רסיסי הלילה

בהרמוניה מושלמת

עם קרני שמש ראשונות של שחר

טופפו בפירואט שברירי

דרך קפלי הווילון.

הרפרוף הקל

נוגע לא נוגע

כמו מיליון פרפרים לבנים

שכל תפקידם

להקיף פעוריי הרעבים

ולהגן בכנפיים

מתחליפי זאבים

סוג של וונוס בוטיצ'לית

שרועה בידיים פרושות

עד שתגיע...

כל כך הרבה שלווה

וכשתהייה בסביבה

אתן לך לגמוע מגופי

את טעם המרלו

לקטוף ממני בשפתיך

את כל העלים של ה"לא"

תלקט אותם

בכל כך הרבה רוך

כל פיסת תאווה שתרווה

כמו חמנייה

בשדה של ואן גוך

באמנות כמו באמנות

בתשוקה כמו בתשוקה

בכמיהה כמו בכמיהה

עד שתגיע...

ציפייה כזאת

שנמצאת כאן תמיד

בכל מימד אפשרי

עבר ועתיד

תהומית

שתיסער בתסיסה משכרת

מסתנכרנת בפיוס מושלם

עם הדממה

אף פעם לא באמת לבד

סוג של רוגע מטורף

או שמא

טירוף רגוע במיוחד...

השער פתוח, יקירי,

גופי עטוף עננים

מלמעלה עד למטה

וכל הגלויים שבי בוערים

תכלת משובצת שני

אדומה אדומה

גן עדן

רדיד סאטן שחור

מגע קריר של אריג המתחכך

בצלולים של העיניים...

עד שתגיע

עד שכל תא בגופי

שהיה חשוף ופגיע

יבריק ויזיע

בבושם יסמין

מעיין כיסופים

שוצף ומזמין...

כשתגיע

אחוש את דמותך

מתוך הצללים

אתמזג בחיבור

נושן וקסום

הנוגד את כל הכללים

רק אתה ואני

כשתגיע...

תטבול בגני

בתמצית עסיסית

שתלביש אותך אש

מקשיבה לך

נאנח ולוחש

ארווה אותך

איש שלי

עד שאשביע

עד שנהיה גוף אחד

כשתגיע...