כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בחצר האחורית

    שלוש שנים

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    "מר גוזמאי הבדאי"

    19 תגובות   יום ראשון, 6/1/08, 00:34

    קבלתי לא מזמן מייל מצחיק שכותרתו היתה "הספרים של פעם והספרים של היום" מה שמוביל אותי לכתוב את הפוסט הבא. אמי, אישה נפלאה ומיוחדת, הייתה ועודנה אשת רוח, פילוסופית, שכובד החיים הסיט אותה מהאיכויות הגלומות בה. היא גדלה אותנו מתוך קושי גדול וכאב, אולם אחת מנקודות האור שאני זוכרת לה מילדותי קשורה לאותה שעת ערב קסומה, זו שלפני השינה. ערב ערב, מבלי לוותר, הייתה מקדישה לי מה שקרוי היום "זמן איכות". אני במיטה והיא, רכונה מעלי קוראת לי בצליל קולה הנרגש סיפורים. היכולת יוצאת הדופן הזאת שלה להתבונן בחיים במבט אחר באה לידי ביטוי גם בבחירת הספרים. ביחד התרגשנו והזלנו דמעה ב"יהי ערב", בתמימות התפלאנו כיצד צמח עץ תפוחים מתוך בטנו של "מר גוזמאי הבדאי", שאלנו "למה" ביחד עם "טלי מארץ הלמה", נכנסנו יחדיו לעולמו האפל של "יפתח המלוכלך" ושל הצמד "מקס ומוריץ", נחרדנו כש"הצל" השתלט על רוחו של האדם ועל השירה, בספרו המופלא של סידון, צחקנו על הענקים הפחדנים ב"ספר מסיפורי הענקים", הפלגנו בדמיון עם אגדות ומסין ומאפריקה והוקסמנו מעוז רוחו של "ד"ר דוליטל". עד מהרה לאה גולדברג, א. שלונסקי,  ע. הלל, פ. ברגשטיין, א. עמיר מ.י. שטקליס, א. סידון, ועוד רבים וטובים הפכו לחברי הקרובים. ואפרופו סידון- כשהיינו ילדים הייתה סדרה מתוקה של ספרונים קטנים (מר דגדוג, מר חלמן...) מאת רוג'ר הרגריבס. היום היא תורגמה מחדש על ידי סידון, באופן קצת אחר (לצערי הוא גם שינה באופן פחות מוצלח את שמות הספרונים: "מר בום" הפך ל"מר נזק", "מר יואף" הפך ל"מר חוטם", "בולמוס" הפך ל"חמדן".. ) ועדיין הסדרה בעיני מקסימה. לכשבגרתי לא נהייתי אשת רוח או סופרת גדולה ויחד עם זאת אין לי ספק שספרי ילדותי תרמו לעיצוב אישיותי ולמי שאני. בחיי האישיים אני מלמדת מוסיקה. אין ספור פעמים מצאתי את עצמי "פוזלת" לעבר הספרים הישנים שלי ומחברת אותם לנושאים שאני מלמדת בכיתה בתירוצים שונים. בכל פעם מחדש אני שמחה לראות את עיניהם הנוצצות של תלמידי שלא נרתעים מהעברית הזאת של פעם. בשיחה עם הספרנית של בית- הספר, היא העלתה טענה שכדאי להקריא לילדים עברית שהיא רלוונטית לימנו משום שהשפה הגבוהה שאין בה כבר שימוש, יוצרת אצלם חוסר עניין.

    לי נראה שאם מתחילים לקרוא בגיל מוקדם, שפה "גבוהה" לא צריכה להוות מכשול כי היא בבחינת שפה חדשה. (קראתי לא מזמן את "שירה" של עגנון. אפשר היה לנגב את האבק מרוב שהעברית ארכאית ומלאה אגב בשגיאות כתיב של שפה בראשית דרכה. ועדיין.. כמה עונג צרוף היה בקריאה).לעיתים אני נתקלת בספרות ילדים עכשווית, חביבה, במשקל נוצה, שלא משאירה בקורא טיפת מקום לדמיון. וזה נראה לי חבל.

    שלא ישתמע מדברי שאינני בעד ספרות ילדים בת זמננו, אבל לצידה צריך להשאיר מקום גם למורשת ההיא, הנהדרת. לדאבון ליבי עשרות רבות מספרי ילדותי אינם כבר על המדפים בחנויות הספרים.

    תודה לך אמא. ברור לי שתהיי בעתיד גם סבתא נהדרת ונכדיך יזכו לשמוע מפיך סיפורים מופלאים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: te18 2008-08-28 22:18:12


      יפתי, הצלחת לגעת בי. כאמא שלא מספיק עומדת על המשמר ודואגת לאיכות הקריאה של ילדתה המתוקה, אפילו שאני חיה ספרים...הערת אצלי משהו, תודה, כבר הולכת לשנת הקסם ...

      נו, אם הצלחתי במשימתי כמעורר הלאומי של ספרות הילדים, עשיתי את שלי.

      ליל מנוחה וחלום...

       

        28/8/08 22:18:

      יפתי, הצלחת לגעת בי. כאמא שלא מספיק עומדת על המשמר ודואגת לאיכות הקריאה של ילדתה המתוקה, אפילו שאני חיה ספרים...הערת אצלי משהו, תודה, כבר הולכת לשנת הקסם ...
        26/8/08 08:09:


      כמה שאת צודקת. כמה חוטא דורנו בהנמכתה ודלדולה של השפה, ועמן גם בדלדול הרוח.

      הנה רעיון ליזם או איש עסקים: הקימו הוצאה לאור שמתמחה בספרי ילדים מהסוג שתיארת, שהולך ונכחד.

      ואם זה מפוקפק מבחינה עסקית, למה לא גוף ציבורי, חינוכי?

       

      צטט: טלתל 2008-02-17 12:06:56

      מאוד נהניתי מהפוסט הזה וגם כיכבתי :-)

      נהניתי בעיקר לקרוא מה שכתבת על אימא שלך.

      ממש נפלא שיש לך אימא כזו ומאחלת לכן חיים משותפים עוד המוווווווווווווון שנים.

      אבל לא מסכימה כל כך לתיזה שלך.

      לדעתי ספרי ילדים צריכים להיות כתובים בלשון עדכנית.

      הילדים הקטנים צריכים ללמוד את השפה - עדיף שילמדו את השפה שבה הם מדברים

      והילדים היותר גדולים שלומדים לקרוא - עדיף שהטקסט עצמו לא יוסיף על הקשיים להתגבר על מלאכת הקריאה.

      היום העברית גם עשירה יותר במילים ובמונחים.

      למשל, קראתי בילדותי את "האסופית" בתרגום הישן וכשהתבגרתי קראתי את התרגום החדש. אני ממש מעדיפה את החדש. לא חושבת שיש איזה ערך למילים כגון "צפחה", "אלגומים", "אפיפיות" ושאר מילים לא מובנות. ולא ברורות. זה רק מקשה את הבנת הסיפור ואת הקריאה.

       

      וגם לגבי מה שכתבת על עגנון אני לא מסכימה. אני מאוד אוהבת את עגנון ואת הלשון המיוחדת שלו. הוא ממילא לא מיועד לילדים :-) אני לא מוצאת שם טעויות או חוסרים. זהו עגנון וזו לשונו. אצלו הגיבורים והגיבורות שותים קהווה וזה בסדר גמור :-)

       

      אז לפי עגנון המקום הזה צריך להיקרא: קהווה דל מרקר צוחק 

      הי טליה! תודה על תגובתך המנומקת.. הרעיון העיקרי שניסיתי להעביר הוא שאין להבהל מלחשוף את הילדים לעברית ארכאית כי בשבילם היא כמו שפה חדשה. וילדים קולטים כל כך מהר מילים חדשות. ובמה זה תורם? תורם לעושר שפתי ופונטי, מרחיב ומעשיר את יכולת ההבעה בכתב ואת הדמיון (כמו שכתב חברי יפה כל כך בתגובה הראשונה לפוסט) וכן מאפשר להם כאנשים בוגרים להחשף למגוון רחב יותר של ספורת- אותה יבחר כל אחד מהם על פי טעמו האישי...אבל אני בהחלט מבינה את הצורך שלך לשמור על רלוונטיות ועל ההנאה שבקריאה.  לגבי עגנון.. נתקלתי במילים לאוו דווקא "עגנוניות" שכתובות באופן שנראה כמו שגיאת כתיב. ולגבי הקהווה- תודי שזה הרבה יותר מזמין מקפה... :)) 

        17/2/08 12:06:

      מאוד נהניתי מהפוסט הזה וגם כיכבתי :-)

      נהניתי בעיקר לקרוא מה שכתבת על אימא שלך.

      ממש נפלא שיש לך אימא כזו ומאחלת לכן חיים משותפים עוד המוווווווווווווון שנים.

      אבל לא מסכימה כל כך לתיזה שלך.

      לדעתי ספרי ילדים צריכים להיות כתובים בלשון עדכנית.

      הילדים הקטנים צריכים ללמוד את השפה - עדיף שילמדו את השפה שבה הם מדברים

      והילדים היותר גדולים שלומדים לקרוא - עדיף שהטקסט עצמו לא יוסיף על הקשיים להתגבר על מלאכת הקריאה.

      היום העברית גם עשירה יותר במילים ובמונחים.

      למשל, קראתי בילדותי את "האסופית" בתרגום הישן וכשהתבגרתי קראתי את התרגום החדש. אני ממש מעדיפה את החדש. לא חושבת שיש איזה ערך למילים כגון "צפחה", "אלגומים", "אפיפיות" ושאר מילים לא מובנות. ולא ברורות. זה רק מקשה את הבנת הסיפור ואת הקריאה.

       

      וגם לגבי מה שכתבת על עגנון אני לא מסכימה. אני מאוד אוהבת את עגנון ואת הלשון המיוחדת שלו. הוא ממילא לא מיועד לילדים :-) אני לא מוצאת שם טעויות או חוסרים. זהו עגנון וזו לשונו. אצלו הגיבורים והגיבורות שותים קהווה וזה בסדר גמור :-)

       

      אז לפי עגנון המקום הזה צריך להיקרא: קהווה דל מרקר צוחק 

       

      צטט: yaelmmmmm 2008-02-16 20:23:55

      ואני מתה על "אמא אווזה" ואף אחד לא יודע שאפילו הלחנתי את זה עבור ילדיי...

       

      הי יעלי.. איזה כיף שקפצת לבקר! ד"ש חם מהמכון לאינטגרציה בבר-אילן

        16/2/08 20:23:

      ואני מתה על "אמא אווזה" ואף אחד לא יודע שאפילו הלחנתי את זה עבור ילדיי...

       

       

      צטט: נתן גרינברג 2008-01-07 07:52:05

      עונג צרוף שמעלה דמעה בזוית העין על נוסטלגיה קסומה

      אהבתי

      תודה לך :))

        7/1/08 07:52:

      עונג צרוף שמעלה דמעה בזוית העין על נוסטלגיה קסומה

      אהבתי

       

      צטט: gerrillateam 2008-01-06 22:29:45

      מעבר להיותה השל השעה הזו קסם לבן שלי

      זה קודם כל עבורי - להתחבר לילד שבי.

      להתחבר אליו באינטימיות של רגע שקיימת

      רק כששנינו מתחת לשמיכה, עטופים בדמיון שלוקח אותנו לארצות אחרות.

      גם אני אוהבת את הזמן הזה של לפני השינה. זה אחד הרגעים הבודדים ביום שאני מרגישה עם עצמי באמת.

       

      צטט: hafitouss 2008-01-06 20:44:09

      הי, ב.ב.ש. מה עשית למרים היקרה.
      ובדיוק היום הקראתי להם את "ספר דני" שהגדול הביא מבית הספר.

      אבא מסור שכמותך! מקריא סיפורים לפני השינה... עושה נחת לאישה :))

        6/1/08 22:29:

      מעבר להיותה השל השעה הזו קסם לבן שלי

      זה קודם כל עבורי - להתחבר לילד שבי.

      להתחבר אליו באינטימיות של רגע שקיימת

      רק כששנינו מתחת לשמיכה, עטופים בדמיון שלוקח אותנו לארצות אחרות.

        6/1/08 20:44:
      הי, ב.ב.ש. מה עשית למרים היקרה.
      ובדיוק היום הקראתי להם את "ספר דני" שהגדול הביא מבית הספר.

       

      צטט: hafitouss 2008-01-06 15:30:17

      אין על הספרים של ילדותנו. למרות שנראה לי שלכל הסופרים אז הייתה אות במקום אחד השמות (פרטי או משפחה).
      לא מזמן קניתי לבַנַי ספר של מרים ילן שטקליס (שמות, לא אותיות) בעיצוב המקורי עם האיורים והפונטים המקוריים. הנאה של שעות.

      מ.י.ש. האהובה.. מאד אהבתי בצעירותי את "תפוחי העלומים", אסופה של סיפורי אגדות  (וגם "שיר הגדי" ו"יש לי סוד"...) 

        6/1/08 15:30:
      אין על הספרים של ילדותנו. למרות שנראה לי שלכל הסופרים אז הייתה אות במקום אחד השמות (פרטי או משפחה).
      לא מזמן קניתי לבַנַי ספר של מרים ילן שטקליס (שמות, לא אותיות) בעיצוב המקורי עם האיורים והפונטים המקוריים. הנאה של שעות.

       

      צטט: נועז. 2008-01-06 10:16:13

      איזה כייף לתלמידים שלך שהם תלמידים שלך,

      ופעם הם גם יבינו כמה :)

      תודה תודה :))

        6/1/08 10:16:

      איזה כייף לתלמידים שלך שהם תלמידים שלך,

      ופעם הם גם יבינו כמה :)

       

      צטט: אן - לפי נועה 2008-01-06 06:25:02

       

      אני בגן מספר ומקריא לילדים הרבה ספרים, בכל יום לפחות שלושה סיפורים אנחנו יושבים במעגל על כריות ומקריא להם את הספרים ה"עתיקים"  - ויהי ערב, המסע אל האי אולי, שמלת השבת של חנל'ה ועוד...,

      ודווקא שם נוצר המפגש המיוחד, אלו שלא מבינים את המילים חלקם שואלים, חלקם ממציאים להם פירוש, דווקא השפה הלא מדוברת מאפשרת לילדים לחלום , לדמיין ולשחק עם המילים.

       

      יש גם בצליל של המילים הישנות משהו חי שלא ניתן לסמל בשפה, עושר של צלילים פונטים שלא נמצא בספרי הילדים היום.

       

      בעניי ספר ילדים ישן הוא כמו מוסיקה ליטורגית , אקפלה של אותיות.

       

      הסברת כל כך יפה במילים את אשר אני מרגישה. יבורכו מעשה ידיך, אתה עושה עבודת קודש עם הילדים!

       

       

       

        6/1/08 06:25:

       

      אני בגן מספר ומקריא לילדים הרבה ספרים, בכל יום לפחות שלושה סיפורים אנחנו יושבים במעגל על כריות ומקריא להם את הספרים ה"עתיקים"  - ויהי ערב, המסע אל האי אולי, שמלת השבת של חנל'ה ועוד...,

      ודווקא שם נוצר המפגש המיוחד, אלו שלא מבינים את המילים חלקם שואלים, חלקם ממציאים להם פירוש, דווקא השפה הלא מדוברת מאפשרת לילדים לחלום , לדמיין ולשחק עם המילים.

       

      יש גם בצליל של המילים הישנות משהו חי שלא ניתן לסמל בשפה, עושר של צלילים פונטים שלא נמצא בספרי הילדים היום.

       

      בעניי ספר ילדים ישן הוא כמו מוסיקה ליטורגית , אקפלה של אותיות.

       

       

      פרופיל

      תגיות