עם כותרת כזו, בטח יורמו כמה גבות של קוראים, איך מבצע צבאי יכול להיות הזדמנות ?
לפני שאענה על השאלה המאתגרת הזו, אתייחס לכמה "הזדמנויות" שמדינת ישראל פיספסה. במשך שני עשורים נמשכה נוכחות צבאית ישראלית בלבנון, מה שקרוי מלחמת לבנון. לאחר סיום המלחמה ויציאת צה"ל מלבנון, התברר שהצפון – קרית שמונה והסביבה, לא עברו שום שידרוג. הצפון חזר להיות פריפריה, על גבול הנטישה.
כל זה לא קרה. ראינו במלחמת לבנון השנייה, זו שהייתה ב 2006, שהצפון היה חשוף, נטוש ובלי כוחות במהלך הלחימה. למעלה מ 3000 רקטות וטילים התעופפו לעבר צפון ישראל. ההתמודדות של ישראל עם המציאות המלחמתית בהיבט החברתי אזרחי הייתה חלושה, אם לא לומר עלובה.
היה צורך בגביר מקומי, שלא לקרוא לו טייקון מקומי, כדי שיעשה את מה שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות. התפיסה של מדינת ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי ברוב שנותיה, בחיזוק הצד ההתקפי והצבאי התעלמה לחלוטין מפיתוח הביטחון הכלכלי, חברתי והאזרחי.
בדרום מתנהלת מלחמה בקרבות לסרוגין כבר שתים עשרה שנים. האזור הזה - הדרום, ממש פריפריה, היה אמור להיות פנינה אזרחית, המדינה הייתה צריכה להקים מערכות מתקדמות מאוד של תשתיות כמו: כבישים, מסילות רכבת, תעשיות, תיירות, חינוך, מיקלוט ועוד.
אומרים דוברים שונים שהלחימה בדרום מוערכת בכ 1.5 מיליארד ₪ לשבוע לחימה. במחיר של שבוע לחימה אפשר להפוך את דרום המדינה לאבן שואבת לצמיחה והתפתחות.
עכשיו התייחסות להזדמנות הכלכלית-חברתית-אזרחית, המצב הביטחוני הזה, שעכשיו נמצא בשיא העימות עם החמאס ושאר מרעיו בעזה, חייב להוות הזדמנות לפיתוח מסיבי של הפריפריה, שלא יווצר מצב דומה לפריפריה הצפונית אחרי שנים רבות של מלחמה בלבנון, הסתיימה המלחמה, צה"ל נסוג מלבנון והצפון נשאר בעליבותו. הצפון מתבסס בעיקר על יזמים פרטיים בתחום התיירות בניסיון נוסף למצוא להם פרנסה, אחרי כישלונות כלכליים למכביר.
עכשיו צריך לצלצל בפעמונים רבים. על המדינה לראות את האינטרסים שלה בפיתוח תשתיות מתקדמות מאוד בפריפריה, גם בצפון וגם בדרום, לעודד באופן מסיבי עסקים קטנים ובינוניים, ולא להסתפק בהיבט הצבאי של הביטחון.
זה הזמן לראות במבצע הצבאי הזדמנות לפתח ביטחון חברתי-כלכלי-אזרחי בדרום ישראל, בלי קמצנות ובנדיבות כדי לחזק את תחושת השייכות של אזרחי הדרום להוויה הישראלית, בעיקר זו במרכז הארץ. עכשיו זה הזמן. |