחצים משתנים,

בזווית העין

נראה לפתע

ניצוץ של זוהר לבן,

"כמהתי אליך" , לחשת,

"כל כך השתוקקתי להרגיש אותך כאן"...

וכששטף האור,

עדיין שקעת

עמוק בתוך סלע קריסטל,

נוצה בהירה שנשרה מרקיע

העידה שהרוע בוטל.

כל כשף ולחש

שנועדו להזיק,

לא יוכלו להרתיע אותי,

נשמות שאחזו בך

הירפו לאיטן

בטוחות בשלוות שתיקתי.

כמה אושר נמס בי

כשלראשונה

הניחו לך

כי ידעו שמותר

שאתחבר ואשמור נשמתך

בעתיד,

כמו בעבר.

ללא מגבלות של זמן ומרחב,

לא משנה המיקום

ומרחק הכוכב,

החיבור הזה נעלה ונשגב,

מנפץ כל סיכון,

משפר כל כיוון.

כל עוד נצעד בו שנינו זקופים,

כל מכה וכאב יהפכו לשקופים...

בנשיקות אחליק בך את הקמטים,

אצפה תשוקתך בקציפה של תותים

ותרגיש, אהובי, את חיבור הרקמות,

איך ליבנו פועם באותן נשימות...

אשחרר מעליך כל מלאך שישמור,

ההילה שלי תציף בך אור

אין סופי וניצחי,

איחוד הכרחי

ומה שהיה ידוע ליקום כבר מזמן,

מיועד ומסומן

ואין צורך יותר באמצעי הגנה,

אהבה שתחליף כל תחושת סכנה

ותשבור מוסכמות

וחשיפה מוחשית,

אכרוך את גופי סביב שלך

כמו תכשיט...

בורכנו, אישי,

בחוכמת האלים,

תבונה שהפכה אותנו כל יכולים

וכל תא בגופנו

בורא בשלמות אמיתית

פיסת מציאות אלוהית.