0

הדת בחיי

0 תגובות   יום שני, 19/11/12, 10:58

חלום כואב היה לי

אישה דתייה שצעקה עליי

לא ממש הבנתי מה היא רוצה ממני

לא הבנתי מדוע היא ומשפחתה נטפלו אליי

מה הם רוצים..

יכולתי להרגיש שהם ממש מאמינים במה שהם אומרים

ושנדמה להם שבשם הצדק שבידם רשאים הם להשפיל אותי

להרים את הקול.. להטיח בי האשמות שלמרות שדעתי שהן לא מוחזקות במציאות

עדיין הצליחו להשפיע עליי

 

באותו לילה היה לי עוד חלום

חלמתי שאני מנסה למצוא את הדרך שתוביל אותי לחתונה של אחי 

הייתי ברכב. העולם האיר באור של בן ערביים

ואני נהגתי מהר

ניסיתי להבין היכן האולם

ניסיתי למצוא את הדרך

שאלתי אנשים מסביב

וכל פעם הייתי מקבלת הכוונה מוטעית שהייתה גורמת לי לשבור את ההגה לכיוון אחר

החושך הגיע

ואני עדיין ברכב

הרגשתי לחץ נוראי

הייתי בלחץ נוראי

ואיחרתי לחתונה של אחי, או שבכלל לא הגעתי, ואכזבתי. 

את המשפחה שלי.

 

אתמול בלילה, השארתי בפעם הראשונה את הליסט הכואב שלי מיוטיוב פתוח.

שמתי את הראש על הכר ורשימה של 70 ומשהו שירים כואבים החלה מתנגנת.

שירים המזכירים לי הרבה מאוד, וכולם מושמעים בזה אחר זה.

הלקאה עצמית או אולי תהליך של ריפוי,

לשמוע את השירים האלו כל הזמן בקונטקסט אחר, החלטתי. 

וזו הפעם הראשונה שאני הולכת לישון עם מוזיקה בדירה החדשה שלי.

יש מחקרים רבים המתארים את תהליך הריפוי הפוסט טראומתי 

המושפע מהסביבה הפיזית בה נמצא מטופל בשעה שמעלה את הזיכרון.

ואיך שהמטופל משחזר את הזיכרונות במקום מוגן כמו קליניקה, ובכך משחרר את עצמו

מהזיכרון הכואב.

זה מצליח.

עלי קצת פחות. השירים באותו לילה העלו חלומות על משפחה ודת,

חלומות שהכאיבו לי יותר מכל זיכרון ממשי שקיים אצלי ביומיום. 

הדחקה- מילה נהדרת!!

 

כעת מונה יוצרת דת 

דת שלא משתמשת במונחים פסיכולוגיים

דת שלא מדברת בשפת הוול-נס

דת שלא מבקשת ממנה להיות משהו אחר

שלא מבקשת ממנה למצוא משהו

שלא מבקשת להכות על חטא

אין חטאים במונה

אין רצון לדבר

אין רצון להיפתח

אין רצון לבקש שום דבר שהוא חיצוני

דבר אחד בקשתה -

 

להתכנס פנימה ולנוח.

דרג את התוכן: